עמק 27.05.22

"בכל בוקר לפני שיצאנו לעבודה היינו נפרדים בנשיקה ובחיבוק ובכל ערב נפ ־ גשנו בחזרה גם עם נשיקה וחיבוק. באותו בוקר של יום שישי עמדנו כמו תמיד ליד הדלת, וקיבלתי ממנו חיבוק ונשיקה. אני התכוננתי לצאת לעבודה שלי כעובדת סוציאלית בעלמה בנוף הגליל וניקו ־ לאי אמר לי שהוא רוצה לטוס היום ואני אמרתי לו 'תיזהר בבקשה'. היה בי קצת פחד כי הבנתי שהוא רוצה ליישם את התרגילים שהוא למד בטורקיה. היו לי קצת תחושות רעות כי ידעתי שזה תר ־ גיל חדש שהוא לא התנסה בו מספיק. אני עדיין רואה בעיני רוחי את הבעת הפנים שלו שהוא כל כך שמח לפני שהוא יצא. הוא הרגיש שהוא חזק ומומחה. הוא לא רצה לעצור ולהישאר באותו מקום, הוא רצה להתקדם בכל דבר - גם בעבודה וגם בספורט. זה היה ניקולאי". להמשיך בחיים עכשיו היא צריכה להמשיך בלי דמותו של אהובה, שתמך וחיזק אותה לאורך השנים. "אני לא יודעת איך אמשיך בלעדיו. עשינו את כל הדברים בשיתוף פעולה ולפני כל דבר שעשיתי ביקשתי ממנו המלצה. אם הוא המליץ לי, תמיד ידעתי שיהיה בסדר. היו לנו כל כך הרבה מטרות ותכנונים להמשיך לטייל. בספ ־ י � שנים שאני ונ 43 טמבר השנה ימלאו קולאי ביחד. עברנו ביחד הרבה דברים, היה בינינו קשר חזק ואהבה, כל החיים תמכנו האחד בשני". על מה את חושבת בימים האחרונים מאז שהוא נפטר? "אני לא יכולה לישון. כל לילה אני נזכרת בכל הרגעים והסיפורים שחווינו יחד. אני צריכה לעכל את האובדן. אי אפשר להשלים עם זה אבל אני צריכה להמשיך עד כמה שאפשר. אחרי שניקו ־ לאי נפטר התגובה הראשונה שלי היתה שאני רוצה להיות לבד רק עם הבן שלי והיה לי קשה לדבר עם אנשים. לא ידעתי איך למצוא את המילים ולדבר. רק בתוך השבעה הבנתי את המשמעות עד כמה זה חשוב. הגיעו הרבה אנשים כל יום לנחם, וכולם הגיעו לתמוך בי. מראש העיר עפולה ועד השכנים והחברים ממקום העבודה של ניקולאי ושלי וחברים של קיריל שממשיכים לבקר ומגיעים בכל שנה ביום הזיכרון". את מרגישה שתומכים בך? "כן. שמעתי מהאנשים שביקרו בש ־ בעה סיפורים על הרבה אנשים שאיבדו את יקיריהם ואיך הם הצליחו להתמודד. ניקולאי לימד אותנו להמשיך את החיים. עכשיו אני מבינה שאני צריכה להיות חזקה ולהמשיך כי אני מרגישה את האח ־ ריות מולו ומול הבן שלי. בהתחלה חשב ־ תי לעזוב את העבודה אבל הצוות בעלמה כל כך טוב והגיע לנחם אותי, הם אמרו לי שיש משמעות בחיים ושאני חשובה להם. גם הבן שלי המליץ לי לא להישאר בבית ולהמשיך לעבוד". אם היתה לך אפשרות מה היית אומ ־ רת עכשיו לניקולאי? "אני יודעת מה הוא היה אומר לי עכ ־ שיו. הוא היה אומר 'את צריכה להמשיך ותמשיכי באותה צורה ובאותם חיים'. אני עושה ספורט והליכה מדי ערב ושו ־ מרת על אורח חיים בריא כמו שהוא אמר לי. אני שומעת את הקול שלו שמבקש ממני להמשיך. הוא נותן לי את המטרה".

"אני התכוננתי לצאת לעבודה שלי כעובדת סוציאלית בעלמה בנוף הגליל וניקולאי אמר לי שהוא רוצה לטוס היום ואני אמרתי לו 'תיזהר בבקשה'. היה בי קצת פחד כי הבנתי שהוא רוצה ליישם את התרגילים שהוא למד בטורקיה. היו לי קצת תחושות רעות" "ניקולאי היה חזק כלפי חוץ אבל בפנים היה לו מאוד קשה. גם לי היה קשה. כשקיריל נהרג יבגני .13 היה בן הוא התקווה שלנו ומה שנתן לנו כוח להמשיך הלאה. כשהסתכלנו עליו הבנו שיש לנו אחריות להמשיך את החיים"

אירנה שרמקו. מרגישה אחריות צילום: | כלפיהם שרון צור

הוא היה מאוד אחראי מול המשפחה שלו ומולנו. הוא עבד קשה כמהנדס במפעלים לריתוך ברזל. אני שמחה שבקורונה הוא איבד את העבודה והיה בבית אבל אז הוא עשה את מה שהוא אהב לעשות - הקורס עם מצנחי הרחיפה". פחדת כשהוא הלך לצנוח? "פחדתי ותמיד אמרתי לו לא לעשות את זה, אבל היה לו אופי של אדם שרצה לנסות הכל. הוא רצה להספיק הכל בחיים. ממש חבל לי, הוא כל כך אהב את החיים ולא הספיק לעשות מה שרצה. . היו 61 ביוני הוא היה צריך לחגוג 14 ב־ לו הרבה חברים, מצד אחד הוא היה רציני ומצד שני הוא היה חברותי ושמח. סיפר הרבה בדיחות ולכל מקרה שהיה היתה לו בדיחה. הוא תמך בכולם ונתן לנו את ההרגשה שאפשר לעשות הכל בחיים, שאין דבר שאי אפשר להתמודד מולו". על מה היתה השיחה האחרונה ביני ־ כם?

חיות. כשהגעתי לבית החולים גם הרופא אמר שהוא במצב בינוני והתעוררה בי דקות אחר כך הרופא יצא 20 תקווה, אבל מחדר ההלם ואמר שניקולאי במצב קשה וצריך טיפול יותר אינטנסיבי. הם עשו הכל להציל את חייו וארבע פעמים הח ־ זירו אותו לחיים אחרי שהוא איבד הכרה. בפעם החמישית הוא לא חזר". שנים לאחר מותו 19 האובדן של הבעל, של בנה, ניחתה עליה בפתאומיות; מכה אחר מכה שהחזירה אותה אחורה. "זה היה מאוד קשה. ניקולאי היה אדם שאהב את החיים וטייל בארץ ובחו"ל. הוא שמר על אורח חיים בריא, עשה ספורט ולא שתה אלכוהול והקפיד על שינה. כל מה שהוא עשה בחיים היה נכון, בריא וטוב, הוא שמר על החיים ואהב את החיים. הוא היה אדם מאוד חזק חיצונית ומאוד רגיש פנימית. הוא התקשה להתאושש מאז הפיגוע, אבל לא הראה את זה בצורה חיצונית. למרות שהתחתנו בגיל צעיר

בטורקיה עם הרגשה שהוא מומחה ויכול לצאת למקרים חריגים", היא מספרת, "המטרה של הקורס בטורקיה היתה ללמוד להתמודד עם מקרים חריגים ומ ־ סוכנים ועשו שם סימולציות שונות וכ ־ במאי 13 שניקולאי חזר לארץ הוא נסע ב־ לגלבוע יחד עם כל החבר'ה מהמועדון ושם הוא עשה את התרגילים. הטיסה הראשונה הסתיימה בהצלחה, אבל הטי ־ סה השנייה לא הצליחה והוא נפל. הוא היה בטוח שהוא יכול לעשות את הת ־ רגיל, אבל משהו קרה והוא לא הצליח". ניקולאי שרמקו הובהל לבית החולים שם הרופאים ניסו להציל את חייו אך ללא הצלחה ולאחר שעות ספורות נקבע מותו. אירנה שמעה על התאונה מחברי מועדון הצניחה שלו שקראו לה לבוא במהירות לבית החולים. "אני בדיוק חזרתי מהעבודה כשהחברים הודיעו לי שניקולאי נפצע והוא במצב בינוני. קיוויתי אז שהוא יוכל לצאת מהמצב ול ־

13 ידיעות העמק ˆ 27.5.2022