עמק 05.08.22

משה אילוז. "אי אפשר היה אפילו להמשיך לחיות" צילום: נחום סגל |

"ביום ראשון כשהוא הלך לבסיס היתה לי הרגשה נוראית שמשהו הולך לקרות, אבל לא ידעתי מה. הבטן שלי התהפכה, לא הבנתי מה קורה לי"

ויכול להיות שהוא היה ממשיך בקבע, אבל כל החלומות האלה לא התגשמו". איך המשכתם את החיים בלעדיו? "בהתחלה אחרי שאיתי נהרג אני לא רציתי לחיות, אבל מאז שהנכד הראשון שלי דפק בדלת וחיפש אותי ושאל 'איפה סבא' היתה לי צמרמורת בכל הגוף ואמר ־ תי לאשתי רחל: 'את רואה, בשבילו צריך לחיות'. עכשיו יש לנו ברוך השם שישה נכדים, הילדים והנכדים באים להתארח אצלי כל שבת ואנחנו מתאספים ומדברים ומעלים זיכרונות אבל איתי חסר תמיד, לא יעזור שום דבר". מה עשיתם כדי להנציח אותו? "אנחנו משפחה דתית והנצחנו אותו בספר תורה שהכנסנו לבית הכנסת לזכרו. איתי היה אוהד של מכבי תל אביב והק ־ בוצה ערכה משחק לזכרו. הוזמנו לטקס בבלומפילד כשניר קלינגר היה מאמן של מכבי תל אביב. המשחק היה נגד הפועל פתח תקווה. עשו טקס ממש מכובד. עשינו גם ימי ספורט ומשחקי כדורגל לזכרו". היית רוצה שינציחו אותו יותר בע ־ פולה? "כן, ציפיתי שלאור זה שאיתי נהרג כחייל צה"ל שיקראו רחוב או כיכר על שמו, אבל ראש העיר לא פנה אלינו. בכל זאת הוא בן עפולה שהיה אהוב על כולם והנצחה כזו היתה יכולה להיות זיכרון להמשך".

תהיות מה היה אם איתי היה היום חי. הוא היה יכול להיות כבר עם ילדים והיה לו עתיד, היתה לו חברה והם תכננו להתח ־ תן אבל הכל נקטע. הוא נשאר בשבילנו צעיר לנצח וככה כתבנו על המצבה שלו. ביום חמישי היתה האזכרה בבית העלמין ואנשים ממשיכים לבוא. האלוף יפתח רון-טל מגיע כל שנה לכבד את המשפ ־ חה, באים מכרים מכל הארץ". יש עוד משהו שאתה מצטער שהוא לא הספיק לעשות? "כן, היה לו חלום להיות מדריך בחדר כושר. גם בצבא תכננו לשלוח אותו לווינגייט לעבור קורס מדריכי כושר

נהרג. הוא היה קשור אליו ובימים הרא ־ שונים לאחר האסון הוא היה מחפש את איתי בחדר". ביום חמישי שעבר נערכה האזכרה שנים לנפילתו של איתי ז"ל, 18 במלאת אבל הכאב נוכח כל הזמן. "הוא איתנו שעות ובמשך כל השנה. אני 24 תמיד, מתגעגע לחיוך שלו ולאהבה שלו. הת ־ מונה שלו אצלי במחזיק מפתחות של האוטו ובכל פעם שאני רואה אותה אני נזכר בו. חבר ילדות שלו התחתן לפני חודש והלכנו לחתונה שלו. זה ניחם אות ־ נו קצת אבל ראינו את כל החברים שלו נשואים עם ילדים וכל הזמן עולות בנו

על מה היתה השיחה האחרונה בי ־ ניכם? "ביום ראשון כשהוא הלך לבסיס היתה לי הרגשה נוראית שמשהו הולך לקרות, אבל לא ידעתי מה. הבטן שלי התהפכה, לא הבנתי מה קורה לי. הוא הלך עם חבר שלו ואמר לי שלום. אני הייתי בכניסה לבית ואפילו לא נפרדתי ממנו בחיבוק והוא נסע. בגלל שהייתי עסוק עם אשתי בבעיות שהיו לה בגב לא שמעתי חדשות שלושה ימים, ואני אחד ששומע חדשות בכל שעה עגולה. תקרא לזה גורל". אתה מצטער על זה עד היום? "כן, אם הייתי יודע שנסראללה מאיים להרוג חיילים, אני הייתי מתריע. גם לאיתי היתה הרגשה לא טובה. בבוקר לפני שהוא נסע הוא ביקש לדבר עם הרל"שית. הוא רצה לשאול אותה משהו ואמרו לו שהיא ישנה והוא הלך לבסיס עם הרגשה לא טובה". חלומות אבודים הימים הראשונים לאחר האסון היו קשים מנשוא עבור ההורים ושני אחיו, עדיאל וקרן. "היינו שבורים לגמרי. אי אפשר היה אפילו להמשיך לחיות, הגענו למצב של כמעט איבוד דעת. זה כאב שאי אפשר להסביר אותו. רק עם הזמן הנכד הביא לנו נחמה. הוא היה בן שנה וחצי כשאיתי

צילום ארכיון: אפי שריר | מוצב נורית בו נהרגו איתי אילוז ז"ל ואבישי קוריסקי

9

ידיעות העמק ˆ 5.8.2022