נגב 09.02.24

פינת הזיכרון. כל אירוע וכל חג מזכיר אותם ואת חסרונם

"אני לא מתמודדת, אשקר אם אגיד שאני מתמודדת, אלו ימים ללא שינה, המון בכי, עצב, חור ענק בלב. קובי ואושר חסרים לי המון, בכל נשימה שאני נו־ שמת, החיים כבר לא אותם חיים בלעדיהם". כך מספרת בכאב אבלין שמעיה מבאר־שבע שאיבדה ברגע אחד את בעלה קובי ובנה אושר זכרם לברכה בשבת השחורה. שמעיה מנסה לאסוף את השברים, אבל לא קל לה. מאז השבעה באוקטובר השתנו חייה. המון שאלות נותרו פתוחות על סיבות הירצ־ חם, והיא ושני ילדיה לא קיבלו את התשובות הברורות מהגורמים המוסמכים, והם ניזונים בעיקר מהתקשורת ומרסיסי מידע, והדבר לא נותן להם מנוח. הקשר אבד ש � ), אמא ל 47 ) נשואה לקובי ז"ל ( 49 אבלין ) לושה ילדים: הבכור אושר ז"ל שהשבוע מלאו , אופק לומד בבית הספר הטכני של חיל 20 לו האוויר, ואלין לומדת בבית הספר היסודי "רכסים" בשכונת רמות.

למחנה "שורה" ברמלה, גופות חיילים בנפרד ואזרחים בנפרד. "הם החליפו את השקית במספר, קובי הפך להיות מספר", מספרת אבלין בכעס, וטוענת שבזכות עקשנותה ונחישותה זיהו את הגופה של בעלה. את נשמעת מאוד כעוסה? "אני כועסת על המדינה, נכון שהמחבלים רצחו את קובי ואושר, אבל המדינה היתה אמו־ רה להגן, לא הגנתם? לפחות תנו לי תשובות, אתם חייבים לי, נתתי לכם את הדבר היקר לי ביותר, שאוכל סוף סוף ואולי אצליח להירגע, ואולי לא אתייסר עם השאלות אם ואם ואם". די לשמועות אבלין בתחושה שהיה מחדל בזיהוי הגופות. "היה מחדל ענק גם בזיהוי הגופות. לא היה קשר איתנו, ובכלל החדירה של המחבלים זה משהו שלא היה אמור לקרות במדינת ישראל". גם השמועות בנוגע להירצחם של קובי ואושר גורמות לאבלין ולילדיה כאב עצום. הם מבקשים להפסיק להפיץ שמועות לא מבו־ ססות, שהרי גם כך ההתמודדות עם האובדן קשה מנשוא. ואחיות. לקובי יש עוד שני ילדים שהם אחים לאושר, שגם ככה קשה להם, אז בבקשה תפ־ סיקו". חסרים מאוד באמצע הדרך, בין ט"ו בשבט לפורים, מציינים בישראל את יום המשפחה. במשפחת שמעיה שהיתה משפחה שמחה ומאושרת בת חמש נפשות, נותרו האם ושני ילדיה, עצובים וכואבים. "שום דבר לא יחזור להיות אותו הדבר", אומרת אבלין כשהדמעות זולגות, "כל יום מזכיר אותם, מי שאומר שהזמן יעשה את שלו, כנראה לא חווה אובדן והלוואי שגם לא יח־ ווה. השבתות הן לא אותן שבתות, ימי הולדת, הדבר הכי פשוט, קניות לבית, ההתייעצות, השיחות, בהכל הם חסרים". באלבום התמונות שבו מעלעלים אבלין וילדיה, הם נזכרים באירועים ומציפים המון זיכרונות מחיי המשפחה האוהבת והמלוכדת, משפחה שהיתה שמחה וחגגה בכל הזדמנות. היא בוחרת להנציח את בעלה ובנה בכל דרך אפשרית. בשבוע שעבר התקיים טורניר כדו־ רגל לזכרם של קובי ואושר. אושר היה שחקן כדורגל, ואביו נהג ללוות אותו לכל מגרש. לטקס הגיעו ראש העירייה, רוביק דני־ לוביץ', שחקני קבוצת הפועל באר־שבע עם המאמן אליניב ברדה, וצוות מחברת "כיוונים". "אושר היה ילד שכל אמא אחרת היתה רוצה, ומרוב שהוא היה ילד טוב ויפה, שחקן מוכשר, תמיד אמרתי לו 'יבוא יום ואתה תהיה מפורסם וישמעו עליך'. לא התכוונתי שככה ישמעו. הכדורגל זרם לאושר בדם, וקובי אהב כדורגל "אנשים צריכים להפסיק לדבר במקומי ולספר את הסיפור שלי בלי לדעת אותו", מבקשת אבלין, "לספר איך קובי ואושר נרצחו, ואיך נמצאו, כי אני זאת שזיהיתי את הגופות, והן היו שלמות. אל תשכחו שמאחורי המילים שלכם יש משפחה שתתמודד עם הצער והכאב כל החיים, ולקובי יש הורים והוא הבן היחיד שלהם ללא אחים

משפחת שמעיה היתה מלוכדת, שמחה ואוהבת, אבל בשבת השחורה השמחה קובי ובנו אושר ‰ התחלפה בעצב עמוק ‰ נרצחו כשהיו בדרכם לבסיס ברעים השבוע, בזמן שמציינים את יום המשפחה, אבלין וילדיה אופק ואלין מספרים על השבר על הימים הקשים שהם עוברים ‰ הגדול ומבטיחים להמשיך הלאה ולהנציח את ‰ היקירים שלהם בכל הזדמנות אעשה הכל כדי שילדיי יהיו מאושרים

קובי גדל בשכונה ג' ועבד כנהג משאית, אבלין עבדה בסיעוד וטי־ פלה בקשישים. ערב שמחת תורה סמל אושר שמעיה, חייל במפקדת אוגדת עזה, ביקש להשתחרר למספר שעות לכדי היות בבית עם הוריו ואחיו. ההורים נסעו לאסוף אותו מהבסיס ברעים, הסיעו אותו הבי־ תה, משם הלך לבקר את חברתו, והכל התנהל כדרך שגרה. בבוקר השבת השחורה האזעקות

מדינה במלחמה אוספים את השברים

פילחו את האוויר. אושר ביקש מאביו שיקפיץ אותו לבסיס, קובי נענה לבקשתו, והם יצאו לדרך. כל הדרך שמרו האב ובנו על קשר עם אבלין והילדים באמצעות אסמס. 'אני אוהבת אותך', כתבה אבלין לבנה, ואושר ענה לה 'אני גם אותך אמא', וסימס לה לב, ומאז אבד הקשר איתם. נרצחו יחד אושר נרצח באותו יום, אביו קובי היה בח־ זקת נעדר, וכמה ימים אחרי התגלתה גופתו. אבלין מספרת כי היא עברה טלטלה קשה ולא מצאה עם מי לדבר. "הם לא ידעו איפה קובי, הם הודיעו לי רק על אושר, הם ניסו לזרז אותי לקבור את אושר או כדי לסמן וי. לא הסכמתי עד שאני מוצאת את קובי", היא משחזרת את אותם ימים גורליים. ואז התחילו שמועות שמצאו את קובי ביחד עם אושר. "הם נרצחו ביחד, הם היו מחובקים ביחד, ומי שמצא אותם זיהה אותם, הוא הכיר את קובי ואושר, עטף אותם בשקית ורשם על השקיות את שמותיהם". משם פינו אותם

"אני אעשה אבלין שמעיה: הכל שהילדים ימשיכו לשמוח והם יהיו מאושרים, אבל לי יהיה קשה מאוד, תמיד הם יהיו חסרים, אין שלם יותר, לא משנה מה יגיע אחר כך"

יעקב לוי // צילום: הרצל יוסף

9.2.2024 ˆ ידיעות הנגב 32