עמק 17.05.24

מבחינה טכנית, זה לא אומר עלי כלום. למ־ דתי שמותר גם לבקש עזרה. יש דברים שאני לא יכולה לבצע, אבל זה לא אומר שום דבר עלי כאדם, כחברה וכמועסקת". איך החברים קיבלו אותך בבית הספר? "תודה לאל אני יכולה להגיד בפה מלא שאף פעם לא הרגשתי איזשהו נידוי או הרחקה, מצד שני אף פעם לא הייתי בין המקובלות בכיתה. אבל תמיד, בכל נישה שאני נמצאת בה לאורך החיים, אני תופסת לעצמי חברה או שתיים שהן איתי לאורך הדרך. לדעתי זה מה דעתנית שבאה לעבוד ובעיקר בריאיון ‰ להשפיע נוקב היא מספקת הצצה לעולם שלה, סוגרת חשבון עם החברה שתקועה בסטיגמות, מספרת על התוכניות לשנות את היחס לאנשים כמוה ומגלה למי היא חייבת את ההצלחה שלה אורי שלמון מרמת ישי אף פעם לא נתנה למגבלה שלה לעצור אותה מלשאוף מי ‰ ולכבוש יעדים שהייתה הקצינה העיוורת הראשונה בחיל האוויר היא עכשיו פוליטיקאית כולם מוגבלים ולכולם יש מגרעות וחולשות חברת המועצה העיוורת הראשונה באזור העמק: דניאל דדון // צילום: שרון צור

החלום של אורי שלמון מרמת ישי תמיד היה שהמוגבלות שלה כל־ קוית ראייה לא תהיה הדבר העיקרי שיגדיר אותה. כל ההישגים שהגיעה אליה במהלך החיים כמי שהייתה הקצינה העיוורת הרא־ שונה בחיל האוויר והיום כסטודנטית לתואר שני וחברת מועצה ברמת ישי, הן בזכות עצמה ושהמגבלה שלה היא רק חלק מהרב־ דים שהיא מביאה איתה. "אני שואפת שאוכל להיות מי שאני כולל העיוורון, ושאני אוכל להיקלט במקומות בזכות ולא בחסד. שאוכל להשיג דברים שאשאף אליהן. בין אם זה זו־ גיות, התקדמות בעבודה או עשייה ציבורית, על סמך ההישגים שלי והאופי שלי ועל סמך מי שאני". לא הכול ורוד ), עיוורת מלידה, אחות צעירה 25 שלמון ( לשני אחים רואים, לא נתנה למגבלה שלה להפריע לה והיא התחנכה במסגרות רגילות - החל מהגן ועד התיכון. את ההצלחה שלה היא זוקפת לדרך החינוך של הוריה. "בה־ תחלה כשנולדתי אני מניחה שזה היה הלם והפתעה גמורה בשבילם לגלות שאני לא רואה, אבל מאותו הלם ראשוני ואילך הם הגיעו לתובנה שמלווה אותי בעקבות החינוך שלהם שלא מוותרים לי ועלי ובזכות ההורים שלי אני לגמרי מה שאני היום", סיפרה, "כל דבר שילד, נער ואדם מבוגר בהמשך חייו יחווה בחברה הישראלית גם אני אחווה. מגבלת ראייה היא בסך הכל מגבלת ראייה, אין לה שום השפעה על יכולות קוגניטיבית, תפקוד לימודי וחברתי ועל חובות וזכויות". בתור ילדה היה רגע שבו את הבנת שאת לא רואה, או שזה היה תמיד שם מאז ומ־ עולם? "תמיד ידעתי שיש בי משהו שונה, יכולת שקיימת אצל אחרים ואצלי לא. אני לא יוד־ עת מה זה לראות כ'לראות' כי זו יכולת שאין לי אותה אז לא הרגשתי חסך מסוים. אני כן יכולה להגיד שכשהייתי ילדה בגילי יסודי לא ממש ידעתי את גבולות היכולת שלי. למשל הייתי רצה יד ביד עם חברה אחרי כדור שאני לא רואה אותו. בגיל מבוגר יותר למדתי להבין את גבולות היכולת שלי, שגם אם אני לא יכולה לעשות פעולה מסוימת

עם הביטוי הזה. השראה זה כשאתה רוצה להידמות למישהו, אנשים אוהבים לשמוע סיפורי הצלחה, אבל כשיבוא אותו עיוור לראיון עבודה בתור מועסק או אם ירצה למצוא זוגיות אז יכול להיות שכבר לא הכול יהיה ורוד. אז הסטיגמות מתחילות להופיע. כל ההישגים שאת מגיעה אליהם במהלך החיים זה או בגלל שאת עיוורת אז התקבלת או בזכות העיוורון הצלחת להגיע לאן שהגעת. אני רוצה שזה יהפוך לאיזשהו רובד. יש את אורי שהיא הרבה דברים והיא עיוורת בין היתר. אין ספק שהעיוורון הפך אותי למי שאני, אבל לכולם יש מגבלות. לצורך העניין גם למי שיושב מימיני ומשמאלי בכל מקום, לכו־ לם יש מגבלות, אבל אצלי זה מאוד גלוי כי אני הולכת עם מקל ואני לא יודעת ליישר מבט. זה מה שהופך אותי לכל כך פורצת מוסכמות ומתגברת על מוגבלויות?".

שנכון, למצוא קשר אחד טוב. אין ספק שגם אז וגם היום לא הכל ורוד. יכולים להגיד לך עד מחר שמקבלים את השונה ושאנחנו דור יותר מכיל אבל עד היום אני מרגישה שונה. זה מאפיין מאוד בולט בפן החברתי". במה זה בא לידי ביטוי שאת מרגישה שונה? "מרגיש לי שהיום אנחנו מסתכלים על אנשים עם מוגבלויות בחברה רק כשיש חלילה איזו תופעה קשה - מישהו עם מג־ בלה שעבר נידוי או הרחקה או אם צריך לגייס תרומות. הכל או במסכנות או בג־ בורה. אני רוצה לנרמל את התפיסה הזאת, זו לא מסכנות ולא גבורה. עצם העוב־ דה שהגעתי לאן שהגעתי זה לא למרות העיוורון, זו אני עם כל הרבדים שיש לי פלוס עיוורון. כשרוצים שוויון צריך לה־ סתכל על אנשים עם מוגבלויות לא רק כמעוררי השראה. בכלל נורא קשה לי

שלמון בזמן ישיבת | מועצה צילום: פרטי

העמק

אורית קוסטנטינו / עורכת גרפית ראשית: יוסי וקנין / עורך: אורית זילברברג / מנהלת העיתון: מרכז גרפי, ידיעות תקשורת / גרפיקה: שלום חכמון מנהל הפקה ותפעול:

שרון צור צילום: | אורי שלמון בשער: פרטי צילום: | ‰ רומי גונן ז"ל ועדן שכטר

4

17.5.2024 ˆ ידיעות העמק