מפרץ 12.5.23

ירדן בחרה :34 למות בגיל "הכאבים רק החמירו" סוף עצוב ), תושבת קרית ביאליק, סיימה 34( ירדן ראב"ד אלישיב השבוע את חייה בשוויץ לפי בקשתה בשל מצבה הבריאותי ‰ "לא ניתן לישון, כמו הליכה חמש שנים רצופות ללא עצירה ומנוחה", ביקשה ירדן להסביר את מצבה

| ירדן ראב"ד אלישיב ז"ל צילום: מתוך הפייסבוק, א לחוק 27 לפי סעיף זכויות יוצרים

לה לחזור על החוויה הזו מתי שרק תרצה אם תחליט לשנות את החלטתה". למרות הניסיונות, ירדן נסעה בסוף השבוע לשוויץ עם שני בני משפחתה, ועל פי בחירתה, קיבלה את זריקת ההמתה. בן משפחתה סיפר בפוסט פרידה כואב: "חברה שלי, אני בספק אם תראה את הפוסט. החיים האלו שהחליטו להקשות עליה, עד שני־ צחו. מקביים עיוורון וגם מגבלה פיזית נוספת בדמות כסא גלגלים, המגבלה גדלה עד שהיא לא יכלה לעשות שום דבר בעצמה ואז במהלך אצילי במיוחד החליטה לשים קץ לייסורים, בדמות המתת חסד". ירדן העדיפה שלא להתראיין, אך ביקשה להסביר את מצבה: "חמש שנים, חמש שנים שהכאבים רק מחמירים מיום ליום. לא ניתן לי־ שון, כמו הליכה חמש שנים רצופות ללא עצירה ומנוחה".

"כשפגשתי אותה היא סיפרה לי את סיפור חייה, ושבכוונתה לעבור המתת חסד בשוויץ וזה היה כואב מאוד לשמוע. אישה חדה וחכמה שפשוט לא יכולה לסבול יותר, והחליטה לשים סוף לסבל. ניסיתי לשכנע אותה לחזור בה מה־ חלטתה, אבל היא אמרה לי 'אני כבר אחרי שלב ההחלטה', וביקשה שלא אשכנע אותה". הסיפור של ירדן מתחיל עם לידתה כעיוורת, אלא שמרבית חייה, חיה ירדן עם המוגבלות בשלום: "בשנים האחרונות התעוררו בעיות רפואיות נוספות. רופאים הציעו שתעבור ני־ תוח מוח על מנת לסייע לה במצבה, זמן קצר אחר כך היא לקתה בשיתוק מוחלט של רגל ימין והפכה לנכה המסתייעת בכיסא גלגלים. אלא שגם בזה לא הסתיים הסבל, ירדן סבלה מכאבים קשים בכל גופה שלא הרפו ממנה, ופשוט הסבירה לי שאין לה כוח לסבול", אמר בכאב שושנה.

דיקלה שחף

) מקרית 34 ירדן ראב"ד אלישיב ( ביאליק החליטה לקחת את גורלה בידיה וביום שני השבוע, כשהיא בת

צילומים: אלי שושנה

, עברה המתת חסד בשוויץ, על פי בקשתה. 34 בסוף השבוע האחרון יצאה לגלישה אחרונה בחוף הים בקרית חיים, אותו כינתה "אהוב ליבי". בשבוע שעבר, אלי שושנה, פעיל חבר־ תי מוכר בקריות, פגש לראשונה את ירדן כאשר ביקשה את עזרתו להגיע לגלישה אחרונה בים. "קניתי רכב לנכים עבור אמי שנפטרה ולא זכתה לנסוע בו והחלטתי לה־ ציע עזרה לאנשים שזקוקים להגיע ממקום למקום. המטפלת של ירדן יצרה איתי קשר וביקשה לקחת אותה אל חוף הים כדי לגלוש בפעם האחרונה", סיפר שושנה.

"ירדן סבלה מכאבים קשים בכל גופה שלא הרפו ממנה, ופשוט הסבירה לי שאין לה כוח לסבול"

הגלישה האחרונה בחוף קרית חיים

כאמור, בשבוע שעבר הגיעה בעזרתו של שושנה אל החוף בקרית חיים, שם מנהל יוסי פרץ את עמותת 'רואים את האופק בים'. ירדן עלתה על הגלשן תוך שהיא מסבירה כי רק במים הכאבים קצת מרפים: "אני ויוסי הצענו

מירי לבינסקי: אחות, אמא לעשרה נכדים ותורמת כליה 20- וסבתא ל לרגל יום האחות הבינלאומי, הינה סיפורה של מירי לבינסקי, אחות לשעבר ברמב"ם ‰ היא שירתה בצבא, חזרה בתשובה, רצתה להיות אם פונדקאית, ותרמה כליה לרועי שווץ מחיפה

יום האחים והאחיות הבין לאומי

ביקשתי לפגוש אותו לפני הניתוח, השארתי את זה לו. ובאמת יום לפני הניתוח נפגשנו, אמר כמה הוא אסיר תודה. הניתוח לא מסו־ בך. עושים את זה היום בלפרוסקופיה, נכנסים מהגב עם שתי נקודות קטנות ומוציאים את הכליה מהבטן, עם חתך קטן. ביום שלישי היה הניתוח, בשישי כבר הייתי בארץ". מאז הניתוח לבינסקי והנתרם, רועי שווץ, יו"ר אגודת מכבי חיפה, נמצאים בקשר שבו־ עי. רועי ומשפחתו מבקרים בביתה של מירי בחגים, ומדי שבת אשתו של רועי שולחת הודעה למירי. מה זה עשה לך? "בהתחלה יש התרוממות רוח, הרגשה נה־ דרת. יש דירוג של תפקוד כליות, לרובנו . הדירוג של רועי לפני הניתוח היה 1 הדירוג . לי היה לא קל, 2 , למחרת הניתוח זה ירד ל- 7 היו כאבים אבל הרגשתי נפלא. עזרתי לבן אדם. כל החיים אני תורמת משהו, עושה חסד עם הרבה אנשים, מרגישה טוב עם זה. אפשר לתת חיוך ועזרה בשעת צורך. לא חייבים כליה. גם להיות אוזן קשבת זה לתרום בעי־ ניי".

כבר לא אופציה וחשבה לתרום כליה למרות התנגדות בעלה. "אריה מוכן לחיות עם אחות, אבל לרופאים ותרופות הוא לא הכי מתחבר. הוא אמר לי בפשטות, אדם בריא לא נכנס לחדר ניתוח. אז לפרק זמן ירדתי מהנושא. אבל אחר כך חברה תרמה כליה ונרשמתי לא־ , ואמרתי 55 רגון "מתנה לחיים", הייתי אז בת לבעלי שאתחיל בתהליך, בטח יפסלו אותי בדרך. יש סדרה ארוכה של בדיקות שתורם חייב לעבור, ויש סינון מאוד משמעותי. לה־ פתעתי, עברתי שלב ועוד שלב ועוד שלב. בעלי, שכבר השתכנע, ליווה אותי לאורך כל התהליך הארוך הזה. לבסוף נעשה החיבור עם האיש שהיה זקוק לכליה. זה היה מבחינתו עיתוי מושלם, לפני שנזקק לדיאליזה, בשלב הזה, סיכויי ההצלחה הרבה יותר גבוהים". עניין אותך למי את תורמת? "בהתחלה חשבתי לתרום לאישה. הרי אישה עם בעיית כליות לא יכולה ללדת וחשבתי שכך אוכל לסייע למישהי להביא ילד לעו־ לם. אבל לא הגבלתי וזה לא היה משנה לי. ל � , נשוי ואב לשני י 42 אמרו לי שזה גבר בן דים, שנמצא בדיוק בשלב לפני הדיאליזה. לא

אדי גל

שנות חייה הספיקה מירי 58 ב לבינסקי, לעשות המון: ללמוד, לעסוק במקצוע שהיא חלמה לע־

סוק בו מאז היותה נערה צעירה, להיות אם נכדים, לעזור לאין 20 לעשרה ילדים ו־ ספור אמהות ברגעים הכי משמעותיים בחייהן וגם לעזור לאיש אחד, חולה שנזקק לכליה. "כל החיים רציתי לעשות משהו יותר מכל האנשים אחרים עושים. לפני שנולד הבן הבכור שלי וחזרתי בתשובה, חשבתי להיות אם פונדקאית, להעניק ילד למישהי שלא מסוגלת ללדת, אבל ילדתי הרבה ילדים וזה לא יצא לפועל". לבינסקי נולדה וגדלה בחיפה. כשהייתה תלמידת תיכון, התנדבה במיון של רמב"ם. היא הת־ גייסה לצה"ל, שירתה כמפקדת לשכת מפקד אוגדה.עם השחרור, למדה בבית הספר לאחיות שליד בית החולים רמב"ם ובהמשך השלימה לימודי תואר באוניברסיטת תל אביב. לבינסקי: "אני אחות מיילדת בהכשרה והת־

מירי: "אמרו לי שזה גבר , נשוי 42 בן ואב לשני ילדים, שנמצא בדיוק בשלב לפני הדיאליזה"

צילום: פרטי | לבינסקי ושווץ

חלתי לעבוד ברמב"ם בחיפה, במחלקת נשים ר � עברנו לגור בכ 2001 ובחדר לידה. בשנת מיאל ואז גם עברתי לעבוד בנהריה". לפני מספר שנים, הבינה שלהיות אם פונדקאית

14

12.5.2023 ˆ ידיעות המפרץ