נגב 12.04.24

בנעליים הגדולות של אבא

הרגע הזה, מן הסתם, חקוק לך בזיכרון? "בוודאי. אני זוכרת את הרגע הזה, שאבא אמר לי להישאר בתחנה באופקים. זה רגע שחקוק לי בזיכרון לעולם ועד. זה גם מה שמחזק אותי ומוביל אותי יום יום ונותן לי כוחות להמשיך בפעילות שלי". אוראל, נפילתו של אביך הובילה אותך להתגייס למשטרה? "במהלך ה'שבעה' חשבתי על הגיוס למ־ שטרה. האמת היא, שימים אחדים קודם לפרוץ המלחמה, אבא סיפר לי על הקמת יחידת יס"מ חדשה במרחב הנגב והוא הציע לי להתגייס ליחידה הזו. במהלך ימי האבל, ההצעה ההיא של אבא כל הזמן קיננה במוחי ורציתי להמשיך את המורשת שלו. כל עולמו של אבא היה לעזור לאחרים ולתת למדינה כמה שיותר. הערכים האלה של אבא חלחלו בי. כאשר מפקד המרחב בא אלינו לביקור ניחומים, העליתי בפניו את הנושא הזה והוא מיד אמר לי - 'אתה תהיה שוטר', וכך היה". לאחר שקם מימי האבל על נפילת אביו, החל אוראל בהליך גיוס למשטרה, שארך שלושה חודשים, ההליך לא היה פשוט עבו־ רו, הוא מספר. בטרם הוא הפך לשוטר מן המניין, הוא היה ק"ג. "זו 16 חייב להשיל ממשקלו לא פחות מ־ היתה משימה לא פשוטה", הוא נזכר, "שק־ ק"ג והסכימו לגייס 126 לתי באותם ימים 110 אותי רק אם אגיע במקסימום למשקל ק"ג. הייתי נחוש להגשים את המשימה להיות שוטר, ובדרך להגשמה הזו ליוותה אותי מא־ מנת אישית שהדריכה אותי, ובעזרתה הורד־ תי במשקל והשאר זו כבר היסטוריה". המשפחה חששה אוראל הוא הבכור בין שלושת ילדי המ־ שפחה. אחותו האמצעית, ליאל, היא שוטרת במשמר הגבול וחוותה מקרוב את מוראות אותה שבת של מתקפת המחבלים. כאשר עלה רעיון התגייסותו של אוראל למשט־ רה, במשפחתו לא התלהבו, בלשון המעטה, מאותו רעיון. "במשפחה שלי", מציין אוראל, "לא תמכו בי בהתחלה, כשעלה הרעיון הזה. לא מספיק שאבא נהרג ושאחותי היתה שם בתוך התופת, אז הכוונה שלי להתגייס למש־ טרה לא התקבלה בעין יפה בקרב בני המשפ־ חה. הם ביקשו לשמור עליי. הם פחדו שיקרה לי משהו. לאט לאט הם השלימו עם זה שאני רוצה להמשיך את דרכו של אבא. אמא קיבלה את זה והבינה שאני נחוש בעניין הזה". התגייסותו של אוראל למשטרה הכחולה הביאה בימים האחרונים לפעילות משטר־ תית משותפת בשטח עם אחותו. הוא ללא מדים, והיא במדי מג"ב, מצאו את עצמם נל־ חמים בסוף השבוע האחרון, כתף אל כתף, במסגרת המאבק בפשיעה בגזרת רהט. ליאל, איך זה מרגיש שאת פוגשת את אחיך בלחימה משותפת במאבק נגד הפ־ שיעה? "אני מלאת גאווה להילחם כתף אל כתף

"במהלך ה'שבעה' חשבתי על אוראל: הגיוס למשטרה. האמת היא, שימים אחדים קודם לפרוץ המלחמה, אבא סיפר לי על הקמת יחידת יס"מ חדשה במרחב הנגב והוא הציע לי להתגייס ליחידה הזו"

"כשאני עולה על מדים יום ליאל: יום, זה נותן לי כוחות להישאר שפויה. אני מרגישה שאני עושה משהו משמעותי ומועיל למען אבא ולמען המדינה"

עם אחי הבכור. אני מרגישה בטוחה שהוא נמצא לידי. אני מאמינה שיהיה לזה המשך בממשקים שונים בפעילות שלנו". חצי שנה לאחר אותה שבת שחורה, אין תחושה של פחד, חשש, לאחר שעשרות שוטרים שילמו בחייהם בלחימה מול המ־ חבלים? "אין חשש וגם אין פחד. האסון שפקד אות־ נו אז באותה שבת שחורה נותן פרופורציה לחיים. החיים אינם צפויים. למרות שיש לא מעט אויבים מסביבנו שמאיימים לכלותנו, אנחנו נמשיך להגן על הבית. אם לא אנ־ חנו נגן על הבית, אף אחד לא יעשה זאת במקומנו". כאחותו של אוראל, מה התחושה לגבי הבחירה שלו לשרת במשטרה? "אני מאוד גאה בדרך שהוא בחר. זה לא הפתיע אותי. ידעתי שטמונים בו הערכים שלאורם חונכנו וגדלנו בבית. אני מאחלת לו הצלחה. בכלל, גם במשפחה, גם בסבי־ בה שלנו, כולם תומכים, מחבקים ומחזקים אותנו. כולם איתנו על מלא". אוראל, אלו תחושות מלוות אותך כעת? "זה ממלא אותי. נכנסתי לנעליים של אבא למרות שזה מאוד קשה. אני מרגיש שאני עושה את הדרך שלו. בד בבד עם ההערצה שאני רוחש לאבא שלי, אני גם מרגיש תחו־ שת סיפוק על התפקיד שאני ממלא עכשיו. אני בטוח שאבא מסתכל עליי מלמעלה, מחייך וגאה בי. כשאני בפעילות, אני מסת־ כל על אבא, ואני מרגיש שהוא מלווה אותי ושומר עליי מלמעלה בכל פעילות". ליאל, איך זה מרגיש אצלך? "התחושה שלי היא, שאנחנו ממשיכים את דרכו של אבא. זה מה שמחזיק אותי שפויה. כשאני עולה על מדים יום יום, זה נותן לי כוחות להישאר שפויה. אני מרגישה שאני עושה משהו משמעותי ומועיל למען אבא ולמען המדינה. מבחינתי, זה סוג של סגירת מעגל. אישית, בכל רגע נתון אני חושבת על אבא. כשאני נתקלת בסוגיה מבצעית כלשהי, אני חושבת על אבא. הוא תמיד היה מייעץ, מגבה ותומך. אני חושבת בכל רגע נתון מה היה אבא אומר על סיטואציה כזו או אחרת. הוא תמיד במחשבות שלי".

קולה של אמא למרות האובדן הגדול, האמא טלי תומכת בבחירה של ילדיה לשרת במשטרה: "הם קורצו מחומר חזק עם ערכים מושרשים" וחצי", מציינת טלי בוזוקשוילי, אלמנתו של נצ"מ יצחק בוזוקשוילי ז"ל 14 "מגיל שנה. 30 ואמם של אוראל וליאל, "אני עם איציק. אני מכירה את המשטרה כבר כמעט שנות שירות במשטרה. אנחנו יודעים 25 ימים אחדים לפני פרוץ המלחמה, איציק ציין בבית רק משטרה. איציק היה קצין מצטיין ומוערך, והילדים שלנו גדלו עם שורשים וערכים של אהבת האדם והארץ. על זה הם חונכו בבית. אני נרגשת מאוד ששני ילדיי משרתים בארגון שהיה הבית השני שאיציק כל כך אהב, במשטרת ישראל. בנשמתם הם יודעים מה זו משטרה. גם אוראל וגם ליאל, בעורקיהם זורם דם משטרת ישראל מינקותם. החינוך והערכים לאורם הם גדלו גרמו להם, ללא ספק, להמשיך בדרכו של אביהם". לא היה איזה חשש או פחד כשאוראל ביקש להיות שוטר כמו אביו? "כאמא וכרעיה של קצין משטרה אני מלאת גאווה שהילדים שלי הולכים בדרכו של אביהם. לא פחדתי על אוראל, אלא אמרתי לו שהוא יכול לטפח את עצמו בכיוון אחר. מילדותו אוראל חלם להיות שוטר, אבל אבא שלו ניבא לו להיות איש עסקים מצליח. כשאוראל רצה לממש את חלומו להיות שוטר, אז נתתי לו את ברכת הדרך. אין בי חשש, אלא גאווה עמוקה שהילדים קורצו מחומר חזק עם ערכים מושרשים, ואני מלאה גאווה שהם מגשימים את חלומותיהם".

צילום פרטי | המשפחה יחד. האמא גאה בהם

12.4.2024 ˆ ידיעות הנגב 42