עמק 29.07.22

ה

דנ יאל דדו ן חולמים במרוקאית

תיאטרון המרו ת איבגי ז"ל ב רוני מק נחל הצלח הע ז הגיעה הדעי שא ן תיאטרון בא אי ת השפה ‰ ש פסיקו לשחק ם מתחילת הד בוע על הגעגו פילה ומה צרי טהר שה שושי כהן ומר ש הש לנ להעלות את אנחנו צריכים " ת הכפפה ואז א ו שוב ובגדול" אות

קאי שהקימה במגדל 2001־ ה גדולה, אלא כה והיום כבר רץ שכולו על ששנים אחרי בו השחקנים רך, מספרים עים, מה גרם ך לעשות כדי

קי ממן, שהיו

קרנו מחדש ‰

מישהו שירים נוכל להחיות

צילום: שרו ן צור

שושי כהן ומרקי ממן ממגדל העמק לא חשבו בכלל שיהיו שחקנים. שניהם התחילו את דרכם 2001 בתיאטרון המרוקאי שהוקם בשנת בעיר כשחקני תיאטרון חובבים כשה ב משחק הוא לא המקצוע העיקרי שלהם - כהן עובדת כתומכת הוראה וממן כמ ב תקין מערכות גז. אלא שאז, כמאמר הק ב לישאה, דבק בהם חיידק הבמה וגם היום - שנים אחרי שהוא נסגר - הם ממשיכים להופיע בקולנוע ובטלוויזיה ובמקביל לא מפסיקים להתגעגע אל הקשר הישיר עם הקהל. שש שנים אחרי שהפסיקו לשחק הם מסבירים מה גרם לדעיכה ומה צריך לעשות כדי להחיות אותו מחדש. "צריך מישהו שייקח את המושכות לידיים ונלך קדימה", הם אומרים. הצלחה גדולה ב � , כאמור, הקימה רונית אי 2001 בשנת גי ז"ל (אחותו של השחקן משה איבגי), מורה לתיאטרון ובמאית ממגדל העמק, קבוצת תיאטרון מרוקאי דובר השפה המגרבית (מרוקאית-יהודית) ליוצאי מרוקו בישראל במסגרת המתנ"ס העירו ב ני. ההצגה הראשונה – עיבוד של המחזה הקומי 'הקמצן' מאת מולייר, שתורגמה למרוקאית על ידי אשר כהן ז"ל - זכתה

השפה המרוקאית. זו היתה הצלחה מטאורית, זה בלתי ייאמן. כשהגענו לבאר-שבע ואשדוד ותלו את הפלקט שלנו ביום ראשון, כבר ביום שני אזלו הכרטיסים", אמר ממן. הדעיכה והגעגוע בעקבות ההצלחהשל התיאטרון ממגדל העמק קמו להקות תיאטרון נוספות בשפה המרוקאית בערים שונות בארץ, אלא שהן זכו להצלחה מועטה והפסיקו לרוץ לאחר הצגות מועטות. התיאטרון המרוקאי התחיל לדעוך ובשמונה הש ב נים האחרונות לא קיים בארץ תיאטרון המוקדש כולו לשפה המרוקאית, חוץ מתיאטראות בודדים שמעלים מדי פעם הצגה במרוקאית. ממן מסביר את הנפילה של התיאטרון המרוקאי במפיקים ובבמאים לא מיומנים, שליהקו שחקנים לא מוכש ב רים להצגות חובבניות. הקהל שזיהה את הירידה ברמה הדיר את רגליו מהאולמות ומאז הדעיכה היתה מהירה. "התיאטרון התחיל כמטאור ואנשים לא הבינו שזה יכול להגיע לרמות כאלה. אז אחרי ההצגות אנשים באו ואמרו 'וואלה, אני גם רוצה להיות שחקן', אבל לא כל אחד שיודע לדבר את השפה על בוריה, יודע גם להחזיק במה במשך שעתיים וחצי מול ו � איש", מסביר ממן את המ 900 קהל של

רונית איבגי ז"ל ומאז הוא נשבה בקס ב מי התיאטרון. "אצלי זה היה מטורף", הוא מודה, "במוצאי שבת אחד קיבלתי שיחת טלפון מהחירום, על דליפה של ברז גז בבית של רונית. הגעתי אליה הביתה ואיתרתי את התקלה. תוך כדי שאני אצלה בדירה אמא שלי ז"ל מת ב קשרת אליי. עם אמא שלי דיברתי רק במרוקאית. רונית שמעה אותי מדבר במרוקאית והתלהבה. היא לא האמינה שאני מדבר ברמה כזו גבוהה. למח ב רת היו אודישנים להצגה 'משרתם של שני אדונים' והיא הכריחה אותי להגיע. אמרתי לה 'עזבי, אני לא שם', אבל היא אמרה לי: 'תבוא, מה אכפת לך, חצי שעה ותלך'. הגעתי, עשיתי אודישן שתי דקות והתקבלתי". ממן הצטרף לתיאטרון בהצגה השנייה 'משרתם של שני אדונים' ומאז שיחק בהצגות נוספות על טהרת השפה המרו ב קאית בהפקתו ובבימויו של אשר כהן ז"ל. 400 "ברוב ההצגות מילאנו אולמות של איש", מספר ממן ומציין בגאווה: 500 ו־ "בתיאטרון הצפון הופענו כשהאולם היה איש. בקיבוץ 1,000 סולד אאוט בפני איש". 800 דבורה הופענו לעיני כ־ התיאטרון המרוקאי מילא חלל וצורך של חתך גדול באוכלוסייה של דוברי השפה המרוקאית בישראל שהיו צמאים לו ולנוסטלגיה מבית אבא. "אנחנו די ב ברנו לקהל ספציפי שמדבר ומבין את

להצלחה מסחררת ופתחה את תור הזהב של התיאטרון המרוקאי בישראל. ההצגה שביימה איבגי ז"ל רצה שנתיים והוע ב פעם בפני אולמות מלאים 170 לתה כ־ בכל רחבי הארץ, בעיקר ביישובים שבהם יש שיעור גבוה של יוצאי מרוקו. לאחר הצגה נוספת 'משרתם של שני אדונים', שאף היא זכתה להצלחה רבה, הלהקה הפסיקה לפעול ואז תפס אשר כהן ז"ל את המושכות, מי שהיה מנהל המתנ"ס במגדל העמק והתאהב בתיאטרון. כהן ז"ל הקים להקה משלו בשם 'אל-מאגרב' והפיק הצגות נוספות אותן כתב וביים שהופיעו בכל רחבי הארץ. ) הצטרפה לתיאטרון 62 שושי כהן ( הקהילתי במגדל העמק כבר מימיו הראשונים. חברתה הטובה רונית איבגי ז"ל שזיהתה בה את הכישרון למשחק ליהקה אותה להצגה הראשונה אותה העלתה, 'הקמצן' שנקראה במרוקאית 'אלמז'יריה', ומאז היא שיחקה בתפ ב קידים ראשיים בהצגות רבות נוספות בתיאטרון המרוקאי בישראל. "החלום של רונית היה לעשות תיאטרון מרוקאי והיא סללה את הדרך להקמתו. ההצ ב גה הראשונה רצה בצורה מטורפת בכל הארץ. הצגנו בכל עיר שלוש-ארבע הצגות בחודש שזה 28 פעמים. עשינו המון", נזכרת כהן. ) כשחקן 58 ההתחלה של מרקי ממן ( תיאטרון היתה בעקבות מפגש מקרי עם

"זו הרגשה נוראית מאוד, קשה לי עם זה. הבמה מילאה אותי באדרנלין. כשאתה מסיים ורואה את מחיאות הכפיים של הקהל ואחר כך יוצא מהאולם והם פוגשים אותך ומפרגנים לך - זה ממלא אותך. עכשיו זה חסר המון"

8

29.7.2022 ˆ ידיעות העמק