מפרץ 12.5.23

כשהלב מנצח את ההיגיון! הם עבדו בעבודות מבטיחות אבל חיפשו משמעות ועשייה והלכו עם הלב. , שיחה עם אחים ואחיות בכללית מחוז חיפה 12.5 - לכבוד יום האחות שיתקיים ב וגליל מערבי שהחליטו לשנות ייעוד בחיים ולהירתם לטובת המטופלים

- צילום: כללית בשיתוף כללית מחוז חיפה וגליל מערבי, -

לקידום בריאות הציבור. למגוון הרחב של עיסוקים התווסף מקצוע האחות/אח הקליני שכולל אחים ואחיות אשר עברו הכשרה מיוחדת המשלבת לימודי סיעוד ורפואה והם בעלי סמכויות רחבות למתן מרשמים, מתן ייעוציים ועוד בתחומים שונים בכירורגיה, גריאטריה, טיפול בקהילה, טיפול פליאטיבי ועוד.

האחים והאחיות הם הלב הפועם של מערכת הבריאות בישראל. .120 הם מלווים אותנו בכל שלב במעגל החיים - מלידה ועד בשנים האחרונות המקצוע משנה את פניו וכולל מסלולי קריירה המשלבים יכולות קליניות ניהולית לצד עשיה מקצועית עשירה במרפאות הקהילה, בבתי החולים, בתחנות טיפת החלב ובפעילות

"אצלי זה חבר מביא חבר" מחמוד מטר הלך לבקר חבר מאושפז בבית חולים "איכילוב". הביקור הזה שינה את חייו כי אחרי שבועיים בלבד הוא כבר נרשם לבית ספר לסיעוד ואף גרם לחבר ללכת בעקבותיו ) רווק הוא אח ומנהל ציוד 36( מחמוד מטר במרפאת כללית טמרה, בעל תואר ראשון בפסיכולוגיה במכללת צפת. "ניסיתי להמשיך בתחום הזה, אבל קרו כמה דברים בזמן הזה, והחלטתי שאני הולך להיות אח". מה קרה? "זה היה ב"איכילוב" כשביקרתי אחד מהמכרים שלי. פשוט נדהמתי כמה אחות היא לא רק אחות. היא גם רופאה, גם פסיכולוגית, גם עובדת סוציאלית, הכל מהכל. היא עצובה כשהיא צריכה להיות עצובה, היא מנחמת. היא כמו מראה, מסתגלת לכל סביבה וכל מצב. ראיתי גם את הדמעות בעיניים אחרי שמשפחה איבדה את אמה, אני זוכר חיבוקים למשפחה אחרי החייאה מוצלחת. זה היה וואו. אחרי שבועיים כבר הייתי בבית ספר לסיעוד באיכילוב". מה אמרו המשפחה והחברים על שינוי המקצוע? "הם מאוד תמכו. מאוד! גם המשפחה הקרובה גם הרחוקים, חברים אפילו. יש לי חבר שהחליט שהוא עושה הסבה אחריי מלימודי סטטיסטיקה, בכלל לא קשור ולא אותו יקום אפילו. אצלי זה חבר מביא חבר (צוחק)". מטר עבד בתור סטודנט במחלקה פנימית באיכילוב, לאחר מכן הוא המשיך לעבוד בפנימית חמש שנים,

משם הוא עבר למחלקה חדשה של כירורגיית חזה, , אז התחיל קמפיין החיסונים 2021 "שם הייתי עד מרץ הגדול. עבדתי חודשיים כמתנדב במתחם חיסונים, ושם התרשמו לטובה והציעו לי לעבור לכללית רמת אביב א' עם ניהול מרפאה". אחרי שנה וחצי הוא ביקש קל"ב ומזה שנתיים הוא במרפאה בטמרה ואוהב כל רגע, "אני לא אדם שיכול לשבת בין ארבע קירות ומסך מחשב, אז אני גם בניהול וגם בשירות פרונטאלי". מה אתה הכי אוהב בעבודה? "את החיוך בסוף כל שירות. החיוך ואפילו לפעמים מגיע חיבוק או הזמנה לבית, זה כבר עושה לי את היום". זוכר מטופל בלתי נשכח? "בוודאי. את המטופלת שלעולם לא אשכח פגשתי כשהייתי אח בבית החולים. עד אז מבחינתי "השואה" הייתה ספרי היסטוריה וסרטים. עד שיום אחד הגיעה אלינו מטופלת . כאשר הגיעה שעתה, והגעתי 90- אונקולוגית בת יותר מ לעטוף אותה אחרי מותה, רק אז ראיתי את המספר הסידורי על הזרוע שלה. קיבלתי צמרמורת של החיים, ואני אדם שלא מתרגש בקלות. היא הייתה אצלנו שבועיים מאושפזת, והייתה אישה כל כך נחמדה, דיברנו כל יום, היא הייתה צלולה ומלאת חוש הומור. אף פעם לא ידעתי מה היא עברה בחיים. רק אחרי שראיתי אותה שם, שלווה, ויצאתי לפגוש את המשפחה, פתאום לא ידעתי מה להגיד. אני זוכר ששאלתי את המשפחה אם היא ניצולת שואה, והם שאלו אם ראיתי את הקעקוע. אף פעם לא ראיתי אותו קודם. היא הצליחה לשרוד את הנאצים אבל לא להביס את הסרטן, ואני לעולם לא אשכח אותה". למה אתה ממליץ ללמוד סיעוד? "זו אומנם לא עבודה קלה, להיפך. אבל, החיוך, הסיפור, ההצלחה, כל יום מצילים בן אדם אפילו אם זה לעזור לו בחבישה קטנה כדי שפחות יכאב לו, זה מספיק. החיוך שיש בסוף כל טיפול זה מעל ומעבר, יש מין קסם בעבודה הזו".

12

12.5.2023 ˆ ידיעות המפרץ