יום האישה

"כנשים עלינו להחליט שקולנו יישמע"

לעזוב את ביתה. כדי להצליח להתמודד עם אתגרי החיים, היא חוה זינגבוים נאלצה 15 בגיל אימצה תפיסת עולם שמלווה מאז את כל עשייתה - לטפל בגורם ולא בסימפטום ולהמציא כך פיתחה בעזרת נשים טכנולוגיות מהפכניות לעור וכיום מובילה את תחום  יש מאין 7.10 וכך נרתמה על מלא למען נפגעות  הסקין־טק

7.10 "האירוע הפתיע לא רק ברגע שהתרחש, אלא לטווח ארוך מאוד. זה טלטל אותי כאדם ושינה את הליבה שלי. אני בת לניצול שואה, וכאילו מישהו לקח את כל חלקיקי המהות שלי ושקשק אותם, וכך אני עדיין חשה כאישה, כאימא, כאדם, כאזרחית – בכל היבט. אני לא אותה חוה. אני עוד לא מסוגלת להתנתק, לטוס, לשמוע מוזיקה ברכב בבוקר. נהייתי הרבה יותר פטריוטית. הרבה מאוד דברים בחשיבה שלי השתנו.

עוצמה נשית ישראלית "מתגלה מול עינינו חוסן בל יתואר של אימהות לחטופים, אימהות שכולות, נערות פצועות, חיילות אמיצות, הכול מהכול. אני חייבת לציין את לינור אברג'יל, שעומדת מול עולם שרוצה לסגור את העיניים, ומציגה את כוחה של האישה הישראלית, לצד המון נשים מרשימות מכל הגוונים. ובסוף מתגלה דמות מזוקקת של אישה אמיצה, חסינה, שמסוגלת גם להכיל, לחבק, לדמוע ולהמשיך הלאה. כל כך הרבה זמן לא השמענו קול, ואני חושבת שעלינו להחליט שקולנו יישמע. כל אחת צריכה לקחת לחייה את ההבנה שהיא מסוגלת להגשים הכול, ועכשיו הזמן שלה. התקופה הזו מוכיחה לנו שאין מחר, יש עכשיו". רופאים בעולם הכירורגיה הפלסטית. למדתי איך נראה העור מבפנים, והבנתי שכל הבעיות שמפריעות לנו, כמו קמטים, אקנה, רפיון ועוד, מתחילות משכבות העומק, ואם אנחנו רוצות לטפל בהן, עלינו לחדור לעומק העור. פיתחתי שיטות טיפול מהפכניות, וכששבתי לארץ, חברתי לפרופ' רחל לוברט מהמחלקה לננוטכנולוגיה באוניברסיטת בר אילן ופיתחנו שיטות לחדירות עורית. הצלחנו למזער קולגן, ועכשיו אנחנו ממזערות חומרים נוספים. ההגדרה של החברה שלי היא סקין־טק, להבדיל מסקין־קר, והשגנו פריצות דרך משמעותיות בליווי מחקרים קליניים. לאחרונה פיתחנו את שיטת הננו־מטריקס – מיקרונידלינג סלקטיבי, המטפל בצלקות פוסט אקנה, פיגמנטציה וקמטים. מדובר בבוסטרים מרוכזים עם מכשיר מיקרונידלינג, כשהשילוב עובד על שכבות העור הפנימיות, עוזר בייצור קולגן, הבהרת העור ומיצוק הרקמה, עם תוצאות מהירות מאוד. יצרנו תמהיל חומרים שמעלה את רמת האנרגיה בתא, כשיחד עם המיקרונידלינג עובד סלקטיבית רק על האזורים שדורשים טיפול, כדי שהעור יפתח את הקולגן ואת יתר החומרים הטובים שהוא צריך רק באותו אזור. הטיפול מכיל פפטידים, פקטורי גדילה, חומצות אמינו - קומפלקס חומרים יעיל ומהפכני, והתוצאות בהתאם". פריצות דרך מדעיות "תפיסת העולם העסקית שלי לא שונה מתפיסת החיים שלי, והיא לטפל בגורם ולא בסימפטום. גדלתי לבד ונאלצתי לטפל בבעיות כדי שלא יחזרו, ופתרתי בעיות כל הזמן. אלה כלים שהבאתי להמשך הדרך. כשחייתי בארה"ב, למדתי קוסמטיקה רפאית ועבדתי עם ערך האימהות "אני לא אשת קריירה טיפוסית, כי עד היום האימהות היא עבורי ערך עליון. כך אני רואה את החיים. אני לא מבולבלת מבחינת סדרי עדיפויות, דבר לא השתנה. בעסקים לכל אחד תחליף, ובהורות – לא. קיבלתי על עצמי לזכור את החוסרים שחוויתי ולמלא אותם עבורי נכדים. 9 ועבור ילדיי. לי ולמוטי יש ארבע בנות ושני בנים, מהם נולדו האימהות הוא ציר מרכזי בחיי ולאורו אני חיה גם עם ילדיי וגם עם אנשים בכלל - קשובה, מכילה, מחבקת. אני זוכרת כל הזמן את חיי כילדה לבד, וכשאחת מבנותיי יולדת, אני שם לפני, אחרי ותוך כדי".

"כחברה שמנוהלת על ידי נשים, הרגשנו שספגנו פגיעה ישירה, כשאחת התלמידות שלנו, לורי, נרצחה בנובה. התאריך הזה הפך למשמעותי אף יותר בחיי, אחרי שנפגשתי ונגעתי באנשים. לא הייתי מדמיינת שאירוע לאומי ישפיע עליי כך. יותר מהמלחמה עצמה – הטבח והחטופים הולכים איתי כל הזמן, ואני כועסת ולא מבינה איך זה אפשרי".

חמ"ל נשים למען נשים "למחרת הטבח שאלתי את עצמי מה עושים? קיבצתי את נשות הצוות והקוסמטיקאיות ומיד הקמנו חמ"ל נשים למען נשים, שפעל מחד למען עסקי הקוסמטיקאיות שלנו, שפונו או נפגעו בשל גיוס בני הזוג ובכלל. בנינו עבורן תוכנית לוגיסטית ומנטלית לתפעול העסק. במקביל יצאנו לאזורי המפונים כדי לטפל בנשים, לגעת, להרגיע. חלקן עצמו עיניים לראשונה מהאירוע, היו ששכבו עם הילדים עליהן מהחרדה, טיפלנו בפצועות, בשבות מהשבי, בבנות הנובה. נגענו בכולן, כשהטיפול הוא יותר נפשי מפיזי. ארגנו משלוחי תכשירים וציוד ללוחמות, פתחנו מתחם טיפולים במשרדינו, עשינו הפרשות חלה, התפללנו. הפכנו לחמ"ל גדול עשייה וכוח, כשאחת מחזקת את השנייה".

נערה ללא בית "מסלול חיי שונה, וכך גם הבחירות שלי. נולדתי בבת־ ים לאב ניצול שואה ולאם חולה. למעשה, גדלתי ללא לא יכולתי להישאר בבית. 15 אם. הוריי התגרשו, ובגיל הסתכלתי על הילדות שלי כטובה וחופשייה, גרתי אצל חברות, ואיש לא אמר לי מה לעשות. על הוריי בחרתי להביט כישויות נפרדות ממני. את מוטי בעלי הכרתי בגיל שנה. שנינו היינו חסרי 40 וחצי וזו אהבה גדולה כבר 17 אמצעים, והדבר הראשון שעשיתי הוא לבנות בית יציב ומשפחה".

צילום: אלכס ליפקין

הכתבה מטעם דרמה אסתטיקה

19 | יום האישה | 2024 מרץ