נגב 11.10.24

את תנ"צ שום דבר לא הכין אפי שימן, מפקד מרחב הנגב במשטרה, תושב אופקים, לקראת מה שהוא יחווה באותה שבת שחורה של השביעי באוקטובר. "זה אירוע שנחרט בי וילווה אותי עד יומי האחרון", הוא מציין בגילוי לב בראיון מיוחד ל"ידיעות הנגב", כשבמהלך השיחה עמו הוא לא מסתיר את הלחלוחית שבעי־ ניו כשהוא צולל שנה לאחור במנהרת הזמן, כאילו היה זה רק אתמול. "השביעי באוקטובר", הוא משחזר, "תפס אותי בביתי בשכונת מגוריי באופקים, בה אני מתגורר בשמונה השנים האחרונות. הייתי בחופשה בין שני תפקידים. סיימתי את תפקידי כמפקד מרחב שומרון והייתי אמור להתחיל את תפקידי כמפקד מרחב באוקטובר. באותה שבת, כשאני 23 נגב ב־ בחופשה בין שני תפקידים, אני מתעורר לקול ירי רקטי. זה לא דבר שהוא נדיר למי שהוא יליד הנגב וגר בנגב כל חייו. יורדים לממ"ד כמו כל תושבי העוטף והדרום. בין ההפסקות של הירי הרקטי אני שומע קולות של ירי. גם זה לא נדיר, כי אופקים עטופה סביבה בבסיסים צבאיים שמוכרים לכולנו. כאשר אני שומע ירי כבד, אני מבין שמת־ רחש משהו לא כשורה. אני מתקשר לשכן שלי, שהוא גם איש משטרה, וקראתי לו 'בוא נצא, קורה משהו באופקים'. אני יוצא מה־ בית, עוצר אותי שוטר. אני מחנה את הרכב שלי ורואה שני רכבי 'טויוטה' עם לוחות זיהוי ירוקות. מצד שני של הכביש אני רואה רכב שנמצא בתוך חומה של בניינים ואישה בת העדה האתיופית ששוכבת על הכביש ללא רוח חיים, כאשר אותו שוטר מסמן לי לכיוון צפון". הוא ממשיך לשחזר. "אני רץ לכיוון צפון, לרחוב פרי מגדים בשכונת מישור הגפן. לקראת סוף הרחוב אני רואה שתי גופות של שוטרים. אחד מהם, יגאל אילוז ז"ל, חבלן במרחב הנגב, אותו אני מכיר שנים ארוכות, זיהיתי. את השוטר השני לא זיהיתי. אני מגיע לתחנת האוטובוס ברחוב התמר, מרחק מטרים מביתה של רחל אדרי, 50 של כ־ שהיא ובעלה היו במשך שעות ארוכות בני ערובה בידי חוליית מחבלים שפלשה לבי־ תה". תנ"צ שימן, קצין משטרה ותיק, לא היה מוכן לאירוע כזה. בשעות הראשונות, הוא מודה, הוא גם לא היה מודע לגודל האירוע שמתרגש עליו, כמו על כולנו באותו בוקר של השבת השחורה ההיא. "לא היה לנו בדל של מידע לגבי הבאות", הוא מציין. "יצאתי בכלל מהבית", הוא נזכר, "כשאני עם מכנסי ג'ינס, חולצה קצרה ונעלי ספורט עם אקדח, ללא שכפ"ץ, ללא קסדה, ללא שום אמצעי מיגון, ללא מכשיר קשר. לה־ זכירך, הייתי אז בחופשה בין שני תפקידים. בשמיני באוקטובר הייתי בכלל אמור לטוס למרוקו לטיול אופנועים. משם, זו כבר היס־ טוריה". מתי אתה מתחיל לעכל שלא מדובר כאן בעוד הסלמה ביטחונית "שגרתית", כבי־ כול? "לא היתה לי שום תמונת מצב מהטעם היציאה מהבית "בלי שום מודיעין"

הפשוט שהייתי, כאמור, בחופשה בין התפ־ קידים ולא הייתי מחובר למערכות המשט־ רתיות הפנימיות שלנו. לא הכרתי את אותה פקודה שהכריז אז מפקד המחוז, פקודת 'פרש פלשת', שלטעמי היא הצילה את עם ישראל. יצאתי מהבית כאיש משטרה ברמ"ח איבריי לשמע קולות ירי בלתי פוסקים והכנסתי את עצמי לאותה סיטואציה. לא היה לי שום מודיעין, לא היתה לי תמונת מצב מבצעית. השוטרים במרחב לא ידעו כלל שאני נמצא בתפקיד באותה עת. כל האירוע הזה בא לי, כמו לכולם, בהפתעה גמורה. נשאבתי למ־ לחמה ופעלתי כמו שמפקד צריך לפעול". התחקירים הראשונים לגבי אותה שבת שחורה הצביעו על כך שמפקד המחוז הדרו־ מי, ניצב אמיר כהן, התקשר עוד באותו בוקר לגורמים בכירים בצה"ל כדי לברר פרטים לגבי מתקפת המחבלים באזור, אך התשו־ בה היתה כי אין בידיהם כל פרטים חריגים בנושא. "לנו כמשטרה", מציין תנ"צ אפי שימן, "לא היתה שום אינדיקציה. לא למחוז הדרומי, לא למרחב נגב. זו היתה הפתעה גמורה לכולם. לא היתה התרעה מקדימה, לא היו סימנים מקדימים. הכרזתו של מפקד המחוז על 'פרש פלשת', ועל פיזור מסיבת ה'נובה' ליד רעים והקרסת תחנת המשטרה בשדרות, זה מה שהציל מאות ואלפי אנשים. באשר לשאלה - האם היתה אינדיקציה או רמז כלשהו לקראת מה שיתחולל באותה שבת, זה לא היה". בעצם, בשעות הראשונות באותה שבת שחורה, אתה ופקודיך היו אלה שלחמו כמעט בידיים חשופות מול אלפי המחבלים שפלשו לתחומי מדינת ישראל עד אשר בשעות הצהריים הגיעו כוחות צה"ל. מה התחושות באותן שעות? "הגבורה של השוטרים באותה שבת תיר־ שם בספרי ההיסטוריה של מדינת ישראל. בסופו של יום השוטרים יצאו מהבית, מבתי הכנסת והיוו את הקו הראשון של בלימת המחבלים. זה בא לידי ביטוי שהשוטרים יצאו רק עם אקדחים אל מול המחבלים שהיו מצוידים בטילי אר.פי.ג'י ורימוני רסס וכלי נשק ארוכים. אותם שוטרים היוו את קו הבלימה לא רק ביישובי העוטף, אלא גם באופקים, בנתיבות ובשדרות. מחיר הדמים ששילמנו הוא יקר מנשוא. רק במרחב הנגב שוטרים ושוטרות. זה מחיר קשה 21 נפלו מנשוא. גבורת השוטרים גם באה לידי בי־ טוי בהצלה חוזרת ונשנית של אזרחים. אני מצדיע להם". גבורת השוטרים "שילמנו מחיר יקר"

על הרגע בו יצא להילחם: "יצאתי בכלל מהבית כשאני עם מכנסי ג'ינס, חולצה קצרה ונעלי ספורט עם אקדח, ללא שכפ"ץ, ללא קסדה, ללא שום אמצעי מיגון, ללא מכשיר קשר"

בכניסה לבית משפחת אדרי. קרב קשה

המסיבה ברעים "פינינו גופות"

בעודו בזירת הלחימה בשכונת מישור הגפן באופקים, מקבל תנ"צ אפי שימן הוד־ עה כי "יש בלאגן ברעים". תנ"צ שימן מודה בשיחה כי "כלל לא יד־ עתי על קיומה של המסיבה סמוך לקיבוץ רעים. נסעתי לכיוון אזור המסיבה. במהלך הנסיעה אני כורז במכשיר הקשר שהיה

ידיעות הנגב ˆ 11.10.2024 55