עמק 17.05.24

"אני חושבת שאני אדם מאוד שאפתן. בסופו של דבר אני אדם עם אופי ותחומי עניין ורצונות. יכול להיות שהעיוורון עשה אותי אדם יותר אקטיבי, אבל יש בי גם תכונות נוספות שהם לא בהכרח רק הרצון להוכיח. גם עצם העובדה שאני עיוורת, לא פוטרת אותי גם מהחובות שלי, מהרצון שלי לתת מעצמי ולעשות. כמו כל אדם יש לי זכויות ויש לי חובות". למה נכנסת לפוליטיקה המקומית? "אני רוצה לעשות שינוי לא רק בנישה של לקויי ראייה, אני רוצה להתעמק בעוד תחומי עניין ולאפשר לאנשים צעירים להמשיך את החיים ברמת ישי. מעבר לזה יש עניינים של נגישות שצריך לטפל בהם. גם היום אני לא - הרמזור בכביש 75 יכולה לחצות את כביש בצומת רמת ישי מערב הוא רמזור קצר ומ־ שאיות חולפות במהירות עצומה. אם אני לא אספיק לחצות את הכביש ידרסו אותי. יוצא מצב שאני מחכה בתחנת אוטובוס לעובר אורח שיעזור לי לחצות. אני רוצה גם לטפל בסוגיות של צעירים ורווחה ולתת איפה שאני יכולה לתת". מה עוד צריך לשפר במדינה בכל מה שק־ שור לנגישות ללקויי ראייה? "קודם כל מודעות. אני פחות רוצה להיכנס לצד הטכני, אני יכולה לדבר על זה עד מחר, אבל מה שחשוב זה מודעות. זה כולל המון דעות קדומות. בזמן האחרון אני שמה לב לזה שמשתמשים יותר במילה 'עוורים' כאל אנ־ שים שלא רואים את המציאות. ברור לי שזה ביטוי, אבל כשכל הזמן אומרים 'היינו עוורים לזה בשבעה באוקטובר', או 'חבורה של מטו־ רללים, חבורה של עוורים', זה יוצר סטיגמה על היכולות הקוגניטיביות של אדם עיוור. אף אחד לא חושב על זה במודע, אבל טרמי־ נולוגיה יוצרת מציאות ואז כשנפגוש בן אדם עיוור ברחוב מה אני אחשוב עליו אם זה מה שאני שומע בתקשורת כל היום. מה אני אח־ שוב על אדם עיוור אם אני אראה רק סיפורי הצלחה על עוורים מעוררי השראה. אני לא רואה את האדם הממוצע. זה או שאתה מעורר רחמים או שאתה סופר-הירו. אני בסך הכל בן אדם ממוצע שבחר לחיות את חייו ובמקרה או שלא במקרה יש לי גם מגבלה". לכולנו יש מגרעות בימים אלה כותבת שלמון את התזה שלה לתואר השני על אנשים עם מוגבלויות בדרגי ניהול. "מעניין אותי לשמוע על סיפורי הצ־ לחה, על הכוחות שהניעו אותם דווקא להגיע לעמדות בכירות ולהתקדם לניהול. מעניין אותי התהליך שעברו עם עצמם ואיך הגיעו לזה. התחום הזה מדבר אלי. אני לא נמנעת ממנו, אני לא אומרת שהעיוורון לא שם. לצו־ רך העניין אם היינו מדברים על נשים בניהול לפני כמה עשרות שנים, זה היה נראה הזוי והיום זה נראה לנו די טריוויאלי. אלו מגמות חברתיות שאני מקווה שיתקדמו ויתממשו, יש לנו עוד דרך ארוכה לעשות". יש תובנה חשובה שלמדת בחיים אחרי כל מה שעברת? "קודם כל שכולם מוגבלים ולכולם יש מגרעות וחולשות. זה שאני הולכת עם מקל זה לא מבדיל אותי מזה שלא יודע להתנסח במיילים טוב. אולי אצלי זה יותר בולט ומ־ קשה טיפה, אבל לכולם יש חולשות וצריך להיות מודעים אליהן".

אורי שלמון. "למדתי שמותר | " גם לבקש עזרה צילום: שרון צור

"לפעמים יש לילות שאני שוכבת במיטה ואומרת 'למה לעזאזל אני צריכה לחוות את זה', הקשיים הטכניים כבר לא מפריעים לי, אני לא מבואסת מזה שאני לא יכולה לנהוג ושלעולם לא אראה את השמש הזורחת"

אני צוחקת המון על עצמי בקטע טוב. זה קודם כל מנגנון הגנה בשביל עצמי, כי העיוורון שם, אם לא צוחקים על זה אז בוכים מזה. זו גם דרך להקליל את הסיטואציה"

בשביל עצמי, כי העיוורון שם, אם לא צוחקים על זה אז בוכים מזה. זו גם דרך להקליל את הסיטואציה ולקרב את החברה אלי. להראות שאני נורא פתוחה ומוכנה לדבר על הכול". לתת מעצמה ולעשות כשהשתחררה מצבא הקבע, סיימה של־ מון תואר ראשון בפסיכולוגיה וסוציולוגיה והיום היא סטודנטית לתואר שני בפיתוח וייעוץ ארגוני במכללה האקדמית עמק יז־ רעאל. בנוסף היא עובדת שירות במחלקת לתלונות הציבור בחברת החשמל וגם פולי־ טיקאית מקומית - נבחרה למליאת המועצה במפלגתו של ראש 6 ברמת ישי במקום ה המועצה המקומית אסף אוברלנדר. למה היה חשוב לך לצאת לקצונה ולהגיע להישגים, מה רצית להוכיח?

"קודם כל, לפעמים גם אין לי כוח. לפע־ מים יש לילות שאני שוכבת במיטה ואומרת 'למה לעזאזל אני צריכה לחוות את זה', הק־ שיים הטכניים כבר לא מפריעים לי, אני לא מבואסת מזה שאני לא יכולה לנהוג ושלעולם לא אראה את השמש הזורחת והשמיים הכחו־ לים. התרגלתי לזה ואני חיה עם זה בשלום. הקשיים החברתיים הם מה שהפריעו לי. לפ־ עמים אני מרגישה שהמקל הולך לפני וקודם כל רואים את המקל ואז רואים אותי. הייתה לי מרצה שאמרה משפט מאוד נכון: 'כדי לש־ בור סטיגמה צריך קודם כל רצון'. צריך רצון לראות את הבן אדם שמאחורי המקל ולפע־ מים אני מרגישה שאין את הרצון הזה". מה שעוד עוזר לשלמון להתמודד עם מצ־ בים שונים הוא חוש ההומור המפותח שלה. "הגישה שלי זה להיכנס למקומות ולהרגיל אנשים אליי עם המון הומור. אני צוחקת המון על עצמי בקטע טוב. זה קודם כל מנגנון הגנה

קודם כל רצון לאחר לימודיה התגייסה שלמון לצבא ושירתה בשירות קבע כקצינה בחיל האוויר, שם חוותה את אחד מרגעי השבירה הרבים שלה במהלך החיים. "הייתי הראשונה בחיל האוויר שיצאה לקצונה עם עיוורון. הייתי בשיא המוטיבציה ובאיזשהו שלב נמנע ממני לממש את היכולות שלי ולהתקדם ולהביא את כל מה שאני רוצה. הרגשתי שיש סטיג־ מה של העיוורון שבעצם בוחנים אותי אחרת. למרות שעברתי את אותו מסלול שכל אחד עבר. נסעתי באוטובוסים לבסיס עובדה ליד אילת ולא מצמצתי. הייתי מש"קית חינוך בסדיר ומשם המשכתי הלאה לקבע". כשנתקלת בסטיגמות כאלה שעצרו אותך, מה נתן לך את הכוח והאופטימיות להמשיך?

אין להעתיק, להפיץ, לשכפל, לצלם, לתרגם, לאחסן במאגרי מידע, לשדר בדרך כלשהי (בכתב, © בדפוס או במדיה אחרת)–ובכל אמצעי אלקטרוני, אופטי, מכני או אחר–חלק כלשהו של העיתון (לרבות טקסט, איורים, צילומים, תמונות, מפות, גרפיקה), הן בגירסה טקסטואלית והן בדפים מעוצבים, לרבות באמצעות הקלטה והקלדה, ללא אישור מפורש בכתב מהמוציאה לאור, ידיעות תקשורת בע"מ

חיפה 26 כתובתנו: בעלי המלאכה 054-3337202 : ‰ לפרסום 04-8746080 ' טל orit-z@yedtik.co.il

ידיעות תקשורת בע"מ מו"ל: ליאת שרון / מנכ"לית: גיא בן יהושע עורך ראשי: דפוס ידיעות אחרונות בע"מ הדפסה:

5

ידיעות העמק ˆ 17.5.2024