עמק 19.04.24

אוריה צהרי ברפת של המשק

בבטן. הרגשתי שכל המלחמה הזאת היא על הבית, על התמימות ועל הביטחון. מיד אמרתי לעצמי שאני חייבת לעשות משהו עם זה". השמועה על התליונים המיוחדים פרשה כנא פיים במהירות ועד כה יצרה צהרי כבר יותר א � תליוני בית. "לאט-לאט זה הגיע ל 500 מ נשים מדהימים מהעוטף שכבר אין להם בתים. הם ראו את התליונים והתקשרו אלי בהתרגא שות גדולה. הם אמרו 'אין לנו כרגע בית אבל זה יכול לשמש לנו כבית ללב'". היו סיפורים שנגעו בך באופן אישי? "כן, אני בקשר מאוד קרוב כבר חצי שנה עם החבר'ה של נחל עוז ובארי ועוד אנשים שחוו את החוויה הקשה הזו מהבית. בהתחלה היה לי מאוד קשה להכניס את זה לקטגוריה של פרא נסה, כי זה בא ממקום אחר עד שהבנתי שזה גם משרת את הלב של האנשים. כל התליון הזה הוא מרוקן וממלא בו זמנית. יש בו משהו מאוד חזק". איזה תגובות קיבלת מהם אחרי שמסרת להם את התליונים? "מדהימות. כל התגובות מלוות בדמעות. אישה אחת מבארי, שהיא ומשפחתה ניצלו מהתופת, סיפרה לי שהיא מהשכונה הקשוחה של בארי. שלחתי לה את התליון ולא הסכמתי שהיא תשלם. אנחנו בקשר מאוד טוב. עשיתי איתה הסכם לאחרונה - ביקשתי ממנה שתשא לח לי שמות וכתובות של אנשים שהיא רוצה להעניק להם בית ואני דואגת להם להכול. אמרתי שאני חייבת למלא את הלב שלי, אני רוצה שזו תהיה התרומה שלי". את מרגישה שאת נותנת להם קצת תקווה? "לפי מה שהם אומרים כן. בסופו של דבר אני שמחה שאני יכולה לתת להם את המקום הזה שנותן להם איזושהי יציבות ונותן להם חום בלב וזאת המטרה שלי. הגעתי ממקום מאוד עמוק והרגשתי שזה בוער לי בבטן. ייצרא תי את זה מהלב ואני מאוד שמחה שככה הם גם מקבלים את זה, שזה לא עוד תליון. אני מתנהלת ללא אתר, הכל מפה לאוזן והמדיות החברתיות". משהו עמוק משמעות המושג בית היא עמוקה ופנימית יותר עבור צהרי שכילדה פונתה מביתה במוא שב נביעות בסיני. "עברו לי המון מחשבות מה זה עושה לי ומאיפה זה בא ולמה דווקא בית. הטריגר היה המלחמה על הבית, אבל כנראה שזה משהו מאוד עמוק, אני מנסה לבנות את שנה ועכשיו זה יותר 19 ביתי הפיזי כבר כמעט חזק. כנראה משהו עמוק מהפינוי של המשפחה שלי, מהגעגוע לבית ילדותי. אני זוכרת את עצמי כל החיים עוד כילדה, יושבת ומייצרת בית. תמיד שרבטתי בתים. עכשיו אני יוצרת אותם ממתכות לזיכרון עד". יש לך תובנה או מסר שהגעת אליהם בת־ קופה המטלטלת הזאת? "אני יכולה להגיד על עצמי שנכנסתי הביא תה. אני מאוד מושבניקית, אבל אני יודעת היום שאני יותר שלמה ויותר מקורקעת פניא מה הביתה". דווקא כל הארעיות של המלחמה חידדה בך את ההבנה הזאת שהבית זה חשוב? "לגמרי. אני אומרת שמגיע לכולם בית. גם אם המלחמה ערערה לנו את הביטחון בסוף הבית הפיזי הוא הביטחון שלנו, לכולם מגיע בית – מקום שייתן ביטחון. בתוך כל העצב הזה, נכנס הרבה חיוך ואני לאט-לאט מגלה שזה ממלא הרבה לבבות".

אני מנסה לבנות את ביתי הפיזי 19 כבר כמעט שנה ועכשיו זה יותר חזק. כנראה משהו עמוק מהפינוי של המשפחה שלי, מהגעגוע לבית ילדותי"

31 ידיעות העמק ˆ 19.4.2024