נגב 07.07.23

הרכבת בידיים שלה

איך זה לנהל מקום עבודה שבו הרוב הגדול של העובדים הם גברים? "בהתחלה זה היה מאוד מאתגר מצד הטכנאים. כאשר המוסך הזה נפתח לפני שמונה שנים, הייתי בין הראשו־ נות, ורוב העובדים שכיום אני מנה־ לת אותם הם עובדים שהדרכתי אותם בראשית דרכם כטכנאים. יש איזה סוג של כבוד הדדי. הם מקבלים את זה שאני כאן המנהלת". ויצמן מספרת שלא פעם היא זוכה לתגובות מופתעות כשהיא מספרת במה היא עוסקת. "בעוד בני המשפחה שלי כבר התרגלו לעיסוק שלי לאחר עשר שנות עבודה ברכבת, ורואים זאת כמובן מאליו, אני נתקלת בלא מעט הרמות גבה כשאנשים מחוץ למעגל המשפחתי שומעים במה אני עובדת", היא משתפת. "כך למשל, האימהות בגן של הילדים שלי עדיין בהלם, ומופתעות כשהן מתוודעות לעיסוק שלי ולשעות הרבות שאני מקדישה לכך". בטיחות מעל הכל ויצמן ערה לביקורת הציבוריות שנ־ מתחת לא פעם על התנהלות הרכבת, התקלות, ההשבתות וסגירת התחנות. "אני חשה זאת על בשרי ואני מרגישה שאני נותנת שירות לתושבים, שהם למעשה בני הקהילה שלי בנגב", היא אומרת. "אני מבינה את חשיבות הר־ כבת בחיי התושבים באזור הזה. אני ערה לכל הטענות והביקורות, אבל צריך לקחת בחשבון שמדובר בפרויקט חשמול של הרכבות אשר מטרתו לע־ בור להנעה חשמלית שתתרום לאיכות הסביבה וגם תשפר את חוויית הנוס־ עים. אזור הנגב והדרום הוא אחד האזו־ רים הראשונים שחווה את המהפכה הזו בגלל שאנחנו רואים את חשיבותו של פרויקט חשמול הרכבות. המהפכה הזו תשפיע על העבודה שלנו. אנחנו צפויים לשינויים, וכבר ערוכים לשי־ נוי הזה". לא סוד שיש לא מעט תקלות במ־ ערך הרכבות כמו איחורים ביציאה מהתחנות, עיכובים במהלך הנסיעה ואיחורים בהגעה ליעדים. למה זה קורה בעצם? "בסופו של דבר אני לוקחת את כל המשתנים. הכי חשוב לי כמנהלת המוסך זו הבטיחות של הנוסעים. אני לא אוציא רכבת מהמוסך בגלל איזו תקלה של בטיחות. זו אחריות עצו־ מה. חס וחלילה אם יש לי את הספק הכי קטן, אני לא אקח את הסיכון הזה, כמו שלא ארצה שהילדים שלי ייסעו באיזה כלי תחבורה שהבטיחות שלו מוטלת בספק. נושא בטיחות הנוסעים הוא אצלי בסדר עדיפות ראשון במע־ לה. אם יש ספק, אני יכולה להשבית

ספיר ויצמן בתחנת הרכבת בבאר־שבע. נותנת אור ירוק לכל רכבת

עמותת 'רואים רחוק'. חשוב לציין גם שרכבת ישראל היא המעסיק הראשון בתעשייה שהעסיק עובדים על הרצף האוטיסטי". עוד פרויקט חברתי שוויצמן הייתה מעורבת בו הוא קליטת נערים בסיכון, חניכי בית הספר "עמל דימונה", בתו־ כנית לשילוב בני נוער בסיכון שהחלה לפעול לפני כתשע שנים ברכבת אבל הופסקה בסגר הראשון של הקורונה לפני כשלוש שנים. "החניכים האלה היו לומדים בבית הספר לקראת קבלת תעודת חשמלאי מוסמך במשך שלושה ימים ובשאר ימי השבוע הם היו מגיעים אלינו ועוב־ דים תחת הדרכתי כדי לצבור ניסיון תעסוקתי", מספרת ויצמן. "היו לנו שלושה מחזורים כאלה במסגרת התו־ כנית הזו. ליוויתי אותם עד שהתוכנית הופסקה בגלל הקורונה". יש סיכוי שגם הילדים שלך יעבדו יום אחד ברכבת? "אין לדעת. אני לא שוללת את זה. עם זאת, אני לא אתפלא אם מי מהילדים שלי יהיה בסוף נהג קטר. הבת שלי למשל מתה על רכבות. לבן שלי בן השנה וחצי יש כבר בימבה בצורת רכבת, ולבת שלי בת השלוש וחצי יש ספר על רכבת שאני מקריאה לה בערב לפני השינה. מה שיהיה עד שהם יגדלו, ימים יגידו". מה תרצי לעשות כשתהיי גדולה? "להמשיך לנהל את המוסך בצורה מעולה. זה כרגע החלום שלי. אני לא מספיק זמן בתפקיד, אבל אני שואפת להמשיך ולפרוץ תקרות זכוכית". "כאשר המוסך הזה נפתח לפני שמונה שנים, הייתי בין הראשונות ורוב העובדים שכיום אני מנהלת אותם הם עובדים שהדרכתי אותם בראשית דרכם כטכנאים. יש איזה סוג של כבוד הדדי. הם מקבלים את זה שאני כאן המנהלת"

ויצמן בתחנה עם העובדים. שילוב נשים ובעלי צרכים מיוחדים

רכבת מסיבה בטיחותית. זה מעל לכל. כל רכבת לפני יציאתה לנסיעה עו־ ברת בדיקות בטיחות ותקינות. רכבת שעברה טיפול מבחינת תחזוקה במוסך שלנו בבאר־שבע לא יוצאת לדרך ללא אישור שלי". דוגלים בשילוב ספיר ויצמן לא רק מנהלת מוסך רכ־ בות והיא גם חתומה על כמה פרויקטים חברתיים־קהילתיים שהתנהלו ועדיין מתנהלים במתחם התחזוקה של הרכ־ בת בבאר־שבע. גולת הכותרת של עבודתה ההת־ נדבותית היא שילוב עובדים הנמ־ צאים על הרצף האוטיסטי כעובדים מן

המניין ברכבת ישראל. "לפני כשבע שנים נוצר שיתוף פעולה בין חטי־ בת נייד ברכבת ישראל לבין עמותת רואים רחוק כדי לשלב עובדים על הרצף האוטיסטי בתפקידים של בודקי קרונות פנים במוסך בבאר־שבע ועד היום הם מועסקים אצלנו", מספרת ויצמן ומוסיפה, "מדובר כיום בחמישה עובדים שמועסקים מתחילת הפרויקט והם מהווים חלק בלתי נפרד מהצוות שלנו. קלטתי אותם לפני כשבע שנים, ואז לא היה בטוח שהפרויקט הניסיוני בכלל יצליח. ליוויתי אותם מתחילת הדרך והיום אני מנהלת אותם ברמה המקצועית. זה סוג של סגירת מעגל. חוץ מזה, הם גם זוכים לליווי רגשי תוך שיתוף פעולה של הרכבת עם

בדרך לתחנה עוברים במוסך אז מה בדיוק עושים במוסך הקרונות? • כמה עובדות מעניינות בדיקות בטרם יציאתה לדרך. 100 • לכל רכבת נעשות כ־ ק"מ 1,000 • צריכת הדלק של כל רכבת דו־קומתית לנסיעה של עד ליטר (כולל את הקטר ואת קרון הכוח המספק חשמל לקרונות). 7,500־ היא כ • כמו כלי רכב אחרים, גם רכבות צריכות לעבור טסט. כל קרון עובר בדיקה יומית של טכנאי קרונות ושל נהג הקטר. כמו כן מתבצעות בדיקות שבועיות, חודשיות ושנתיות בהתאם לקילומטראז' של כל רכבת. מ � קרונות רכבת טיפול במוסך הקרונות הדו־קו 6,000 • מדי שנה עוברים כ־ תיים בבאר־שבע.

7.7.2023 ˆ ידיעות הנגב 42