עמק 04.03.22

הבריכה | המיתולוגית צילומים: יוסי וקנין

"אלוני אבא השקיעו הרבה כסף בסכומים של אז כדי לבנות אותה וזו היתה אחת הבריכות הראשונות שנפתחו בסביבה. נחום וגילה שטארק היו מצילים מיתולוגיים. כשהיינו ילדים 6-5 בני נחום לימד

הפסל של האם ובנה

שער הכניסה

מעליי את הבגדים וקופץ פנימה בניסיון לחלץ אותו, אבל לא הצלחתי, אבי היה תפוס בווקום מאוד חזק לצינור. אחרי זמן מה הביאו מכונת ריתוך מהמסגרייה ועשו חור בצינור. נכנס אוויר ואז הוא השתחרר". אותם רגעים של בלבול וחוסר אונים וזה 15 היו נדמים כנצח. "הייתי ילד בן דבר נורא. בתוכי פנימה הבנתי שהמ ־ קרה אבוד. הוא היה יותר מרבע שעה בתוך המים ולא היה שום סיכוי שהוא היה בחיים. אנחנו חיינו אז באלוני אבא בסוג של גן עדן של שוטים. היתה שמחת יצירה ואווירה חיובית וטובה ושאננות מסוימת. אף אחד לא חשב על אסון בכיוון הזה והאסון הזה שינה לנו את החיים. ההורים שלי היו פעילים כל השנים ומאז והלאה אמא שלי הפסיקה להיות פעילה וגם הפסיקה ללכת לבית הכנסת". היו אשמים בסיפור הזה?

אתה היית באותו זמן בבריכה? "אני במקרה הייתי חולה באותו יום בבית. גם ההורים שלי היו בבית. זה היה בזמן החופש הגדול ובמקרה אחד הדודים שלי מנתניה היה בבריכה עם משפחתו כשפתאום הוא שם לב שאבי איננו. המציל לא ראה ואף אחד לא ראה. הוא התחיל להסתובב ולחפש סביב הגדה של הבריכה וכשהוא הסתכל למים למטה הוא ראה את אבי. הוא רץ אל המ ־ ציל ואז התחילה בהלה נוראית וניסיון לחלץ אותו. בדרך כלל כשהיה קורה משהו לא טוב או אסון במשק היו רצים לכנסייה הגרמנית ומצלצלים בפעמון הכנסייה כדי שיידעו שמשהו לא טוב קורה וכך עשו. אני הייתי בבית ושמעתי וחצי, רצתי 15 את הצלצול. הייתי אז בן החוצה וסיפרו לי שיש מקרה של טביעה בבריכה ואז לאסוני התברר לי שזה אח שלי. הוא היה מתחת למים ולא הצליחו לחלץ אותו. אני זוכר את עצמי מוריד

, בנם של שניים ממייסדי 16 שפאר בן ה- אלוני אבא, נכנס לבריכה ונשאב לוואקום של הצינור בבריכה ששימש להשקיית השדות וטבע למוות. עמית שפאר, תושב היישוב תמרת ואחיו של אבי ז"ל, נושא עד היום את הטרגדיה המשפחתית. "המילוי והריקון של הבריכה היה מאותו צינור שנכנס למרכז הקיר הדרומי של הבריכה והוא היה חשוף", הוא מספר, "מים נכנסו דרכו ומילאו את הבריכה עד למעלה ובשלב מסוים אחרי שהבריכה התמלאה הוא התחיל להשקות את המטעים של המשק והמים התחילו לזרום חזרה דרך הצינור. אם במקרה משהו היה מתקרב לאזור הצינור הוא היה נשאב פנימה והיה נוצר ואקום. זה מה שקרה לאח שלי. הוא שחה ליד הצינור וכנראה נצמד קרוב מדי ליציאה של המים ונשאב אל הוואקום שנוצר וזה נעל אותו. הכל קרה מתחת למים. זה כמובן גרם למותו".

כינו לשעה הזו שנוכל להיכנס לבריכה". את היית גאה בו שהוא היה המציל? "ברור, הוא היה איש מדהים. לא הייתה לי פריבילגיה מיוחדת בין הח ־ ברים והייתי אחת מכולם. הוא ידע איך להגיע לחבר'ה הצעירים ולהיות 1989 בשנת 72 איתם. הוא נפטר בגיל כמה שנים לאחר שהבריכה נסגרה". מה לדעתך צריך להיות במקום? "אני הייתי רוצה שיפתחו את הבריכה מחדש. זו בריכה עם הרבה זיכרונות, אבא שלי לימד אותנו לא רק לש ־ חות, הוא לימד אותנו גם לקפוץ ראש ממקפצה בגובה של ארבעה מטר כשהוא מחזיק אותנו במותן כדי שנדע את הק ־ פיצה". טרגדיה גדולה קרה מקרה טביעה מצער 1962 בשנת שהותיר את המושב בטראומה. אבי

את כולנו לשחות"

25 ידיעות העמק ˆ 4.3.2022