נגב 03.05.24

איך זה קרה לנו? ), אמא לשני ילדים, ארבעה נכדים 84( אפרת דרורי ושני נינים, תושבת באר–שבע

הלב שלנו נקרע

, בשנה 1939 נולדה בשנת אפרת דרורי שבה פרצה מלחמת העולם השנייה, בעיר טפוק לצה בהונגריה. היא גדלה במשפחה של נוצרים שאימצו אותה בגיל שמונה חודשים. "אמא שלי זרקה אותי והשאירה אותי בבית חוק לים", היא מספרת, "גדלתי במשפחה הזאת עד גיל שבע, הם שמרו אותי מהמלחמה". בהיותה ילדה עברה טלטלה כשהיא ללא הורים ונותרה לבדה. "היו לי שנתיים גיהנום, ברחתי בלילה, הייתי ישנה בתוך שירותים". את המילים "יהודיה מסריחה" היא שמעה פעמים רבות. עשרה חודשים שהתה במסגרת פנימיה שעק בורה היתה "כמו גן עדן בלי מכות ובלי הטרדות". פגשה את דודתה שדאגה לה, ובשביל 16 בגיל אפרת דרורי אלו היו רגעים של שמחה. "אתם לא יכולים לתאר את האושר הזה, מה שאני פתאום הרגשתי, שפתאום יש לי משפחה, הדודים האלה היו במצב די טוב, סיפרו לי שיש לי אחות, אבל לא מאותו אבא, דיברתי עם אחותי". התחולל מרד בהונגריה ואחותה של 1956 בשנת דרורי הציעה לה ששתיהן יברחו אולי לארה"ב או למדינות אחרות. בסופו של דבר, הגיעה דרורי לישראל כשהיא לבדה. "אני מרגישה שאלוהים עשה לי את כל המעק שה הזה, כדי שהמשפחה היהודית שלי לא תיכחד, ואלוהים כנראה הטיל עליי להמשיך את השושלת המשפחתית". היישר לקיבוץ 1957 דרורי עלתה לארץ בשנת

הלכה ללמוד חינוך מיוחד, 40 מעגן מיכאל. בגיל ק � שנים. "מאוד אהבתי את המ 25 ועבדה במקצוע צוע", היא מספרת. כשהיא משחזרת את מה שעברה כילדה בהונגריה, היא זוכרת רגע מיוחד שחוותה. "אני זוכרת שהייתי בחצר של הבית, היו המון מטוסים, והמאמא (מי שאימצה אותה) השכיבה אותי על הרצפה. שאלתי למה? והיא ענתה לי: 'שלא יראו אותך כי הם עלולים לפוצץ אותך'". בסלון ביתה, בבאר־שבע, מתיישבת דרורי ומחק זיקה בובה. שאלנו אותה לפשר הדבר והיא סיפרה: "כשהייתי בת ארבע הסתובבתי בעיר טפולצה, הייתי מאוד עצמאית, והסתכלתי על חלון ראווה, ראיתי בובה, ואיש אחד, בחור צעיר, קנה לי את הבובה. פחדתי להגיע לבית עם בובה, עוד יגידו שהיה לי טוב, אז הסתרתי את הבובה בין העצים, ובבוקר התעוררתי ולא היתה בובה, מישהו לקח את הבובה, ואז כל כך כאב לי, ולכן היום אני קשוק רה לבובות". אירועי השבעה באוקטובר עוררו אצל דרורי תקופות אפלות מהעבר, והזכרונות שוב צפים ולא מרפים. היא בעיקר כועסת וגם כואבת. "אני חולה ממה שקרה, אני רואה את האמא עם שני הילדים (משק פחת ביבס) והלב נקרע, אני כל הזמן בוכה. איך קרה שכל כך הרבה מחבלים נכנסו לבתים שלנו? זה מחזיר אותנו למה שהיה, אני כואבת וכועסת. איך נתנו לדבר הזה לקרות בארץ שלנו?".

אפרת דרורי. "אני כל הזמן בוכה"

החוויות הטראומטיות ‰ שעברו בילדותם המראות הקשים שמלווים ‰ אותם עד לימים אלה ‰ והחיים בצל המלחמה ניצולי שואה ששרדו את התופת מדברים על הדמיון בין מה שעברו בילדותם לזוועות שהתחוללו ועל ‰ בשבעה באוקטובר הצורך להמשיך להזכיר ולא לשכוח

יעקב לוי // צילום: הרצל יוסף

6

3.5.2024 ˆ ידיעות הנגב