כרמיאל 24.3.23

היכרות קצרה עם חייל בבסיס צבאי התפתחה למפגש בודד, שבו הקצינה הצעירה זיוה רוזנשטיין נאנסה באכזריות ‰ החוויה הזו הודחקה אצלה במשך שנים רבות ובמהלכן הקימה משפחה, למדה ורכשה מקצוע ‰ אבל שנים החזיר 5 חלום שחלמה לפני אותה לאירוע שטלטל את חייה ‰ היום היא מטפלת בעיקר בפוסט טראומה של נשים שחוו פגיעות מיניות 24 ובמשך שנים הייתי מנותקת" אמרתי לעצמי 'לא קרה לך כלום', סידרתי את הכובע והקוקו,

פת, ועדיין לא הבנתי מהי. הרגשתי פחד מוות והייתי בחוסר תפקוד מוחלט, חברות שלי הגיעו כדי לבשל, אמא שלי ישבה לידי שעות. בטי ו פול שאליו הלכתי הזיכרון החל לקלף את עצמו והגיע עוד ועוד מידע. ההבנה של מה שגרם לכל זה לא באה

אונס מאוחר

זיוה בשירותה הצבאי צילום: אלבום פרטי |

ברגע אחד. עם תהליך הטיפול הפ ו לאשבקים נהיו ברורים יותר ויותר ואני זוכרת מפגש מסוים שבו באתי למטפל ואמרתי "אנסו אותי כשהייתי בצבא". הוא אבחן פוסט טראומה מורכבת, מצב שאופייני למשל לאנשים שהיו בשבי". ידעת מי האנס? "עד היום אני לא יודעת מי הוא, כלו ו מר אין לי שום זיכרון של הפנים שלו. זה לא היה חייל מתוך הבסיס, הוא הגיע מבסיס אחר כדי לשמור ואני הייתי קצינה תורנית. הייתי בקשר וכשירדתי לעשות סיבוב הוא התחיל איתי כשא ו מר משהו על דרגות הקצונה והעיניים הכחולות שלי. לא חשבתי שהיה בזה משהו מוזר, וגם הייתי מפקדת בעמ ו מקוצר עלי M 16 דת כוח, הלכתי עם והרגשתי מוגנת ובטוחה בבסיס שלי. אחרי המשמרת הוא שאל אם אני רוצה לבוא איתו רגע לחדר, ואני לא מבינה מה גרם לי ללכת אחרי מישהו שאני לא מכירה. הוא היה מאוד ג'נטלמן וחמוד, אבל ברגע שנכנסתי לחדר הוא הצמיד אותי אל הקיר והתחולל בינינו מאבק קשה. הוא קילל אותי, בעט והיכה אותי חזק, והבנתי שאם לא אתן לו לאנוס אותי, לא אצא משם בחיים. אני זוכרת את הרגע שבו הפסקתי להילחם. וברגע שהוא לקח צעד לאחור כדי להתלבש, סובבתי את הנשק, חבטתי בו עם קת הרובה ורצתי לדלת. זאת היתה הפעם האחרונה שראיתי אותו. מחוץ לחדר הלכתי לפינה רחוקה כדי להתלבש ואמרתי לעצמי 'לא קרה לך כלום, הכל בסדר, לא קרה לך כלום'. סידרתי את הכובע והקוקו, וידאתי שהמחסנית עלי , 44 שנים, עד גיל 24 וזזתי משם. במשך הייתי מנותקת לגמרי ממה שקרה". "חייתי בגיהינום" היום את מבינה איך קורה ניתוק כזה? "הגוף שלנו נושא תאי זיכרון וממוקמות בו טראומות שאנחנו לא זו ו כרים. זה יכול להיות משהו גדול כמו תאונה או פיגוע, או משהו שבחוויה האישית שלנו היה מאוד קשה. במקרה שלי, כשהזיכרון החל לחזור הופיעו על הגוף שלי סימני אלימות שלא חוויתי. למרות שלא נחבלתי ואיש לא היכה אותי, הופיעו פתאום סימנים כחולים על הירכיים, וכפות הידיים נהיו חלשות עד כדי כך שלא הצלחתי להחזיק כלום. זה לא היה רק זיכרון של האונס, אלא הגוף שלי חווה אותו כאילו הוא קורה ממש עכשיו. הגעתי למצב של התקפים פסיכוטיים, ראיתי אנסים בכל מקום, דמיינתי אנשים קטנים מתחבאים בא ו רונות המטבח. ההיגיון ידע שזה לא

"הוא הגיע מבסיס אחר כדי לשמור ואני הייתי קצינה תורנית. כשירדתי לעשות סיבוב הוא התחיל איתי כשאמר משהו על העיניים הכחולות שלי" "הוא הצמיד אותי לקיר והתחולל בינינו מאבק. הוא קילל אותי, בעט והיכה חזק, והבנתי שאם לא אתן לו לאנוס אותי, לא אצא משם בחיים"

ו � גילתה זיוה ר 44 בגיל זנשטיין שעברה אונס בצבא והדחיקה אותו 24 באופן מוחלט במשך

שנים. עם הגילוי חייה קרסו. היא הפ ו סיקה לעבוד, לא הצליחה לטפל בביתה ובשלושת ילדיה, וסירבה לצאת מה ו מיטה במשך שבועות. היום רוזנשטיין ) תומכת כפסיכותרפיסטית בנשים 50( שחוו פגיעות מיניות, התמכרויות ופו ו סט טראומה. היא פתחה קליניקה פרטית ובנתה זוגיות טובה עם בן זוג תומך. היא גם לקחה על עצמה שליחות: להנגיש מידע על התופעה שטלטלה את חייה ועל האופן שבו אפשר להתמודד איתה, וגם להשתקם. בשלב ההחלמה היא אפי ו לו המחיזה את האונס ושיחקה בהצגה שהוצגה בקאמרי ובתיאטרון חיפה, והיא אומרת "בשפה פשוטה - דיסוציאציה היא ניתוק המודע מהרגשות והתחושות, ואנשים לא יודעים כמה זה נפוץ. אדם יכול למות בלי לדעת מה קרה לו. חייתי חיים רגילים ולא חשבתי לרגע שאני נושאת על גבי שק של דברים כל כך קשים, כי המוח החכם שלנו מייצר מנג ו נון הגנה משוכלל שיגן עלינו מהמצוקה הקשה. הוא מעלים את הזיכרון במקום רחוק עד כדי כך, שהאדם חווה שכחה מוחלטת. בשלב שבו האדם יהיה מסוגל להתמודד עם מה שקרה לו, המוח והנ ו פש ישלחו לו טריגר שייצר התחלה של זיכרון. אצלי הטריגר הזה בא כתמונה בחלום". זוג נעליים צבאיות החלום הגיע בעקבות מערכת יח ו סים בעייתית עם בן זוגה השני, שאותו הכירה לאחר גירושיה: "הקשר הכניס אותי לחרדה קשה, שבעקבותיה ראיתי בחלום תמונה של זוג נעליים צבאיות בצבע אדום. התעוררתי מהחלום הזה אישה אחרת. התחילו להגיע פלאשבקים ממידע שהיה מאוחסן אי שם במוח שלי, הפרעת דחק פוסט טראומטית. ראיתי את עצמי בחדר סגור והבנתי שאני בצבא. הייתי במצוקה, קיבלתי מכות. העובדה שנאנסתי עדיין לא הגיעה לתודעה בשלב ההוא. נתקפתי רעידות, לא הייתי מסוגלת לישון. באחד מהתקפי החרדה חבריי לעבודה לקחו אותי הבי ו תה ולא יצאתי מהמיטה במשך שלושה שבועות. הבנתי שיש פה פצצה מטור ו

מירית קושניר סטרומצה // צילום: נחום סגל

24.3.2023 ˆ ידיעות הצפון, כרמיאל 16