נגב 03.05.24

אריה רייטר. "אנחנו ננצח"

"התנהגו אלינו כאל חיות ולא כאל בני אדם" ) נשוי ואב לחמישה ילדים, נכדים ונינים 95( אריה רייטר

"אני לא יודע מתי תסתיים מלחמת 'חרבות ברזל', אבל אני יודע שננצח אותה, אין למחוק את האסון שקרה, זה לא קל, אבל בתקופת השואה עשו מאיתנו חיות. במלחמה הנוכחית קרתה פשלה"

), תושב באר־שבע, נולד בואסלוי 95( אריה רייטר ברומניה. רייטר מספר כי הרומנים אימצו את תורת ל � , כלומר חמש שנים לפני מ 1934 היטלר עוד בשנת חמת העולם השנייה. כילד, הוא זוכר את המגבלות שהוטלו על היהודים כדי להצר את צעדיהם. "קודם יצאו חוקים שיהודים לא הולכים לבית ספר לא יהודי, אחר כך הוציאו את כל הס־ טודנטים היהודים מהאוניברסיטאות, עורכי דין הוצאו מלשכת עורכי הדין ולא יכלו להופיע בבתי משפט, רו־ פאים יהודים לא יכלו לטפל בחולים שאינם יהודים". הגזרות הללו היו רק ההתחלה. לאביו של רייטר היתה מסעדה ובאותה עת יצא חוק שליהודים אסור למכור אלכוהול. "בלי יין אין מסעדה", מספר רייטר. בלית ברירה, אביו של רייטר הכניס שותף גוי למס־ עדה כדי למכור אלכוהול. בהתחלה הגוי התנהג בסדר וסייע, אולם הוא לפתע התהפך והחליט כי המסעדה היא שלו ונשל אותם ממנה. "הוא אמר, רבותיי, זה הר־ שיון שלי, זו המסעדה שלי, ואתם צריכים לעזוב". ע � , ראה רייטר כיצד אביו נלקח מביתו ל 12 כילד בן בודות כפייה. "משם הוא לא חזר", מספר רייטר. מאוחר יותר נודע להם שהוא נהרג. מותו של אביו השפיע עליו מאוד. כבן בכור למשפחה עם שני אחיו הקטנים, האמא והסבתא, העול המשפחתי נפל על כת־ פיו, והוא בעצם מילא את מקומו של אביו. "הפכתי להיות ראש משפחה, עבדתי אצל הגויים כדי להביא קצת אוכל הביתה, אחר כך אחיי הקטנים עבדו, זו היתה תקופה לא קלה". , לקראת סיום המלחמה, לקחו את אריה 15 בגיל רייטר למחנה עבודות כפייה כשהטלאי הצהוב מוד־ בק על חולצתו. "עשינו עבודות דרכים, חתכנו עצים,

שמנו חצץ, הקמנו גם איזה גשר מעמודי עץ עם פטי־ שים גדולים וחבלים. היינו חוזרים הביתה מרחק של ק"מ ברגל, אנשים מתו מהפצצות, חוויתי מכות רק 20 בגלל שאני יהודי. אמא שלי עשתה הכל כדי שיהיה לנו מה לאכול. אני זוכר שפעם הבאתי לחם שהגרמנים זרקו, שמנו את הלחם על האש ואכלנו". יש דמיון בין מה שקרה בשואה להתקפת הטרור בשבעה באוקטובר? "קשה לעשות השוואה כי אז לא היתה מדינה, לא היה צבא ולא ממשלה. לא היה לך בית ולא היה מה לע־ שות. אחת השאלות הגדולות שפעם שאלתי את עצמי היא איך זה יכול להיות שארבעה חיילים נאצים לקחו ת � יהודים למחנות ולא קם אחד לה 1,000 קבוצה של נפל עליהם ולקחת את הנשק ולהרוג אותם? התשובה היא, שבמשך שנים הפכו אותנו לא להיות בני אדם, אתה חיה, אז אם אתה חיה, כמו שאתה רועה עם מקל פרות, היהודים הבינו כי אם ייצאו 100 ומשתלט על למרד, יהרגו את כולנו, לכן לא היתה התקוממות. אני לא יודע מתי תסתיים מלחמת 'חרבות ברזל', אבל אני יודע שננצח אותה, אין למחוק את האסון שקרה, זה לא קל, אבל בתקופת השואה עשו מאיתנו חיות. במלחמה הנוכחית קרתה פשלה, אין מה לדבר". כשורד שואה, אריה רייטר מוזמן לתת הרצאות במו־ סדות חינוך ובכל פורום אחר כדי לשמוע עדות ראשו־ נה ממנו על האסון שקרה ליהודים. באחת הפעמים לקח עימו את שלושת נכדיו: אחד סרן בחיל שריון, השני רב סרן בחיל האוויר, והשלישי בחיל הים. "עומדים לידי שלושת נכדיי, אחד באוויר, אחד בי־ בשה ואחד בים, ניצחנו אותם", הוא מכריז בהרצאות לקול תשואות הקהל.

"אני מרגישה שאלוהים עשה לי את כל המעשה הזה, כדי שהמשפחה היהודית שלי לא תיכחד, ואלוהים כנראה הטיל עליי להמשיך את השושלת המשפחתית"

7

ידיעות הנגב ˆ 3.5.2024