נגב 02.08.24

אמור עם ספרה. "זו תחושה איומה לכל ילד וילדה מוחרמים"

"כאשר ילד נוהג באופן אלים, רצוי לסייע לו.

לתת לו להבין שהוא מסתכן

ותדמיתו כמחרים

שלילית והוא אמור להיפגע בעצמו. חשוב שיבין, כי יש עוד אפשרויות להתמודדות חברתית ללא נקיטת אלימות"

תאוצה רבה. המוחרם מופץ במהרה לכל הילדים בכי־ תה בכל מיני שמות גנאי והוראה לנדות אותו. מעלים תמונות מצחיקות של הילד המוחרם, כאשר מצלמים אותו בהפסקות, משפילים, צוחקים ומבזים אותו. המו־ חרם חש תסכול אדיר ומצוקה וגם חוסר תקווה שזה אי פעם יסתיים". כיצד ניתן לסייע לילד מוחרם? "צריך להבהיר לילד כי יש חשיבות רבה לפנות למח־ נכת, יועצת בית הספר ולמנהלת, ולספר להן, זאת כדי שיהיו עבורו מקום בטוח ששומר עליו בזמן שהוא חש בודד ומנותק מהחברה. חשוב שתהיה דמות אחת לפחות שהוא יכול לפנות אליה ולבקש עזרה. ההתערבות של הצוות רצויה מאוד כדי להקנות הגנה נוספת על הילד המוחרם". מה את ממליצה להוריו של ילד מוחרם? "ההורים צריכים להתקרב אליו ולשמור עמו על קשר חיובי. להקדיש לו תשומת לב יומית ולהקנות לו הרג־ שה של בית תומך ואוהב. ההורים צריכים להבין כי ילד מוחרם מרגיש חרדה ואימה מפני החברה. חשוב להבהיר לו שיש עוד הרבה ילדים שחוו חרם והצליחו לצאת מה־

רב אליהן, מנהיגת החרם דחפה אותה והפילה אותה, לקחה את משקפי הראייה שהיו על פניה וזרקה אותן למרחק, תוך שהיא צועקת לעברה - 'כושית עם משק־ פיים, לכי מפה'. במשך חודשים הציקו והשפילו אותה ואף היכו אותה ביציאה ליד שער בית הספר". מנדים ומשפילים תופעת החרם החברתי נפוצה עוד מלפני עשרות שנים. כיום היא כבר לובשת צורה אחרת כשמדובר בעידן הרשתות החברתיות. כיצד ניתן להיאבק בתופעה הזו? "מציאות החרם היום היא שונה. הילד המוחרם מנודה בכל שעות היום, גם בבית ספרו וגם לאחר הלימודים. החרם נפוץ ברשתות החברתיות. משפילים ומקניטים את הילד המוחרם בקבוצת הוואטסאפ הכיתתי. מאחורי גבו פותחים קבוצות כדי לגבש חברים שיצטרפו לחרם. כך הם מעצימים את החרם. מנדים את הילד המוחרם מפעילויות חברתיות והמוחרם אינו מוזמן לאירועים כיתתיים. בעידן הרשתות החברתיות, החרם מקבל

ירון (שם בדוי), היה מתוסכל ושבר כלי במשך תקופה ארוכה. הוא הסתגר וסירב ללכת לבית הספר עד אשר אמו הבינה שעובר עליו משהו. האם החליטה להיאבק למען בנה, פנתה לכל הגורמים האפשריים, ולא תמיד מצאה אוזן קשבת. ההורים היו מתוסכלים יחד עם בנם, מאחר ולא מצאו פתרון על ידי צוות בית הספר. החרם לא פסק. מאחר והילד סירב להגיע לבית הספר בשל החרדה, החליטו ההורים להעבירו לבית ספר אחר. היום הילד פורח, אך החוויה האכזרית שחווה עדיין בתוכו". מקרה נוסף אליו נחשפה פנינה אמור הוא אותו מקרה של חנה (שם בדוי), תושבת הנגב, ילדה בכיתה ד' ממוצא אתיופי, אשר הוחרמה בשל צבע עורה. "בתחילת השנה", מספרת אמור, "נכנסה אותה ילדה לבית הספר כתלמידה חדשה וניסתה לחבור לקבוצת הבנות. אחת הבנות טענה שהיא שחורה ויש לה ריח רע, וביקשה מחבריה לכיתה להתרחק ממנה כי היא נראית שונה מהן. גם אלה שלא הסכימו איתה חששו לומר אחרת שמא היא כ'מלכת הכיתה' תדאג להח־ רים גם אותן. בהפסקות, כאשר הילדה ניסתה להתק־

"ילדים רבים נחשפו לתכנים ולסיפורים אודות השביעי באוקטובר, ובכלל אודות

המלחמה, מה שגרם

לכאוס, בעיקר בהפסקות בין השיעורים"

ידיעות הנגב ˆ 2.8.2024 27