minpre001

מבשלים לשבת

העטר הרשמי רחל עטר נולדה בשכונת התקווה והיא מחוברת אליה בכל רמ"ח עכשיו היא מספרת על השכנה שראתה בה כבת ולימדה | איבריה על הנכדים שלא מוותרים על התבשילים | אותה מתכונים עיראקים לא מבינה | " שלה, או כמו שהיא אומרת: "הם מזמינים ואני מכינה את תוכניות הריאליטי של האוכל: "אני בעד פשטות באוכל בלי הרבה בלגן. אם הייתי יכולה הייתי נשארת במטבח שבוע שלם בלי לצאת. יהיה לי מה לעשות" מי אני?

אני וריאליטי אוכל: "לפעמים אני צופה במאסטר שף אבל אוכל מו־ דרני פחות מתחבר אליי. אין כמו האוכל של פעם. האוכל של היום זה קשקושים. צריך לאכול כמו בני אדם, לא דוגמיות. זה אוכל עם יותר מדי פילוסופיה, צריך ליהנות. לא רוצה לפגוע באף אחד אבל אני בעד פשטות באוכל בלי הרבה בלגן בלי קשר לכלום. אם הייתי יכולה הייתי נשארת במטבח שבוע שלם בלי לצאת. יהיה לי מה לעשות". החיבור שלי לשכונת התקווה: "גדלתי פה ואני שרופה על שכונת התקווה. ההורים שלי התחתנו בשכונה, אבא שלי היה צבעי ואמא שלי עקרת בית והם הגיעו לשכונת התקווה לפני המון שנים. הם היו שכנים בחצר אחת משותפת, התחתנו והביאו לעולם שלושה ילדים. לבעלי הייתה חנות נעליים בנווה שאנן וגם אני עבדתי בשכונת התקווה גם בנעליים. הייתי מאורסת למישהו אחר אבל נפגעתי ממנו ועזבתי. עברתי לעבוד בנווה שאנן, פגשתי את בעלי לעתיד וסיפרתי לו על מה שקרה. הוא חיזר אחריי ואחרי חצי שנה התחתנו. יש הרבה מה לשפר בשכונה אבל אנחנו לא מחליפים אותה. האחיין של בעלי זה אלירן עטר ואנחנו מחוברים לבני יהודה בכל רמ"ח איברינו".

. "נולדתי בשכונת התקווה. בת 71 רחל עטר בת למשפחה יווניה מסלוניקי". נשואה ואמא לש־ נכדים. עקרת בית. 11 לושה ילדים וסבתא ל־ איך הכל התחיל? "הייתה למשפחתי היוונית שכנה עיראקית שהייתה לי כמו אמא. הילדה שלה שגדולה ממני בשנה נפטרה ומאז הייתי כל עולמה. כשהתחת־ נתי גרתי אצלה. היא הייתה מלמדת אותי מת־ כונים מעניינים והתאהבתי במטבח העיראקי. ליוויתי את השכנה הזו עד יומה האחרון. כשה־ תחתנתי, חשבתי שהמאכלים העיראקיים מה־ עדה שלו ילהיבו אותו אבל הוא לא התלהב. יש לי שלושה נכדים, הבנים של הבן שלי, שאמא שלהם נפטרה. שניים מהם חיילים והם מגיעים ומתענגים על כל מאכל שאני מכינה להם. אני מכינה לנכדים מה שהם מבקשים. אני לא מתע־ צלת. הם מזמינים ואני מכינה". אוכל ופרנסה: "בעלי אומר שאני מלכה ושאני לא צריכה לעבוד בשום דבר. יש לי בעל למופת אבל אני מעדיפה לעבוד עבור בני הבית, לבשל להם ול־ פנק אותם. אני מכינה טורשי ועמבה למשפחה וחברים מנות מיוחדות. הכיף שלי זה שאנשים נהנים מהאוכל שלי. יש לי מישהי בשכונת הת־ קווה שאומרת לי 'אני מתגעגעת לאוכל שלך ואין לי אוכל לשבת' ואני מגיעה עד אליה. זה סיפוק לנשמה. המקרר אצלי תמיד מלא באוכל. הנה עכשיו, טחנתי חומוס כדי להכין פלאפל. אני מכינה גם גונדי של הפרסים וקובות מכל המינים ומכל הסוגים".

מוטו לחיים: "אלוקים גדול והוא מאיר לי את הדרך"

יום שישי, כ"ד באב תשפ"ג 11.08.23 ˆ חדשות השכונה 22