נגב 13.05.22

האחיות של 'כללית': אחיות מכל הלב

בהוספיס חשוכי המרפא של כללית. מדובר בשירות הניתן בבית למטופלים שמיצו את כלל הטיפולים וההליכים הרפואיים בבתי החולים וכעת כל שנותר הוא להקל את סבלם ולסייע להם ולמשפחותיהם ככל הניתן בדרכם האחרונה. יחידת ההוספיס של כללית פועלת באזור הנגב וניידת מיוחדת מטעמה מגיעה גם ליישובים המרוחקים ביותר במעמקי הפזורה הבדואית. אני אחות", היא מספרת, "תמיד חשתי את הצורך 18 "מגיל לעזור לזולת ולטפל. אני יכולה להכיל את האחר, להקשיב לתמוך לתת אמפתיה. למרות המקרים הקשים והעצובים עמם אני מתמודדת אני מגיעה בכל יום עם חיוך לעבודה ובטח לבית המטופלים ועם רצון לתת כמה שיותר, כדי לעזור ולהקל". מרבית המטופלים אותם מבקרת דוידי נמצאים בסוף דרכם. במקביל לביקוריהם בבית החולים בעת הצורך, הם מקבלים שירותים ומענה לצרכים אותם ניתן לתת בבית כגון עירוי נוזלים, טיפול בקשיים בנשימה וכאבים, שירות החוסך מהם את ההגעה לבית החולים ומאפשר להם להישאר בחיק המשפחה. לילי ושאר צוות האחיות והרופאים של ההוספיס מגיעים לביקורים קבועים ובכל עת שצריך, שכן . הצוות זמין בכל עת אפילו 24/7 מדובר בשירות הפועל לייעוץ או שאלה, ולא פחות חשוב מהטיפול הרפואי, נוכחות צוות ההוספיס מעניקה תמיכה נפשית למטופל ולמשפחתו. "לנגד עיניי עומד לפני הכל כבוד כל אדם באשר הוא", אומרת לילי, "זה בא לידי ביטוי בהשתדלות ובניסיון להיענות ולכבד את כל רצונותיו של המטופל עד ימיו האחרונים. זה כל כך חשוב להיות שם עבורו גם 'מהצד השני של החיים' , ללוות אותו לקראת הסוף שיבוא עליו בטוב שלווה ורוגע, וכמובן להשאיר חוויה טובה למשפחה מיקירם בידיעה שעשו עבורו ככל שיכלו". "אנחנו כאמור גם נגישים למשפחה ונותנים להם כלים להתמודדות, לא רק לקראת הסוף אלא גם אחריו. אנחנו מרגישים ממש חלק ממנה", היא מספרת. "ביום שישי האחרון נפטר חולה שלנו. הגענו ל'שבעה' ובנו שהגיע מחו"ל אמר לנו שאם לא היינו בתמונה הוא לא היה יודע איך ההורים שלו היו שורדים את התקופה הזו. 'אני מצדיע לכם', הוא אמר". "אני שואבת המון סיפוק מהיכולת להגיש סיוע ולתמוך גם בזמן הכביכול קצוב שיש למטופל", מסכמת לילי. "זו עבודה מאוד קשה ואם זה מחלץ מהמטופל חיוך, זה שווה את הכל".

צילום: לינור אללוף | לילי דוידי-אחות כללית ביחידה להמשך טיפול, כללית מחוז דרום

דם. האחות התקשרה אלי ואמרה שהיא לא עונה. לאור היכרותי את המטופלת עניתי לה שכנראה קרה משהו. התקשרתי, היא ענתה חלושות, היה ברור לי שהיא בסכנת חיים. התקשרתי למד"א, ולמרות שהיא לא רצתה פינוי, במד"א השתכנעו והגענו לדירתה. התמונה הייתה מחרידה - היא דיממה כמעט למוות. הצלנו באותו יום את חייה והיא עוד זכתה להאריך שנים. מאז היתה נוהגת לומר לי שבזכותי היא חיה". המסירות של ציפי ככל הנראה גם השפיעה על המשפחה שלה, שהולכת בדרכה הרפואית. מתוך חמישה ילדים, בתה האחת של ציפי אחות אקדמאית, בת נוספת תתחיל בקרוב סטאז' בבית החולים סורוקה ובן נוסף מסיים שם שנה שלישית של לימודים. "הם מסתכלים עלי ואומרים לי - 'אמא אנחנו מייחלים שנה במקצוע ,עם ברק בעיניים כמו 45 להיות כמוך אחרי ביום הראשון'. אני אמורה לפרוש בעוד חצי שנה אבל מתכננת להמשיך כל עוד שאוכל, כי אני שואבת הרבה

- מו גש מטעם כלל ית מחו ז דרום -

לרגל " י ום האחי ות והאחים" שחל השבוע, שוחחנו עם שתי על ‰ אחיות ממחוז דרום בכללית ההחלטה לבחור במקצוע, על האתגרים לאורך הדרך ועל המפגשים המרגשים עם המטופלים . "השבוע חל יום האחיות הבינלאומי, שבו מוקירים את פועלן ופועלם של הצוותים הסיעודיים במרכזים הרפואיים. רובנו פוגשים אותם כשמזדמנות לנו נסיבות רפואיות כאלו ואחרות, ובדרך כלל נתקבל על ידם בנעימות ובהקשבה. עכשיו זה הזמן לעצור ולשמוע מעט על הסיפורים והחוויות שמאחורי מי שבחרו בנתיב מקצועי זה, שיש בו לא מעט לעזור התמחויות, אך המשותף לכולן - רצון ראשוני וטבעי – . לזולת להעצים את המטופל , ציפי חמו "האחות חייבת להיות עם נשמה", אומרת רכזת תחום אי ספיקת לב במחוז דרום של כללית, ואחות שנה. "זה מקצוע שכולו שליחות. 45- במקצועה למעלה מ חייבת להיות בו אהבת הזולת, רצון לעזור. המון סבלנות הכלה ויחסי אנוש טובים. תמיד לחייך גם כשאת נושאת דברים אחרים על הגב. להיות עם הבן אדם שמולך". חמו, אם לחמישה וסבתא לתשעה, החלה את הקריירה עוד בתיכון כשלמדה את מקצוע הסיעוד. בצבא שירתה כאחות חיילת בחדר מיון ואף ניהלה מרפאה צבאית. אל שנה. בתפקידה הנוכחי, 40- הכללית הצטרפה לפני יותר מ היא מנהלת את מרפאת אי ספיקת לב בה מטופלים מקרים קשים ומורכבים ולצד זאת היא אחראית על הכשרת צוותי המרפאה והעשרתם בתחום חשוב זה. "אני אחות מהדור הוותיק. תמיד הסתכלתי על הבן אדם - להעצים אותו, להיות איתו. אחות קהילה מקבלת חולים ומטופלים מכל התחומים. צריך לדעת מי יושב מולך, איפה הוא נמצא בתחנת החיים שלו ושם לעזור לו". המקצועיות של חמו לצד האמפתיות והחיבור שלה עם המטופלים, הצילו חיים לא פעם. "היתה לי מטופלת ניצולת שחיה לבדה והייתה מקבל טיפול מדללי 80 שואה כבת דם אחת לשבוע. היא הייתה ממתינה לבואי בכיליון עיניים כי זה היה הקשר שלה לעולם שבחוץ. "באחד הימים שלחתי לביתה אחות שתבצע לה בדיקת

סיפוק ממה שאני עושה". דאגה עד הסוף

דוגמה נוספת למסירות שבמקצוע, אם כי במובן מסוים שנים, העובדת 40 אחות מזה לילי דוידי, מהצד השני, היא

צילום: לינור אללוף | ציפי חמו, רכזת תחום אי ספיקת לב במחוז דרום

25 ידיעות הנגב ˆ 13.5.2022