לאשה

†† חשבת מה יקרה אם הנסיבות יאלצו אותך בכל זאת להזדקק לניתוח קיסרי? "בהחלט, חשבתי הרבה אם אהיה מסוגלת לע־ 36 מוד בזה נוכח הטראומה שעברתי. בשבוע ה־ להיריון הגעתי למסקנה שאם איאלץ לעבור ניתוח קיסרי כדי לשמור על שלומי ועל שלום העובר, אוכל לעשות את זה. הרגשתי שמחה על כך שהגעתי לשלמות עם המחשבה הזו". זמן קצר אחר כך נטרפו הקלפים. באחד מסו־ פי השבוע החליטו היא ובעלה לקחת לעצמם

השתבשה והיא מבקשת ללדת בלידה ביתית ביולי 31 באופן שיסכן אותה ואת עוברה. ביום , בעקבות פניית שירותי הרווחה, ניתנה 2024 חוות דעת פסיכיאטרית ולפיה המבקשת יציבה ובריאה בנפשה 'ומבטאת כושר לקבלת החל־ טות תקין ואחראי בנוגע ללידה הקרובה'. ביום פ � פנתה ב"כ היועצת המש 2024 באוגוסט 1 טית לממשלה לבית משפט לענייני משפחה לחוק 68 בירושלים, בבקשה דחופה לפי סעיף הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. בבקשה נטען, בין היתר, כי הגיע לידי 'איחוד הצלה' וגורמים ברווחה דיווח כי המבקשת (הלוא היא 'צדי', צ"ר) מתעתדת ללדת בלידת בית, ולנוכח אירועי העבר – קרי הלידה הקודמת והחשש לחייה ולחיי העובר, המשיבה (הייעוץ המשפטי, משרד הרווחה והאפוטרופוס הכללי ירושלים, צ"ר) מבקשת שיינתן צו המורה למבקשת להגיע לבדיקה בבית החולים או לחלופין לאשפוז לה־ שגחה או לקבלת טיפול בבית חולים... במהלך הדיונים הושמעה בטלפון עמדתו של מומחה במיילדות וגינקולוגיה שלקח חלק בטיפול , שתיאר סיכון 2023 בצדי בלידה הקודמת, ב־ ממשי וחד־משמעי בלידה וגינלית בנסיבותיה של המבקשת. לטענתו, אם לא תלד בבית החולים נשקפת סכנה ברורה לה ולעובר שלה. "כשהוזמנתי, כעבור ימים ספורים, לדיון בבית המשפט, הבנתי שאני צריכה להתקשר לעורך דין", אומרת צדי (ריאיון עם עורך דינה, תמיר טורגל, ראו במסגרת בסוף הכתבה). †† מה הייתה עמדתו של בעלך בכל האירוע? "הוא רצה שאלך לבית החולים ואישית תמך בניתוח קיסרי. הוא העדיף שמישהו אחר יחליט בשבילו, כדי להיות רגוע יותר. עם זאת, היה לו ברור שאני מבינה את מעשיי ולא סבר שניתן לכפות עליי ניתוח קיסרי בניגוד לרצוני". בית משפט לענייני משפחה: לנתח בכפייה הנושא נע ונד בין הערכאות המשפטיות השו־ נות. "בינתיים ההיריון התקדם, אבל אני עצמי

הייתה לי ירידת מים והלידה לא התקדמה במשך שלושה ימים. בסוף הייתה היפרדות שליה ונזקקתי בכל זאת לניתוח קיסרי".

בבית, לידה רביעית: בלי מיילדת

חודש אחרי שעלו בני הזוג עם ארבעת ילדיהם לישראל, הרתה צדי. הפעם החליטה להכין את

"נשמעה דפיקה בדלת. פתחתי וראיתי זוג לא מוכר. 'יש לך צירים?', שאלה אחת מהם, פתאום הבחנתי והמשיכה: 'באיזה שבוע את?' שיש הרבה אנשים מאחוריה. הייתי בהלם"

שבת זוגית. הילדים הועברו לביתה של קרובת משפחה ובני הזוג נשארו בביתם. "בעלי הלך לבית הכנסת ואני נשארתי בבית", מספרת צדי. "פתאום נשמעה דפיקה בדלת. פתחתי וראיתי זוג לא מוכר. 'יש לך צירים?', שאלה אחת מהם, אישה שלבשה וסט של צוות רפואי, והמשיכה: 'באיזה שבוע את?' ואז הבחנתי שיש הרבה אנשים מאחוריה וגם משטרה. סגרתי את הדלת בבהלה. הייתי בהלם. בינתיים, בעלי הגיע מבית הכנסת ונבהל למראה הקהל שמחוץ לבית. הוא היה בטוח שמשהו קרה לי. בדיעבד התברר שבזמן שבעלי היה בבית הכנסת, הוא סיפר לאחד ממכריו על ההיריון ושיתף בדאגה שלו אליי. הוא לא שיער שהאיש הזה יחליט על דעת עצמו לדווח לצוות הרפואי ושם התקבלה הקריאה כאירוע דחוף, כאילו מישהי הולכת ללדת כל רגע וצריכה עזרה". †† איך הגבת? "מישהי מהצוותים שהגיעו אמרה: 'אי־הבנה – תם ונשלם' וכולם התפזרו. אבל אני נכנסתי לסטרס. לא הרגשתי בטוחה בבית שלי. לקחתי חדר במלון ושהיתי שם שתי יממות עם חברה. אחרי כמה ימים התקשרו מהרווחה וביקשו

עצמה מראש בצורה קפדנית. היא עשתה קורס תומכות לידה ("לא כדי לעסוק בזה, אלא כדי להבין יותר את נושא הלידה"), הקפידה על תזונה מאוזנת, פעילות גופנית ושעות שינה מספיקות – הכול כדי להביא את עצמה ללידה במצב אופטימלי. "תכננתי ללדת עם בעלי, בלי מיילדת ובלי דולה. הלידה עברה ללא כאבים ובננו החמישי – היום בן שלוש – נולד במיטתנו". ניתוח חירום, לידה חמישית: התינוקת נפטרה שנה אחר כך הרתה שוב. "כבר ידעתי שאני יכולה ללדת לידה טבעית בבית, כי הרי עשיתי זאת. לא הייתי מודאגת. אבל הפעם לא הקפדתי על התנאים". †† כלומר? "עבדתי קשה בקליניקה, לא אכלתי טוב, לא ישנתי מספיק ולא עשיתי פעילות גופנית, ואז בוקר אחד בחודש התשיעי החל דימום. בעלי נלחץ ויצר קשר עם פרמדיקית שהכרנו מארגון מסוים לרפואה דחופה. היא הוציאה קריאה והגיע גם צוות רפואי נוסף מארגון אחר, שהבין שיש יולדת בסכנה. התחיל סביבי בלגן שבסופו נל־ קחתי בניגוד לרצוני לבית חולים, ובוצע ניתוח חירום. התינוקת הוצאה ללא רוח חיים. זו הייתה טראומה קשה מאוד לי ולבעלי".

"בארצות הברית, אחרי שני ניתוחים קיסריים אסור למיילדת לסייע בלידה טבעית. המדינה לא יכולה לאסור על האישה לעשות זאת, והאיסור הוא על המיילדת"

טוויסט לידה שישית: בעלילה

הייתי מאוד בלחץ, אף שידעתי שעליי לשמור על רגיעה. המצב היה לא פשוט. מאחר שחששתי שיכריחו אותי להתייצב בבית חולים, לא הייתי עם ילדיי בבית. זזתי ממקום למקום כדי שלא ימצאו אותי". ע � קבע בית משפט ל 2024 באוגוסט 14 ב־־ נייני משפחה שאין מנוס מלתת צו למשטרה למצוא אותה, להביא אותה לבית חולים, לבדוק אותה, לאשפז אותה לפי הצורך ולטפל בה, אף

להיפגש איתי כדי להבין מה קורה. נפגשתי עם העובדת הסוציאלית, שטחתי את הסיפור שלי והיא אמרה שהתיק ייסגר. אבל שעתיים אחר כך היא התקשרה ושאלה אם אהיה מוכנה לעבור אבחון פסיכיאטרי. זה הדליק לי נורה אדומה, אבל הסכמתי". בתמצית ההליכים המשפטיים שפורטו בפסק התקבל דיווח 2024 ביולי 26 הדין, דווח: "ביום מארגון 'איחוד הצלה' על כך שיש אישה שדעתה

כעבור חמישה חודשים הרתה שוב. "הפעם הח־ לטתי לא לשתף את הסביבה, חוץ משתי חב־ רות, בכך שאני בהיריון. רציתי למנוע מעצמי סטרס, לחצים ועצות שיפגעו בבריאות הנפשית וההוליסטית שלי. לעומת זאת, שמרתי מאוד על עצמי, מתוך החלטה שאעשה הכול כדי לשמור על ההיריון הזה לטובת התינוק שבתוכי וגם למען התינוקות שייוולדו בע"ה בעתיד".

28

9.12.2024