נגב 06.09.24

ההורים השבוע ליד בתיהם. קרובים ומחזקים אחד את השני

חווה חדד: "לי קצת קשה עם המילה גורל, אני מרגישה שזה נכתב ונחתם. לפחות אני אומרת בשמי, שהילד שלי בא לעולם לעשות את השליחות שלו וחצי 21־ ל שנים"

רונית מלכא: "אורי קרוב אליי וגם יוני. אני מנסה למצוא את הדמיון

ובקלות מוצאים: השקט והענווה, הצניעות,

נמיכות קומה, אהבת הארץ, חיבור לארץ, מסירות נפש לכל מה שנוגע לכלל ישראל"

מה עבר עליכם כששמעתם על נפילת הבן השכן? רונית מלכא: "יוני נפל לפני כשמונה חודשים, והטלפון הראשון שהתקשרתי ברגע שקרה האסון היה לחווה. חווה היתה עסוקה פה במשהו, ומיד נכנסה הביתה והבינה את הסיפור. ואחר כך, מי חלם בחלום הכי מטורף על אורי, בס־ מיכות כזאת, זה פשוט היה בניגוד לכל

כיצד אתם מסבירים את זהות הדב־ רים המשותפים ליוני ואורי, זה גורל? חווה: "לי קצת קשה עם המילה גורל, אני מרגישה שזה נכתב ונחתם. לפחות אני אומרת בשמי, שהילד שלי בא לעו־ וחצי 21 לם לעשות את השליחות שלו ל־ שנים. הקדוש ברוך הוא החליט שהוא שולף אותו בשלב הזה של חייו, כאילו חי חיים מלאים, עשה את השליחות שלו". רונית: "ודאי, אני עם האמונה הזאת. בתחושה האמונית, שאתה מדבר על דב־ רים משותפים בין המשפחות, אני יכולה להגיד שאנחנו עם סולם ערכים כמעט זהה. השיח שלנו עם הילדים הוא מאוד כזה. זאת אומרת שזה שבבית צומחים ילדים שחושבים במושגים של קרבי ולא משהו אחר, ומסירות נפש, וכלל ישראל, והמושגים האלה הם המושגים החלוציים הכי מובהקים במחשבה שלהם. הם ילדים שפחות מדברים, הרבה מאוד ענווה וצ־ ניעות, ויותר עושים. זו האג'נדה, זו הת־ פיסה. ברור שהרוח הזאת פיעמה בהם, וגם אחרי מות קדושים, אנחנו רואים גם אצל אורי וגם אצל יהונתן, דברים שהותירו אחריהם כתובים. אלה הם האמירות, 'אני אתן את כל כולי למען עם ישראל, זו המשמרת שלנו'. אני שו־ מעת את חווה, אתה שומע את הסיפור שלי, זו התחושה".

סטטיסטיקה אפשרית. זה היה בלתי אפ־ שרי, לא חלמתי על דבר כזה". הבשורה הקשה כל אחת מהמשפחות חוותה את האוב־ דן הנוראי בדרכה, אך החיבור בין המ־ שפחות, השכנות ההדוקה והתמיכה,

קשרו אליו שיגיע לקיבוץ בארי. אנח־ נו ישבנו כאן ודיברנו על דברים מאוד אישיים של יוני. הבן שלנו הקטן, צור יעקב, ממש היה חבר טוב של יוני, והיה לו מאוד קשה לקבל את הבשורה". והיא ממשיכה לתאר את הקשר החזק. "בכל ערב שבת הולכים ביחד לבית הכנסת, חוזרים ביחד מבית הכנסת, עו־ מדים פה בשער (בכניסה לבית), והיינו צריכים כבר לקרוא להם ש'יאללה אנ־ חנו צריכים לקדש'". נכתב ונחתם הקשר בין שני החיילים הצעירים, יוני ואורי, חדורי המוטיביציה והרצון לשרת את המדינה, היה מיוחד במינו. חווה נזכרת בשיחה "משמעותית" בין יוני לאורי, ומספרת: "אני לא יודעת איפה משה ורונית היו. יוני בא אלינו לצהריים ואורי היה פה, זה היה בנוגע לבחירה של אורי לאיפה להתגייס. יוני כבר היה בצבא, ואני אומרת ליוני, 'יוני, תגיד לאורי מה אתה חושב על גיוס לצבא, להתגייס רגיל, להתגייס דרך ישיבות ההסדר, עם החבר'ה או צבא רגיל?', אז יוני אמר לאורי: 'תתגייס עם החבר'ה שלך', זה שיח שאני זוכרת".

אהב לנגן ולשיר של 931 סמל אורי יצחק חדד ז"ל, לוחם בגדוד הנח"ל, נפל בקרב בדרום רצועת עזה, בכ"ה בסיון היה בנופלו 21 . בן 2024 ביולי 1 התשפ"ד - אורי הוא אחד מארבעת ילדיהם של ההורים ציון

צילום משפחתי

סמל אורי יצחק חדד ז"ל

וחווה חדד. הוא נולד בבאר־שבע, למד בבית הספר היסודי "עץ חיים" בעיר. לאחר מכן למד בישיבה התיכונית "בית יהודה" בכפר מימון, מכיתה ז' עד כיתה י"ב. הוא המשך לישיבה הגבוהה "איתמר" בה התחבב על הרבנים והתלמי־ דים, ושמח על הזכות להיות וללמוד במקום. אורי אהב לנגן, לשיר ולפייט, ולזכרו ולהנצחתו בוצע השיר "נשמת כל חי", ביצוע מרגש עמוק ונוגע ללב.

ידיעות הנגב ˆ 6.9.2024 31