נגב 07/01/22

צח מלול. רואה בתיאטרון דימונה את ביתו

צח מלול. רוצה לגלם את הג'וקר

תיאטרון דימונה אם לשחקן צח מלול היה ספק שיוכל לשלב בין כל האהבות הגדולות שלו, משחק, בישול ומוזיקה, הרי היום סימן השאלה הזה הפך לעובדה מוגמרת. בימים אלה מצוי מלול בחזרות אינטנסיביות למחזה "הבשורה" שצפוי לעלות בקרוב בתיאטרון דימונה, ובמעט הזמן הפנוי שנותר לו הוא מארח אירועי שף פרטיים וגם מתקלט בבר־ מסעדה בדימונה. "המחזה הזה נוגע בין השאר בעקב אכילס שלנו כשחקנים - הפחד המתמיד מפני איבוד עבודה ואיבוד משמעות", מסביר מלול, כשאנחנו תופסים אותו לראיון בין חזרה לחזרה, "בתקופת הקו ־ רונה היו רגעים של משבר שהיה נדמה שיותר לא נחזור להופיע, ועד שנופיע שוב, מרביתנו יתרוששו". בין מעבר למעבר ), נשוי ואב לפעוט בן 34 צח מלול ( ארבעה חודשים ("אני ממש אבא טרי", הוא מעיד על עצמו), נולד וגדל בדי ־ מונה. הוא למד בבית הספר היסודי "בן עטר" ולאחר מכן בבתי הספר התיכוניים "אפלמן" ו"זינמן". בתיכון "זינמן" למד משחק במגמת התיאטרון. את החודשים מסיום הלימודים ועד לגיוס הוא ניצל כדי לעבור לתל־אביב ואחר כך התגייס לצה"ל ושירת בתפקיד סמל מבצעים בבית הספר למפקדי כיתות ומקצועות על תקופת הקורונה: "זו הייתה תקופה שבה נסגרו מסעדות ואנשים העדיפו לקיים אירועים קולינריים במסגרת ביתית. גם כדי.ג'יי הפגיעה לא הייתה קשה כל כך. גם כאן פעלתי במסגרות ביתיות יותר"

) מדימונה משלב בהצלחה 34( צח מלול בין האהבותשלו: תיאטרון, אוכל ומוזיקה הוא מגלם תפקיד ראשי בהצגה • "הבשורה" בתיאטרון דימונה שעוסקת • במקומה של התרבות במציאותשלנו הוא מבשל באירועי שף פרטיים ומשמש למרות כל • די.ג'יי בבר־מסעדה בעיר עיסוקיו, אהבתו הגדולה הייתה ונותרה עולם התיאטרון: "אני מפוקס מטרה ולא מוותר על החלום" צילום: הרצל י וסף עודד בר־מאיר

דנקר והוא ליהק אותו להצגה "משבר זהות". עלילת המחזה עוסקת במשבר זהות של שני אחים שנולדו לאב ערבי ולאם יהודייה והופרדו בינקותם. האחד גדל כערבי מוסלמי בעוד אחיו גדל כבן קיבוץ שלימים הפך לקצין בכיר בצה"ל. בעקבות מות אביהם נפגשים השניים אחרי יותר מעשרים שנה בערב שלפני הלוויית אביהם. באותו מפגש מתנפץ עולמם והשניים יוצאים למסע גילוי אחר זהותם וסיפור חייהם. ההצגה, שכיכבו בה מלול וחברו הטוב מתיאס נייבלט, רצה כשנתיים בתיאטרון הסימטה ובתיאטרון תמונע והיא הועל ־ תה גם בכל מיני פסטיבלים. בהמשך לוהק מלול לסרטו של דורון ערן "רוח חדשה" שעלילתו עוסקת ביהודים המ ־ שיחיים והיא מבוססת על סיפור אמיתי. בשלוש השנים שלאחר לימודי המשחק נשאר מלול בבאר־שבע ובאותה תקופה ניהל את מסעדת "ביגה" בגרנד קניון. בד בבד עם העיסוק בתחום הקולינרי, חיידק הבמה לא עזב אותו וכשהוצע לו לככב בהצגה "לבנה בשחור" שהועלתה , שהוא נמנה עם בוגריו, Move בסטודיו מלול לא חשב פעמיים ופרש מניהול המסעדה כדי להשתתף בהצגה. "אני לא מפונק", הוא מעיד על עצמו, "המרחק מבאר־שבע לא הרתיע אותי ונסעתי מספר פעמים בשבוע לתל־אביב, גם לח ־ זרות וגם להצגות עצמן". חזרה למקורות זמן קצר לפני פרוץ הקורונה למחו ־ בשאלה האם התרבות חשובה ומה מקומה של התרבות במציאות שלנו. יש פחד ראשוני של סגרים לאחר עשר שנות מגפה כשהעולם בכאוס מוחלט" על המחזה "הבשורה": "המחזה הזה בעצם עוסק

ללימודים". הסידור הזה, מציין מלול, נמשך כשנה ואחריה הוא וחברתו דאז, שלימים הפכה לאשתו, עברו לבאר־שבע למשך השנ ־ תיים שנותרו לו עד לסיום הלימודים. עברת לבאר־שבע בזמן שלמדת בתל־אביב. זה לא היה קשה? "אשתי היא במקור מבאר־שבע והיא גם עבדה שם. שכרנו דירה בבאר־שבע ונסעתי כל יום מבאר־שבע ללימודים בתל־אביב. הגענו למסקנה שזה יותר נוח מבחינה כלכלית ולא נגיע למצב שבו נהיה בלחץ כספי. ברור שלשכור דירה בבאר־שבע הרבה יותר זול מאשר לשכור דירה בתל־אביב. לכן עשינו את הצעד הזה".

חיל הרגלים (ביסל"ח) ליד ירוחם. אחרי שחרורו שב מלול לתל־אביב ועבד בחברה המתמחה בייבוא כלי רכב מארצות הברית, ואולם, אחרי שנה, החליט לשוב לדימונה והתחיל לעסוק בתחום המסעדנות. שלוש שנים הוא היה שף, תחום שהוא עוסק בו גם היום נוסף על קריירת המשחק שלו. אחרי אותן שלוש שנים מלול שוב ארז את מטל ־ טליו כדי לעבור לחזור לעיר הגדולה תל־אביב, הפעם כדי להגשים חלום ולפתח קריירת משחק.

מלול למד שלוש שנים בס ־ של קרן ידובסקי Move טודיו חרותי. "בשנה הראשונה של הלימודים עבדתי בבית הקפה של הסטודיו, וב ־

רגע שבית הקפה היה נסגר בשעות הערב, שימשו הספות במ ־ קום מקום לינה עבו ־ רי ועבור חבר שלי. למחרת בבוקר התא ־ רגנו מחדש וחזרנו

לא מפונק בשנה השלישית ללימודי המשחק נו ־ צרה היכרות מעמיקה בין מלול לבין הש ־ חקן והבמאי אלי

ידיעות הנגב ˆ 7.1.2022 43