נגב 07/01/22

מלול בהצגה | " "משבר זהות צילום פרטי

מתוך ההצגה "לבנה צילום: | " בשחור מתיאס נייבלט

מצא טעם במשחק

ממשיך לחלום המחזה "הבשורה", פרי עטם של אורי וידיסלבסקי ונעמה שפירא, עוסק בעו ־ לם אפוקליפטי לאחר עשר שנות מגפה שכילתה שליש מהאנושות. מלול מגלם במחזה את עוזר הבמאית שנאלץ לקחת חלק במשחק אכזרי, פרי דמיונה של הכח השלטוני החדש המכונה "הבשו ־ רה". עם שותפתו הבמאית הוא נאלץ לבחור אילו יצירות תרבות ישרדו בעו ־ לם החדש ואילו יושלכו לתהום.

אמיצים כמו האומנים במחזה שמוכנים למות תמורת הסיכוי להתבטא ולהש ־ פיע. האם יש בינינו כאלו? שאלה טובה". איך באמת שרדת את תקופת הקו ־ רונה? "אין ספק שהפעילות התיאטרלית והאומנותית נפגעה למרות, שכאמור, צילומי סדרות הטלוויזיה שבהן הש ־ תתפתי התקיימו גם בתקופת הקורונה. מצד שני, העיסוק שלי כשף באירועים פרטיים לא נפגע. זו הייתה תקופה שבה נסגרו מסעדות ואנשים העדיפו לקיים אירועים קולינריים במסגרת ביתית. גם כדי.ג'יי הפגיעה לא הייתה קשה כל כך. גם כאן פעלתי במסגרות ביתיות יותר". איך המחזה "הבשורה" מתכתב בעצם עם המציאות? "המחזה הזה בעצם עוסק בשאלה האם התרבות חשובה ומה מקומה של הת ־ רבות במציאות שלנו. יש פחד ראשו ־ ני של סגרים לאחר עשר שנות מגפה כשהעולם בכאוס מוחלט. מדובר בעו ־ לם דמיוני. זה מתכתב עם הפחד שלנו כאומנים, מהי המהות שלנו בעולם והאם יש לנו זכות קיום". לאיזו מסקנה אתה מגיע בעניין הזה? "אני כל הזמן שואל את עצמי אם מה שאני עושה יש לו משמעות. יכול להיות שזו משמעות רק בעיניי ולא בעיני אח ־ רים. לא בטוח שמה שמשמעותי לגביי הוא גם משמעותי למישהו אחר". יש מחזה שאתה חולם לשחק בו? "בשלב זה אני מתעסק בפרויקט של תיאטרון דימונה. אני אוהב חומרים מקוריים וחדשים. זה פוגש אותי פעם ראשונה כשחקן. אני אוהב להיות הרא ־ שון שנוגע בחומרים כאלה. החלום שלי הוא להתעורר בבוקר ולעשות את מה שאני אוהב - לשחק בכל תחומי המש ־ חק, בין שמדובר בתיאטרון, קולנוע או טלוויזיה". איזו דמות אתה חולם לגלם? "אני חולם לגלם את דמותו של הג'וקר, הדמות הראשית בסרט בשם זה. עלילת הסרט עוקבת אחר קומי ־ קאי סטנד־אפ כושל המאבד בהדרגה את שפיות דעתו ופונה לחיי הפשע. זו דמות עם שבר גדול שמוביל בסופו של דבר לביצוע מעשים רעים. השבר הזה הוא סוג של סדק. אותי כשחקן זה מעניין לעבוד על דמות כזו ולחפש את השבר שלה". אם בחלומות עסקינן, מלול מציין כי "אני מפוקס מטרה. אני לא מוותר על החלום, גם להרחיב את הקן המשפחתי וגם להמשיך לשחק בתיאטרון דימונה. מבחינתי אני רואה את עתידי בתיאטרון דימונה. אני רואה בו בית לכל דבר".

ממש כמו במציאות? "נכון. הקורונה כל הזמן ברקע. רבים מאיתנו שאלו את עצמם איך העולם ממשיך להתקיים ללא אומנות, ואם בני האדם יוכלו להתקיים לאורך זמן ללא תיאטרון וללא תרבות. זה ממש כמו במציאות. יש את העדר שהולך אחר המנהיג, לא יוצא מהשורות ולא שואל שאלות, ויש את המורדים שיוצאים נגד חוקים דרקוניים ועוולות שלטוניות אחרות. כדי לצאת מתוך המטריקס נד ־ רשים אנשים אמיצים ובטוחים בעצמם,

זותינו, לפני כשנתיים, החליטו מלול ואשתו לחזור למקורות ולקבוע את מגוריהם בדימונה. "רכשנו דירה בדי ־ מונה ובאמת ראינו זאת כחזרה למקו ־ רות שלנו", הוא אומר. "רכישת הדירה בדימונה היא מבחינתנו סוג של ביטחון. רצינו שיהיה לנו ביטחון כלכלי. במק ־ צוע כמו שלי קשה למצוא ביטחון וגם לא מצאנו כל הצדקה לבזבז כסף על שכירויות". בעיר הולדתו התפרנס מלול בדוכן של אוכל מהיר ששמו "מסעודה בפיתה" הממוקם במרכז המסחרי של דימונה. בין לבין הוא לוהק והשתתף בסדרות הטלוויזיה "מצולמים" ו"השוטרים" שצולמו בזמן משבר הקורונה. גם כשהוא צלה בשרים על האש והגיש אותם ללקוחות הדוכן בתוך פיתה עסיסית וחמה, מלול לא נטש את חלומו לפתח קריירת משחק. "מעו ־ לם לא הורדתי את הרגל מהגז ותמיד הייתי מפוקס במטרה להשתלב בעולם המשחק", הוא אומר. "היעד שלי הוא מאוד ברור לכיוון עולם המשחק, אבל גם צריך להתפרנס, ואני מצדי לא בוחל בשום עבודה. אני גם עושה תיאטרון, גם שף שמגיע ומכין ארוחות באירועים פרטיים, וגם מתקלט בתור די.ג'יי בבר־ מסעדה בדימונה ובאירועים פרטיים". לפני כשנה וחצי נפל דבר בחייו של מלול. באחד הימים פקד את דוכן האוכל מנהלו האומנותי של תיאטרון דימונה, אורי וידיסלבסקי, שבא להתענג על פיתה עם בשר, מעשה ידיו של מלול. "הייתה בינינו היכרות מוקדמת, אבל מעולם לא ישבנו עד אותו היום ודיברנו על כך שאשתלב בתיאטרון דימונה", מספר מלול. "בפעמים שאורי וידיס ־ לבסקי היה מגיע לדוכן האוכל, היינו מספיקים לשוחח ושיתפתי אותו בכך שלמדתי משחק". מה שבעצם סלל את דרכך לעולם המשחק? "סמוך לחזרה שלנו לדימונה, תוך כדי ההמתנה לפיתה עם הבשר, יצא לנו לשוחח. כמה דקות של קשקושים על תרבות ואומנות. סיפרתי לו על לימודי המשחק שלי, וכך בעצם נוצר החיבור בינינו. הוא תמיד אמר לי שישמח לע ־ בוד איתי ושהוא רק מחכה לטיימינג הנכון ולמחזה המתאים. הקורונה שי ־ בשה את התוכניות, בייחוד עבור אנשי התיאטרון. היו כמה ניסיונות שלא צלחו בגלל הגבלות הקורונה. לפני כחצי שנה נרשמה אבן דרך כאשר התקיימו האודישנים להצגה 'הבשורה', ולשמח ־ תי התבשרתי שזכיתי באחד משני הת ־ פקידים הראשיים שבמחזה הזה".

על המגורים בדימונה: "רכשנו דירה בדימונה ובאמת ראינו זאת כחזרה למקורות שלנו. רכישת הדירה בדימונה היא מבחינתנו סוג של ביטחון. רצינו שיהיה לנו ביטחון כלכלי"

מלול ושפירא בהצגה

DIGIM צילום: אלחנן כהן,

מלחמת הישרדות ההצגה "הבשורה" מתרחשת בעולם אפוקליפטי שבו מגפה קטלנית קטלה שליש מאוכלוסיית העולם "תארו לכם עולם אחרי עשר שנים של מגפה קטלנית, כזאת שאין לה תרופה ולא חיסון", מספרים אורי וידיסלבסקי ונעמה שפירא על המחזה "הבשורה". "עשר שנים של מוות ופחד בכל מקום. דמיינו איך, כמו במגדל קלפים, הכל קורס, הרפואה, הכלכלה, התרבות, השלטונות ואפילו המבנים החברתיים. דמיינו שכל מה שאתם מתרכזים בו הוא איך לשרוד עוד יום, איך להשיג אוכל, איך להימנע ממגע עם אחרים. תארו לעצמכם ששליש מאוכלוסיית העולם נמחק, או בקיצור דמיינו תוהו ובוהו, כמו זה שרדף את כולנו בסיוטים ובפחדים של תקופות הסגר. עכשיו קחו נשימה ודמיינו שמתוך התוהו ובוהו הזה צומח כוח שלטוני חדש, שמורכב מהאליטות העשירות להחריד של העולם. תארו לעצמכם שהשלטון הזה מבטיח בריאות, פרנסה ושלווה אינסופית לתושבי העולם תמורת התמסרות לשלטון ולחוקיו". וידיסלבסקי ושפירא מציינים כי "אלה רק מעט מהדמיונות שמתוכם כתבנו את 'הבשורה'. אל תוך העולם הזה הטלנו צמד אנשי תיאטרון, 'מם' ו'אלף', במאית עבר מהוללת ועוזר הבמאית הנאמן שלה. נתנו להם להימלט משל ־ טון הבשורה ולהגיע לצומת נידח ובה עמדה נטושה וידית גדולה הנעה ימינה ושמאלה. ההצגה הזו מכילה אינסוף מחשבות, שיחות, דמיונות ופחדים שעלו בתקופת הסגרים והיא בוחנת את מקומן והגדרתן של התרבות והאנושיות בעולם שאיבד הגיון". באשר לצח מלול, אחד משני גיבורי המחזה, מציינת שפירא, "אני מתארת את המפגש בינינו כפלא. כימיה מטורפת מהרגע הראשון. צח הוא שחקן טוטאלי, מוכשר כמו שד, יצירתי וחוקר, פרטנר מושלם עבורי. ביחד אנחנו פורצים את הגבולות של עצמנו ותומכים זה בזה, כמעט בלי צורך לדבר. נדיר לפגוש שחקן כזה. הוא תגלית אמיתית". * המחזה "הבשורה" יעלה בבכורה בתיאטרון דימונה ביום חמישי, .13.1.22

על הבחירה שלו: "אני כל הזמן שואל את עצמי אם מה שאני עושה יש לו משמעות. יכול להיות שזו משמעות אחרים. לא בטוח שמה שמשמעותי לגביי הוא גם משמעותי למישהו אחר" רק בעיניי ולא בעיני

7.1.2022 ˆ ידיעות הנגב 44