מפרץ 12.5.23

) נשואה ואמא לשניים, בני שנתיים 40( אפרת שפילמן וחמש, מתגוררת בקריית ביאליק. עובדת במרפאת כללית קריית ביאליק רימונים. אחרי שנתיים בהם היא הייתה מורה, היא עשתה הסבה לסיעוד. "הרגשתי שהיה חסר לי מה גרם לך לעשות הסבה מקצועית? משהו בהוראה. אני מאוד אוהבת את ההוראה והשיח, אבל היה חסר לי משהו מעבר. אמא שלי עבדה בבית חולים, והציעה את הרעיון, ואז דיברתי עם חברה בתחום והיא אמרה רק דברים טובים. עשיתי את ההסבה, והתאהבתי בתחום. הסיעוד משלב כל כך הרבה דברים שזה לדעתי עיסוק מטורף. הוא משלב גם את הטיפול, גם את ההדרכה ובעיקר את היכולת לעשות משהו טוב למען מישהו גם ברגעים הקשים שלו". אז אמא שלך הייתה בעניין השינוי, מה אמרה שאר המשפחה "זה לא היה משהו דרמטי כי שני ההורים שלי מכירים והחברים? את המערכת. אבא עבד בכללית ואמא בבתי חולים, אז מבחינתם זה היה מאוד טבעי. עשיתי את התהליך לפני שהכרתי את בעלי, אז הוא כבר הכיר אותי עם המשמרות הלילות והחגים". שפילמן החלה את דרכה בסיעוד באיכילוב ורמב"ם לפני שנה במחלקת ילדים, ובשנה האחרונה עברה לכללית 11 וחצי, שלוש וחצי ושנתיים. למורן יש תואר 8 ילדים בני ראשון במידענות אבל היא לא עבדתי בתחום. השינוי הגיע עם לידתו של בנה הבכור: "עם הלידה החלטתי שאני הולכת להיות אחות". "חוויית הלידה הייתה לא נעימה עבורי, והיא מה קרה בלידה? חיזקה לי את הרצון ללמוד סיעוד. תמיד ידעתי שיש דבר כזה "אחיות" אבל לא ידעתי שסיעוד הוא ממש מקצוע. רק בלידה הראשונה נחשפתי בפעם הראשונה לתפקיד האמיתי של אחות, מה היא עושה וכמה השפעה יש למעשים שלה. בלידה הייתי חסרת ישע, נאיבית, לא הבנתי מה הולך לקרות, ולצערי הרגשתי סוג של זלזול והשפלה. אז הבנתי כמה חשוב שתהיה לידך ברגע הכל כך חשוב הזה מישהי אימהית ורגישה, מישהי שמבינה מה עובר עלייך. החלטתי שאני הולכת לשנות את המצב הזה, לגרום לזה שאף אחת לא תהיה בתחושת חוסר הישע שאני חוויתי, להיות האחות שהייתי רוצה שתלווה אותי בלידה". מה אמרו המשפחה והחברים על השינוי באמצע החיים? "הם לא כל כך הבינו למה אני עושה את זה. אמרו לי: 'את בטוחה שזה מה שאת רוצה ללכת ללמוד? אחות זה החלפת טיטולים, זה משמרות, את מהר מאוד תתגרשי בגלל כל ממורה לאחות הוריה של אפרת שפילמן מגיעים מתחום הרפואה ולכן זה היה טבעי שהיא תלך בעקבותיהם למרות שהיה לה כבר מקצוע אחר: "מבחינת ההורים זה היה מאוד טבעי" "נטרלתי את כל רעשי הרקע והלכתי על זה!" חווית הלידה הקשה של מורן כהן ממן השפיעה עליה עמוקות, וגרמה לה להגיע להחלטה ללמוד סיעוד. המשפחה והחברים לא תמכו, אבל זה לא מנע ממנה לוותר על חלומה ) עובדת במרכז בריאות האישה 38( מורן כהן ממן במרכז הרפואי זבולון של כללית. מתגוררת בקריית מוצקין ונשואה לאיתי. "יש לנו שלושה

שהיה הכי מדויק ומתאים לי: בריאות האישה. ושם אני נמצאת עד היום. התמזל מזלי כי כל כך טוב לי איפה שאני נמצאת היום. אני קמה בבוקר ואין לי את ה'באסה 'של ללכת לעבודה. אני מאוד אוהבת את העבודה והצוות, לא יכולתי לבחור יותר טוב. בנוסף אני משלבת עבודה גם במחלקת עיניים, באותה מרפאה, אז יש לי גם גיוון ועניין מקצועי". "לטפל באנשים. אני פשוט נותנת מה את הכי אוהבת בעבודה? את הטאץ' שלי, ואני נחמדה לאנשים כמו שהייתי רוצה שיהיו נחמדים אליי ואני אוהבת לקבל את הפידבק חזרה. כל יום נעצרות נשים ליד הדלת שלי, חוזרות אליי אחרי טיפול ואומרות לי 'תודה, היית מקסימה'. אני נותנת למטופלות את הערך המוסף, אפילו אם זה לשתות מים או שוקולד לפני בדיקת מוניטור. יחס אישי זה משהו שאין בכל מקום. הנשים גם מחפשות אותי שוב, אחרי שהן יולדות, זה כיף אמיתי". "הייתה מטופלת בת העדה ספרי על מטופל בלתי נשכח. האתיופית שהגיעה למרפאה וישבה והמתינה בשקט. עשיתי לה מוניטור וזיהיתי האטות בדופק של העובר, מיד שלחתי אותה לרופא, והוא שלח אותה במהירות למיון. שאלתי אותה: 'איך את מתכוונת להגיע לבית החולים?' והיא אמרה לי 'אוטובוס'. לא הייתי מוכנה לשמוע על זה, התעקשתי שחייבים להזמין אמבולנס. מאוחר יותר התברר שהתינוק כבר היה במצוקה, זה היה מצב חירום אמיתי, בזכות האמבולנס הצליחו להציל את החיים של העובר. אני חושבת שחלק מהתפקיד שלנו הוא לשים לב גם לאנשים השקטים, אלה שצריכים את העזרה שלנו במקרה הזה, זו באמת הייתה הצלת חיים". "קודם כל כי הלימודים למה ולמי את ממליצה ללמוד סיעוד? עצמם מאוד מעניינים. זה לא פשוט אבל בסוף מגיעים לעבודה שהיא לא שגרתית, עבודה שנותנת לך סיפוק. לדעתי אין עבודה יותר טובה מזו! גם מהבחינה שיש הרבה נישות וכל אחד ואחת יכולים למצוא את התחום שהכי מתאים. אם זה בבתי חולים או במרפאות, בביקורי בית ואפילו כירורגיה או פלסטיקה. אין מקצוע שיש בו כל כך הרבה גיוון כמו סיעוד. את יכולה לעבור מתחום לתחום, להרכיב לעצמך את המשרה, יש הרבה גמישות וגם השכר הולך ומשתפר".

שלדבריה מדובר בשינוי מבורך "בהתחלה היה לי קצת קשה כי לא ממש ידעתי איך לתקשר עם מבוגרים, אבל בשנה הזו רכשתי כל כך הרבה ידע, מיומנות קלינית כאחות וגם התפתחתי בתחום. לעבוד בקופת חולים נותן כל כך הרבה עצמאות ואפשרות להתפתח וללמוד". "את התקשורת עם המטופלים. כל מה את הכי אוהבת בעבודה? יום רואים מטופלים אחרים ופוגשים אנשים חדשים. היום אני עובדת עם כל תחומי הגילאים, גם בני מעל מאה, שזה בכלל פלוס, חלקם עדיין עצמאים יחסית, 90 מאוד מרגש. לראות בני זה מעודד ומשמח, מאוד אופטימי. במקצוע שלנו רואים הכל, גם את הרגעים הטובים וגם את הפחות טובים, אז אם יש משהו מנחם זה לראות את העצמאות של המבוגרים והקשישים". "חלק מהעבודה כולל גם ביקורי ספרי על מטופל בלתי נשכח. בית, וזה משהו מרגש במיוחד עבורי, לראות את המטופלים בסביבה הטבעית שלהם. אחת המטופלות שלעולם לא אשכח , שכל פעם ריגש אותי לראותה מגיעה בעצמה 102 היא אישה בת למרפאה, נאחזת רק במקל, ומתעקשת שכמה שפחות יבואו אליה הביתה, אבל כשכבר הגעתי אליה התרגשתי לראות כמה היא עצמאית גם שם. זו אישה שלראות אותה תמיד גורם לי לתחושה אופטימית ומעודדת". "זה מקצוע שיש בו כל כך למה את ממליצה ללמוד סיעוד? הרבה תחומים, כל כך הרבה מקומות להתפתח בהם. זה מקצוע עם רגש שמלא בנתינה. לצערי זה נתפס כמקצוע פחות מוערך כי כולם מדברים רק על השכר, אבל בסופו של דבר השכר זה מה שאנחנו מקבלים לעצמנו. הרגש, הלמידה, הסיפוק, היכולת להתפתח לכל כך הרבה תחומים. כולם חושבים שאחות זה רק בדיקות דם, אבל זה כל כך הרבה מעבר". המשמרות', ממש ככה. אבל אני נטרלתי את כל רעשי הרקע, מחקתי את כל מה שאני שומעת, והלכתי על זה. זו הייתה ההחלטה הכי טובה שעשיתי, כי בחרתי תחום שהוא הרבה מעבר לזה למקצוע. זה דאגה לאחר, ויש לך סיפוק שכסף לא יכול לקנות. יותר מזה, יצא שסיימתי את לימודי הסיעוד בדיוק כשהייתה התפרצות חצבת והייתי בשיא של חיסונים בבתי הספר, ואחר כך התחילה הקורונה ובשיא הקורונה, כשאני בהיריון, התקבלתי לכללית והתחלתי תפקיד חדש

רינת בסל מנהלת הסיעוד בכללית מחוז חיפה וגליל מערבי:

והעבודה המשותפת של כולנו לטובת המטופל. אני רוצה להודות לכל האחים והאחיות על עבודתם המקצועית לאורך השנה ולאחל להם יום אחים ואחיות שמח".

"אני גאה לעמוד בראשו של סקטור הסיעוד בכללית במחוז חיפה וגליל מערבי. קהילת האחים והאחיות במחוז שלנו עשירה ומגוונות ומאפשרת לנו לתת מענה בצורה מיטבית לצרכים של

מטופלים מאוכלוסיות שונות. תכונת המסירות והמחויבות למטופל עוברת כחוט השני בין כלל עובדי הסיעוד במרפאות, במרכזים הרפואיים ובבית המטופלים. ביום מיוחד זה אנו חוגגים את האחדות

ידיעות המפרץ ˆ 12.5.2023 13