עמק 26.1.24

כזה. אין לי אפילו דרך לתאר דבר כזה. זה הזוי. יותר כואב לי על הילדים שלי. אני פיתחתי חוסן עם החיים, הילדים שלי איבדו ביום אחד שלושה סבים. אין לי דרך לתאר ולהסביר את ההרגשה הזו. תהום נפערה לי בלב ואני לא רואה את הסוף שלה. יש ימים שאני לפעמים לא מצליחה לנשום. אני גם שואלת את עצמי למה שלושתם ביחד. אין לי תשול בה לכלום. איבדתי שלושה אנשים הכי קרובים אליי. בבום אחד הכול נגמר. הזמן מלמד אותי לחיות עם זה לידי, זה לא מרפא את הכאב. לא היה לי מהם תהליך פרידה ולאחרונה הם באים לי בחלומות ומספרים לי מה קרה להם. איך רצחו אותם". מתי את הכי נזכרת בהם? "עכשיו כל הזמן אבל בעיקר כשאני נוסעת באוטו ואני יודעת שאני לא יכול לה להתקשר לאמא שלי. זה גומר אותי. אני חושבת עליהם המון כשאני לבד. אבל בתוך הדבר הזה אני מפיצה בשול רה של תקווה, של עשייה ושל הגשמת חלומות. כי אחד המשפטים שאמא שלי תמיד אמרה לנו ש'לחלומות אין גיל'. זה לא משנה בן כמה אתה ומה אתה עושה תמיד תגשים את החלומות שלך ואל תוותר". זה סוג של צוואה שהם השאירו לכם? "ממש ככה. הוריי כבר יצאו לפנסיה וכל אחד היה לו את תחומי העניין שלו וחוגים וספורט. הם ממש דאגו לעצמם ודאגו לסביבה נעימה. הם היו יוצרים המון, אבא שלי עובד עם עץ וברזל ואמא שלי מציירת ומפסלת. כל אחד מהם היה עולם ומלואו. הם נתנו אחד לשני להתפל תח ולפרוח כל אחד בתחומים שלו. זה מה שהכי החזיק אותם וכך הם הנחילו את זה הלאה אלינו. זה משהו שאנחנו מעבירים לילדים שלנו כל הזמן ועכשיו עוד יותר. מה שהיה היה ועדיין קורה, אבל עכשיו אנחנו לא נשקע אחורה, אנחנו חייבים לראות איך אנחנו מחזקים את עצמנו ומתקדמים קדימה, איך אנחנו מגשימים את החלומות האלה שאמא דיברה עליהם כל הזמן". יש בך כעס על מה שקרה? "קשה להגיד שיש בי כעס. ברור שמה שקרה היה מחדל הכי גדול בעולם שהוא עדיין לא נגמר וברור שדברים היו יכול לים להיות אחרת. אני ממש רוצה למצוא את עצמי מתקדמת. אני אומרת שזה כבר היה, ואם אכעס זה לא יקדם אותי, זה רק יוריד אותי עוד יותר למטה ויגרום לי למרמור. אני רוצה להתקדם. יש לי ילדים קטנים, אני לא יכולה להיתקע אחורה. זה גם מסר שחשוב לי להעביר הלאה. אני באמת מאמינה בו, זו הדרך שאני חושבת שנכון להסתכל על החיים והלוואי שכולם יסתכלו על זה ככה". ביום ראשון הקרוב צפויה ברקוביץ 7 לנסוע לראשונה לקיבוץ בארי מאז ה־ באוקטובר. "למה רק עכשיו? הייתי צריל כה להתכונן להגיע לבית השרוף וללכת במדרכה עם העצים השרופים. זה נוף ילדותי הקיבוץ הזה. זה לא רק ללכת לראות קיבוץ הרוס אלא את הבית שלי שרוף. גמור".

אלה ברקוביץ. "אמא ואבא היו אנשים של יצירה, עשייה ואהבה"

"כל רבע שעה שלחנו להם הודעה מה קורה תעדכנו ואמא ענתה לנו 'מפחיד, אנחנו בממ"ד, אומרים שמחבלים נכנסו לקיבוץ' ו'אבא יצא לשים ספות ושולחנות על הדלתות לחסום את הבית'"

תי לעצמי הכנה מראש שהיא לא שרדה בנובמבר והיא כבר 86 את זה. היא חגגה אישה שעברה כל כך הרבה דברים בחיים שלה והתחילה תהליך דמנטי. אני מאל מינה שהיא גם לא הייתה מחוברת ולא באמת הבינה מה קרה, אז במחשבה שלי אני מנרמלת את זה שזה עבר מהר והיא כנראה לא סבלה יותר מדי. אני שומרת את זה ככה כדי להצליח להמשיך הלאה ולהתקדם. האובדן שלה לא פחות קשה, אבל יותר מתקבל. אלו רגשות שכל כך מסובכים ומעורבלים". ביום רביעי התקבלה הבשורה הקשה על הירצחו של נח הרשקוביץ ויום לאחר מכן התקבלה הידיעה המרה על הירצחה של מעינה ז"ל. "בשלב הזה כשנשארה לי איזושהי תקווה כבר התפרקתי", סיפרה ברקוביץ בבכי, "הכול הולך, הכול נגמר, ידעתי שגם אמא נרצחה ואז כבר כל מעט האוויר שנשאר לי יצא לגמרי כי איבדתי את אמא, את אבא ואת סבתא. איבדתי שלושה אנשים יקרים לי ביום אחד. עוד

לא הספקתי רגע לחשוב על אחד מהם וכבר מגיעים החדשות על הבא בתור". נוח ומעינה הרשקוביץ הובאו למנוחות ל � באוקטובר בבית הע 20 ביום שישי ה - מין בקדמת צבי. הגשמת חלומות בחודשיים וחצי האחרונים מנסה אלה ברקוביץ לעכל את האובדן הבלתי נתפס, היא גם החלה בטיפול פסיכולוגי שעוזר לה להתמודד עם הרגשות. "אני בעשייה וגם חזרתי לעבוד, אבל עכשיו אני מאוד באבל. התחלתי את התהליך שבו אני מפנה מקום לעצב. אני מאוד עצובה בימים האחרונים ובוכה המון. עכשיו אני מרגישה שאני יכולה לתת לזה מקום. אני יודעת שהם לא יחזרו, אבל הלב שלי לא יודע שהם לא יחזרו". איך אפשר לעכל טרגדיה כזו שעב־ רת? "מעולם לא דמיינתי שיקרה לי דבר

בלילה התקבלה ההודעה על 1:00 השעה שהצליח להיחלץ 93 הסבא אלי בן ה- 7 שנה מאז ה- 50 בחיים, בדיוק לאחר אז נתפס בשבי המצרי. 1973 באוקטובר "זה לילה שלא הצלחתי לישון בו. נדרל כתי עם כל צפצוף של הודעה וכל אור שנדלק בטלפון. הרגשתי שאני צריכה לקחת נשימות עמוקות כשממש אין אוויר. אני עדיין מנסה להפיח איזושהי תקווה ולהגיד לעצמי שאולי פינו אותם לנתיבות ביחד עם שאר חברי הקיבוץ, אבל דממה, לא קיבלנו שום אינפורמל ציה לא על סבתא ולא על ההורים". רגשות מסובכים הימים הבאים היו רצופים בבשורות קשות אחת אחרי השנייה. ביום שלישי התקבל הדיווח שהסבתא שושנה ז"ל נרל צחה בידי החמאס. "הייתי מאוד עצובה, אבל איכשהו קיבלתי את זה. כבר עשיל

אין להעתיק, להפיץ, לשכפל, לצלם, לתרגם, לאחסן במאגרי מידע, לשדר בדרך כלשהי (בכתב, © בדפוס או במדיה אחרת)–ובכל אמצעי אלקטרוני, אופטי, מכני או אחר–חלק כלשהו של העיתון (לרבות טקסט, איורים, צילומים, תמונות, מפות, גרפיקה), הן בגירסה טקסטואלית והן בדפים מעוצבים, לרבות באמצעות הקלטה והקלדה, ללא אישור מפורש בכתב מהמוציאה לאור, ידיעות תקשורת בע"מ

חיפה 26 כתובתנו: בעלי המלאכה 054-3337202 : ‰ לפרסום 04-8746080 ' טל orit-z@yedtik.co.il

ידיעות תקשורת בע"מ מו"ל: ליאת שרון / מנכ"לית: גיא בן יהושע עורך ראשי: דפוס ידיעות אחרונות בע"מ הדפסה:

7

ידיעות העמק ˆ 26.1.2024