נגב 11.10.24

"מעניין אותי לדעת מה אתה היית חושב על זה. אין יום שעובר ואני לא חושב עליך. אני מתגעגע אליך, למפגשים איתך, לארוחות השישי וסתם במהלך השבוע" ליאור פאוקר עם תמונת סבא גדעון ז"ל. "דואגים להמשיך את צילום: | " היין שלך יעקב גפן

סבתא של קיבוץ נעה הרמתי "שלום מתוקה שלי. כך תמיד בירכת אותי בטלפון. סבתא ורדה שלי, האישה החייכנית והשמחה, שרואה תמיד את הטוב. שתמיד יש לה לק אדום על הציפורניים וזה סימן ההיכר שלה. אישה של מוזיקה, של אוכל טוב, של קופסת 'שוקולוקים' ומרק תירס עם שמיר. סבתא של קיבוץ, של גינה גדולה עם פרחים יפים, שאם היתה צומחת כלנית בגינה, היא היתה מצלמת אותה ולא שוכחת לשלוח לנו תמונה. אישה מוכשרת וסקרנית, שאוהבת לצייר או לקרוא ספר, ותמיד מז־ מזמת שירים. היה בך משהו כל כך נקי. היית סבתא של דברים פשוטים, שפותחת את היום במעשים קט־ נים של נדיבות הלב. אישה שאהבה לגלות את העו־ לם. אישה של החיים. חשבתי שתחיי לנצח. תמיד רצית עוד מאיתנו. היית מנשקת את כולנו ומ־ שאירה לנו נשיקה אדומה ואוהבת על הלחי. 'שיידעו שנישקתי אתכם', היית צוחקת. סבתא אהובה שלי, כל כך סימבולי שכבר בשעה הראשונה למלחמה נלקחו חייך. אני יודעת שלא היית מסוגלת לשאת את הכאב. הלב שלך היה נשבר למ־ ראות הקיבוץ שלך, שכל כך אהבת. אני לא מצליחה לעכל שאת לא כאן יותר. להיות בבית הריק שלך, לראות את הכורסא שלך עומדת לבדה בלי שאת יושבת עליה. אהבתי אותך כל כך, סבתא שלי, אהבה ללא תנאים. אנחנו היינו מרכז החיים שלך, ועכשיו את תמיד תהיי מרכז החיים שלנו. שלום, מתוקה שלי". נעה הרמתי, נכדתה של ורדה הרמתי ז"ל מקיבוץ ‰ רעים, שנרצחה בשביעי באוקטובר

תמצית ההפקרה ליאור פאוקר סבא, " אני יושב ומסתכל על התמונה שלך ורק מחפש את המילים, אז החלטתי לכתוב לך מכתב. סבא יקר, בשביעי באוקטובר הופקרת על ידי המדינה שכל כך אהבת. ישבת בבית הודיעו שיש הרבה 08:30 שלך, במרחב המוגן שלך וגילית שהוא לא כל כך מוגן. בשעה מחבלים בקיבוץ. המחבלים הגיעו אליכם הביתה, נכנסו בדלת שפעם אנחנו היינו 11:00 בערך בשעה נכנסים. הפעם, כאמור, הסיפור היה שונה. במקום משפחה וחברים היו אלה מחבלי הח־ מאס שמהר מאוד זיהו שהבית לא ריק וירו על הממ"ד. זה היה הצרור שהפיל אותך ואת נשמתך. כמוך, רבים מחבריך לקיבוץ ניר עוז מצאו את עצמם מופקרים שעות רבות לגורלם. הסיפור של ניר עוז בשבעה באוקטובר הוא תמצית המחדל, תמצית ההפקרה. קהילה שלמה שנשכחה ונטבחה. קהילה שלמה שהתפרקה. כולי תקווה שישוחררו כל החטופים עוד היום. סבא יקר, את גופך הכריעו המרצחים באותו בוקר נורא, אך אל נשמתך ומורשתך לא הצליחו לשלוח את ידם המטונפת ותאוות המוות. אורנה, טל ואייל והילדים, סבתא פסיה ויורם, כולם בסדר. סיון נכדך נפצע בממ"ד בכפר עזה קצת אחריך. אותה פציעה בדיוק. הוא נאבק במשך שעות באיבוד הדם כשידיו חסומות בעזרת חוסם עורקים. היה זה הצבא שחילץ אותו. הוא בסדר עכשיו, הוא משתקם. את היין שלך אנחנו דואגים להמשיך, ובנוסף להצלת היין עצמו, גם שיקמנו את הכרם בניר עוז והוא מלבלב חזק מתמיד אל מול ההרס של עזה. עדות ניצחת להבדל בין הצ־ דדים. בקרוב ניטע כרם גדול לזכרך. קהילת ניר עוז מנסה להתחיל את תהליך השיקום שלה בכרמי גת. ג'ון קורא לזה קיבוץ מאונך. מעניין אותי לדעת מה אתה היית חושב על זה. אין יום שעובר ואני לא חושב עליך. אני מתגעגע אליך, למפגשים איתך, לארוחות השישי, וסתם במהלך השבוע. תנוח על משכבך בשלום. אוהב. ליאור". ליאור פאוקר, נכדו של גדעון פאוקר ז"ל שנרצח בקיבוץ ניר עוז בשביעי באוקטובר ‰

ידיעות הנגב ˆ 11.10.2024 13