עמק 04.03.22

י וסי וקנ י ן , דנ יאל דדו ן

בלב המושב הפסטורלי וההיסטורי אלוני אבא שבעמק יזרעאל, לא רחוק מהכנסייה הטמפלרית המפו מ רסמת, מסתתרת בריכה שחייה נטושה. המקום, שנמצא בתוך סבך עצים וצמ מ חייה פראית, מעורר מסתוריות רבה וס מ קרנות בעיקר בגלל שהרבה שנים הוא נמצא במצב הזה. ממדי הבריכה, המיקום שלה והאלמ מ נטים שבה, מעידים על עברה המפואר. מספר שנים אחרי קום המדינה היא נפ מ תחה ובמשך שנים היא היתה מוקד הבי מ לוי של בני המושב בימי הקיץ החמים עד שנים היא ננטשה ומאז הזמן 37 שלפני עצר בה מלכת. היום הצמחייה הפראית שולטת, גדר מקיפה את הבריכה מחשש שמישהו ייפול פנימה וייפגע, על הקי מ רות יש כמה ציורי גרפיטי, בקרקעית פזורים מזרנים ופסולת, עמדת המציל הגבוהה כבר חלודה והפסל הייחודי שנ מ מצא בחלקה המערבי, על שפת הבריכה, עדיין ניצב שם בבדידות מוחלטת. אלוני אבא הוא לא עוד יישוב בעמק. עברו ההיסטורי, מיקומו, אופיו והמרקם החברתי שבו הפכו אותו ליישוב מבוקש מאוד, שמושך אליו תושבים חדשים וגם מבקרים שבאים להתפעל מיופיו. הש מ בוע יצאנו בעקבות הבריכה הנטושה של אלוני אבא ומצאנו סיפור על מקום שמח שמקפל בתוכו גם טרגדיה נוראית. מקום מפגש הבריכה הוקמה על ידי חברת מקורות . הייעוד העיקרי 50 בתחילת שנות ה- שלה היה להשקיה ומימיה השקו את השדות והמטעים של בעלי המשקים במושב. הבריכה תוכננה כך שתשמש גם כבריכת השחייה של היישוב. ילדי המושב והיישובים מסביב הגיעו לרחוץ מטר אורך, 39 ולנפוש בה. בשל גודלה - מ � מטר רוחב בתקן בריכה חצי אולי 21 ו - פית - הגיעו בשנים הראשונות שחיינים מקצועיים להתאמן בה לקראת תחרויות. ), מוותיקות המושב, היתה 73 חנה לבב ( ילדה בכיתה ג' כשבנו את הבריכה והיא אהבה כמו כל ילדי המושב לבוא ולבלות בה. "זה היה מקום המפגששל כולם", היא נזכרת, "שיחקנו בבריכה במשחקי כדור כמו 'קדרים באים' וקרבות תרנגולים אחד עם השני בתוך המים וכמובן כולנו התאמנו בבריכה לצליחת הכנרת. כל מי שידע לשחות במושב השתתף בצליחת הכנרת וביום התחרות כל המושב היה נוסע באוטובוסים לכנרת. המציל, חבר המושב נחום שטארק יליד גרמניה, היה קופץ מסוכת המציל הגבוהה ומציג לנו את הקפיצות המיוחדות. הוא זה שלימד אותנו לשחות, כל הילדים במושב ידעו לשחות וזה היה המרכז שלנו. כל הקיץ היינו בבריכה כמה שיותר". ) בת המושב 67 רעיה רודיך-ארד ( הוסיפה: "אני גדלתי לתוכה. אלוני אבא השקיעו הרבה כסף בסכומים של אז כדי לבנות אותה וזו היתה אחת הבריכות

הבריכה בימי פעילותה צילום באדיבות | חנה לבב

מספר שנים אחרי קום המדינה נפתחה בריכת שחייה מרשימה באלוני אבא, ששימשה כמוקד הבילוי של בני המושב ההיסטורי שנה היא ננטשה 37 שבעמק יזרעאל ‰ לפני ומאז היא ניצבתשוממה כשהצמחייה הפראיתשולטת בה ‰ השבוע יצאנו למסע בזמן בעקבות הבריכה שטומנת בחובה סיפור טרגי נוראי כשגבתה את חייו של בן המקום, אך גם שימחה מאוד בימי הקיץ החמים את ילדי היישובים שמסביב זכרונות וגעגוע

סוכת המציל

"אנחנו חיינו אז באלוני אבא בסוג של גן עדן של שוטים. היתה שמחת יצירה ושאננות מסוימת. אף אחד לא חשב על אסון בכיוון הזה והאסון הזה שינה לנו את החיים" ואווירה חיובית וטובה

"בהחלט. היינו מבלים בה כילדים את כל ימות הקיץ. אפשר לרשום את המפ מ על של הבריכה על שם נחום שטארק". על שפת הבריכה ניצב פסל יפה של אמא ובן מחובקים אותו יצר הפסל צבי כשהבריכה נבנתה. 50 ענבל בשנות ה- הפסל מכוסה היום כולו בירוקת ומוסיף למסתוריות של הבריכה. "כילדים לא חשבנו שיש בפסל הזה משהו מיוחד", אומרת לבב, "הוא שימש בעיקר לרכיבה של ילדים קטנים עליו. הוא היה מבטון ודהה עם השנים. הוא לא היה יצירה אמנותית מיוחדת שהיה אפשר לומר עליה שהיתה נכס או סמל במושב". המציל המיתולוגי עדנה גליצר ממושב היוגב, בתו של המציל המיתולוגי נחום שטארק, מספ מ רת על אביה שהיה הסמל של הבריכה

הראשונות שנפתחו בסביבה. זו בלי ספק בריכה מאוד מיוחדת. נחום וגילה שטא מ רק היו מצילים מיתולוגיים. כשהיינו נחום לימד את כולנו 6-5 ילדים בני לשחות. כבר בכיתה ב'-ג' היה מנהג לנסוע לצליחת הכנרת והיינו צריכים ק � בריכות כדי להצליח להת 40 לשחות בל לחבורת השוחים בצליחה. "בכיתה ח' כולנו הלכנו ללמוד קורס מצילים", הוסיפה רודיך־ארד, "חלקו התרחש בבריכה שלנו וחלקו בווינגייט. בשביל להתקבל לקורס היינו צריכים לצלול לרוחב הבריכה. כשהשתחררתי מהצבא באתי לעבוד בפיקוח מזיקים בכותנה באלוני אבא ואחרי שהייתי מסיימת הייתי הולכת לעבוד כמצילה בבריכה. זו היתה תקופה שבאו מעט יל מ דים מהיישוב. הייתי פותחת את הבריכה לפעמים". הבריכה היתה טבועה עמוק בחיי המושב?

במשך רוב השנים בהן היא פעלה: "מה מ רגע שהבריכה שנפתחה הוא היה מציל שם. אבא שלי ידע לשחות טוב, באלוני אבא רובם היו יוצאי רומניה ולא כל כך ידעו לשחות ואבא שלי היה יוצא גרמ מ ניה והיה ספורטאי. תמיד הוא היה עושה לנו כל מיני משחקי ספורט. הוא לימד שחייה את כל ילדי המושב. אין ילד שלא הצליח ללמוד לשחות, לא משנה מה היה ל � ו 12 מצבו. כולנו רצינו להגיע לגיל צלוח את הכנרת. היינו עושים אימונים מאוד מפרכים בבריכה כדי לזכות להש מ תתף בצליחה, זה היה כבוד מאוד גדול". למה הילדים כל כך אהבו אותו? "אבא שלי היה איש צעיר ברוחו. הוא תמיד ישב עם הנוער, אף פעם לא ראית אותו עם המבוגרים. בכל יום בשעה היינו עומדים ליד השער, מחכים 16:00 שאבא שלי יגיע ויפתח את השער ונו מ כל להיכנס לבריכה. היו אימונים והיינו שוחים עשרות בריכות כל יום. מאוד חי מ

24

4.3.2022 ˆ ידיעות העמק