לאשה: הנדל"ניסטיות

במילים פשוטות, בעל הדירה החדשה מבקש להיפגש איתנו כי "יש בעיה". לא קרה. הוא מבקש לבטל את החוזה. להתנער ממנו. פוף. נעלם.

בהסכם שלנו. הוא לא מבקש עוד חודש או חודשיים או חצי שנה - לא. הוא מבקש להוריד את לוחות הזמנים מעל צווארו ולהישאר בבית שלו כמה שיחפוץ, זאת למרות שעל פי החוזה הבית אמור לעבור אלינו. במילים פשוטות, הוא מבקש לבטל את החוזה. להתנער ממנו. להחזיר את הגלגל לאחור ולעשות כאילו לא נחתם מעולם. פוף. נעלם. לא קרה. בהתחלה עוד ניסינו לדון על הדברים ולשפוט את האיש לכף זכות. אני זוכרת את עצמי אומרת משפטים כמו: "מסכן, באמת לא פשוט לבנות בית במדינה שלנו, עם כל המלחמות באמצע והעלויות המשוגעות". אוח, בא לי לסטור לעצמי מרב תמימות. בכל מקרה, גם אם הבנאדם נקלע לצרה עם לוחות הזמנים וגם אם פשוט מצא שוכר שישלם לו יותר - העובדה היא שהוא לא רואה אותנו או את החוק ממטר. בכל פגישה שקיימנו במטרה חודש להבין לאן אנחנו הולכים מכאן, השיח הסלים עוד קצת. כשאמר לנו לפני יום המעבר: "אני הייתי ממש בסדר, הודעתי לכם מספיק זמן מראש", הבנו חגיגית שאין עם מי לדבר והתחלנו לחפש דירה אחרת. יום המעבר מתקרב, הדיירים החדשים אמורים להיכנס לפני חודש: לדירה שאנחנו גרים בה ועדיין אין לנו מושג לאן פנינו מועדות. זו הייתה

אלופים לארוחת הבוקר, אבל זה לא אומר שזה סבבה לא לתת לי דבר בסיסי כמו אי. די, אני כבר בגיל שמגיע לי בית של גדולים. מרגע שהחלטתי שזה מה שאני רוצה, לא יכולתי לדבר עם בעלי על שום דבר אחר. כמו מחט תת־עורית חדרתי לו לווריד ולא הפסקתי לטפטף מסרים שיקרבו אותי למטרה - בית חדש. משפטים כמו "חיים רק פעם באוקטובר" וגם - "לא מגיע להם שקל ירושה! 7 אחת", "ראית מה קרה ב־ שמעת איך הם מדברים אלינו!?" - עפו באוויר כמו קרדית האבק. לא ראיתי בעיניים ולא בחלתי באמצעים. בהתחלה הדיבור היה על קנייה. בחדשות הביאו מומחים שהסבירו שיש ירידת מחירים, אבל בעלי, איש מתוק עם ראש מלא בטבלאות אקסל, ניסה בכל כוחו להסביר לי למה זה לא כלכלי ולמה כדאי לנו בעצם להמשיך לשכור. אני אומרת "ניסה" כי אני דיסקלקולית ומהר מאוד יוצא לי עשן מהאוזניים כשמדברים איתי על מספרים. אניוויי, נאלצתי להאמין לו ועברנו לפלאן בי - חיפוש דירה משודרגת יותר להשכרה. במשך שנה וחצי חיפשנו את הבית הבא שלנו, וכלום. בהתחלה ניסינו בעצמנו, ואז נעזרנו במתווכים שהיו מלאי מוטיבציה בקטע מעורר קנאה. בחיי, אם היה לי רבע מהמוטיבציה של המתווך הכי פחות מוטיבציוני

יכולה להיות הרפתקה נחמדה אלמלא היו מעורבים בה גם שלושה ילדים, חתולה, כלב וציוד של חיים שלמים שרק אלוהים יודע לאן נעביר אותו. בינתיים, אנחנו מחפשים דירה חלו ־ פית על טורבו ואורזים. תנו לי לספר לכם, מבאס נורא לארוז כשאת לא יוד ־ עת לאן פנייך מועדות. בו־זמנית אנחנו צופים בחרדה בעלייה דרמטית במחירי הדירות השכורות בשכונה שלנו (בסופו של דבר, הכול עניין של היצע וביקוש ו־וואלה, אין כל כך היצע). באורח נס, אין מילה אחרת לתאר את מה שקרה שם, שמענו על דירה מתאימה שמתפנה

שפגשתי, הייתי שוברת תקרות זכו ־ כית מתוך שינה. מדירה לדירה הלכנו והתייאשנו, ואני הרגשתי איך פיזית האי של חלומותיי מתרחק ממני בציפה. ואז היא הגיעה. המתווכת חצי שנה אחורה: התורנית מכניסה אותנו לדירת גן מתוקה עם עצי פרי, פרקטים בכל הבית ו־ניחשתם נכון, אי. החדרים לא הכי מפנקים שראיתי ובמקלחות יכלו להשקיע יותר, אבל היתר - סוכרייה. אחרי כל כך הרבה אכזבות נראה שיש כאן משהו להתעכב עליו. נכון, המחיר

בול בזמן שאנחנו אמורים לעזוב את הדירה שלנו. אמנם אין לה גינה או עצי פרי, והמחיר שלה גבוה משמעותית מהדירה שהיינו אמורים להיכנס אליה (אבל יש בה אי) ומי נכנס לדקויות כשהוא פסע מאוהל וגזייה בגינה. ימים ספורים לפני שהמובילים הגיעו, חתמנו על לפני שבועיים: חוזה, ולפני שבועיים נכנסנו לדירה החדשה שלנו. הפסדנו המון כסף, הפסדנו גם כמה שנים מהחיים אם מחשבים את הסטרס ואת עוגמת הנפש, אבל הרווחנו התחלה נקייה וחדשה בדירה מהממת ובעלי דירה מקסימים. לוחמי הצדק שבינינו, אל תדאגו, זה לא סוף פסוק. נכון שלרוב אני סוג של עצלן שרק רוצה לנשנש משהו וללכת לישון, וביורוקרטיות הן הדבר השנוא עליי ביקום, אבל אני מודיעה חגיגית שלא אנום ולא אשנוץ עד שהאיש הזה ישלם על המעשים שלו בריבית דריבית. מספיק אנשים חיים במדינה הזו בתחושה שהם מעל החוק. הארין ברוקוביץ' שבי התעוררה אחרי 8 שפגעו לה בקן, ויהיה קשה מאוד להרדים אותה עכשיו.

נמצא מעבר לקו האדום שלנו, אבל קו אדום זה לא קיר. וחוץ מזה, בשנה וחצי האחרונות זו הדירה היחידה שענתה על רוב הדרישות שלנו. אז מה, לא נעשה מאמץ? ספוילר: עשינו מאמץ. סגרנו סכום, שילמנו שכר תיווך של חודש מלא למתווכת וחתמנו על חוזה שכירות. נרגשים ומאושרים חזרנו הביתה והודענו לבעלי הדירה הנוכחית שלנו שבסוף יולי הקרוב אנחנו עוזבים. הם הזילו דמעה כי אנחנו שוכרים מוש ־ למים, אנחנו הזלנו דמעה, כי הם משכירים מושלמים, וחיכינו ליום המעבר. בינתיים הדירה שבה אנחנו גרים חזרה לשוק והושכרה למשפחה חדשה שצריכה להיכנס אליה ברגע שאנחנו בחוץ. איזה כיף? בעל הדירה החדשה, זו שאנחנו אמורים לעבור לפני כחודשיים: אליה, מבקש להיפגש איתנו כי "יש בעיה", כך הוא מסמס. מתברר שהבית שהוא בונה עבור משפחתו לא יהיה מוכן בזמן ולכן הוא לא יוכל לעמוד

אבל לרוב אני סוג של עצלן, שרק רוצה לנשנש משהו וללכת לישון, אני מודיעה חגיגית שלא אנום ולא אשנוץ עד שהאיש הזה ישלם בריבית דריבית

52