נגב 14.01.22

עמר. "מאוד חשוב לי שהכול יהיה מקומי"

עצמם. בכל הפסקה כזאת, כשחזרתי לעיר, ראיתי משהו חדש, גם דברים במחירים נגישים. אני לא צריכה לפרק ערימות של כסף, וגם יש לי מקום לצאת אליו שהוא סופר מגניב. לפני שנתיים עשיתי ארוחת בדיקה אצל חברה בעיר העתיקה, היו משהו כמו עשרה סועדים שישבו לאכול אוכל שאני הכנתי, בקונספט שהוא מאוד דומה למה שעשינו בברצלונה. קיבל ־ תי המון תגובות טובות והבנתי שיש פה פוטנציאל ושזה מה שאני רוצה לעשות, ואין מקום יותר טוב לעשות את זה מאשר בבאר־שבע. יש פה אחוז מאוד גדול של אנשים שרוצים לצרוך את החוויה הזאת. לא הכל צריך לקרות בתל־אביב". זה כל הקסם הארוחות שעמר מבשלת ומארחת אינן זולות, והמחיר של סועד או סו ־ שקל ויותר, סכום 400 עדת עומד על לא מבוטל לכל הדעות. אבל לדבריה, הסועדים שלה בהחלט מקבלים תמורה לאגרה. "צריך להסביר, כי ההוא עם הילדים שבא עם בת הזוג וצריך גם בייביסיטר יגיד 'מה, על ערב אחד אני אשלם יותר מאלפייה, עם הנסיעות והבייביסיטר והכול?', אבל אם וכאשר באים עם ראש פתוח, וזה קורה, אז הם אומרים 'וואלה, היה שווה את הכסף'. צריך לראות את זה בלייב", היא אומרת, "אני מנסה להיות הכי ברורה ולהסביר את הקונ ־ ספט ואת כמות האוכל והיין שנשפכים בארוחה כזאת. מאוד חשוב לי שהכול יהיה מקומי ברמה שגם היין יהיה מה ־ דרום, ולאו דווקא מהצפון או מהמרכז. בסוף יש ערך ואנשים מבינים את זה תוך כדי תנועה. זה ייקח קצת זמן וזה לא פשוט בהתחלה, אבל אני מאמינה שזה יקרה". טעם של בית

הקיר במסעדה עם משפטים צילום פרטי | מיוחדים

לגמרי מקדמים את הנושא. אני לא חושבת שבתל־אביב מישהו היה פונה אל העסק הכי קטן בעיר ומציע לו עזרה. אני מרגישה את החמימות שיש פה. אין את זה במקום אחר, יש את זה בבאר־שבע". בין העולמות את המטבח שלה עמר מגדירה "מטבח ישראלי־ערבי עם שינויים שלי". "אין לזה באמת הגדרה אחת כי את כל מה שלמדתי במסעדות לצד מה שגדלתי עליו בבית אני מחברת לארוחה אחת שהיא קצת מכל דבר", היא מסבירה. "אני לוקחת את המנה הכי ערבית בעולם, עלי גפן למשל, ועושה לה שטיקים שהכרתי בספרד, בקייב או בכל מקום אחר. אני פשוט אוהבת לשלב בין העולמות". למה בחרת להתמקד דווקא בסגנון הזה? "כי זה מי שאני. אני מאוד אוהבת ומ ־ עריכה אוכל שהוא מדויק, כשעובדים על מנה קטנה שעות כמו פיין דיינינג. אני עשיתי ואעשה את זה, אבל זה לא האזור שלי. אני חושבת שאוכל צריך להיראות טוב ולהיראות מדויק על הצלחת, אבל גם להיות טעים ולה ־ עיף את החך. אז אני עושה אוכל שהוא מדויק, אבל אני משלבת אותו עם דב ־ רים עממים שבעיניי זה האוכל הערבי־ ישראלי". יש לך טיפ לאנשים שחושבים לפ ־ תוח כמוך מקום שהוא ייחודי בנוף הקולינרי של באר־שבע? "צריך שיהיה לך את הקונספט שלך ואת האני מאמין שלך ואת ההבנה של ההשלכות מה קורה אם זה מצליח וגם אם לא. לקחתי בחשבון שאחרי שתי ארוחות זה יכול לא להסתדר. אמרתי לעצמי שגם אם זה לא מסתדר ובגלל שהמקום הוא קטן ואירוח שהוא יותר ביתי, אז יש לי מקום לגור בו, אז זה סיכון קצת שונה ממסעדה גדולה שנ ־ פתחת. אבל אם יש לך את הקונספט ואת האני מאמין שלך ועשית את כל החישובים מבחינת הסיכונים, אז רוץ על זה".

יש לא מעט בעלי עסקים שמתלו ־ ננים על מצבה של העיר העתיקה ועל התשתיות הרעועות, אז למה החלטת לפתוח את הסטודיו שלך דווקא פה? "קודם כל אני מתה על הווייבים של העיר העתיקה, משהו פה מאוד קסום, גם בסמטה הכביכול מכוערת הזאת שמובילה לפה. אני לא גלויה לכל ואני גם לא רוצה להיות כזאת, אני לא מחפשת קהל מסוים, אני לא מח ־ פשת רק צעירים, אני רוצה מגוון. אני רוצה טבח ואני רוצה הייטקיסט ואני רוצה איש צבא. אני גם רוצה מגוון לצורך העניין עד 25 בטווח הגילים, , היו גם ארוחות כאלה וזה מדהים 60 לראות את החיבורים האלה. הארוחה מסתיימת מתי שהיא רוצה להסתיים, , והיו 23:30 הכי מוקדם שסיימתי זה גם ארוחות שאנשים בחרו ללכת בש ־ לוש לפנות בוקר. כל עוד נהנים ויש אווירה ואנחנו מצליחים לייצר את זה, אז מדהים". יש לדעתך משהו שהעירייה יכולה לעשות כדי לתמוך במהפכה הקולינ ־ רית שמתרחשת בבאר־שבע? "כן, ואני חושבת שכבר עושים את זה. אני מרגישה מהצד של הרשויות את הרצון לעזור ולייעל ואפשר לראות את זה בלייב. למשל נציגי חברת 'יע ־ דים' באו לראות ולהתרשם מהסטודיו שלי, אמרו שהם רוצים לעזור ושאלו אותי מה אני צריכה. אני מרגישה שהם "אני חושבת שאוכל צריך להיראות טוב ולהיראות מדו יק על הצלחת, אבל גם להי ות טעים ולהעיף את החך"

במתחם הייחודי עמר מארחת עם סועדים 12 ) ארוחות ל־ 34 בעלה שניר ( מנות. הרעיון הוא ליצור 12 הכוללות אינטראקציה בינה לבין הסועדים ובי ־ נם לבין עצמם בזמן הארוחה. הארוחות שעמר מגישה מבוססות על המטבח הישראלי־ערבי, ובהתאם לכך המקום מעוצב בסגנון ערבי, עם רהיטים מבית סבתא וכוננית עמוסה בכלי בית ערביים ומרוקאיים. בצידו הימני של הסטודיו יש קיר שעמר גאה בו במיוחד שעליו תלויות מסגרות שבתוכן משפטים ומתכונים שאספה לאורך הדרך המקצועית שלה. בישלת בניו־יורק, בברלין, בקייב ובברצלונה. מה הביא אותך לרצות ולחזור לבאר־שבע? "היו לי הפסקות בין לבין שבהן חזרתי לבאר־שבע. בתקופות שחזרתי, התכו ־ ננתי בעיקר לפרויקט הבא והתעסקתי בלבלות עם המשפחה ועם בן הזוג. באיזשהו שלב כבר רציתי להישאר, גם כדי לראות את באר־שבע מתפתחת. ראיתי מקומות חדשים שנפתחו כמו הזלאמה ואמרתי לעצמי 'וואו, איזה יופי ואיזה אומץ יש לאנשים שהולכים עם מה שהם מאמינים בו'. זה הקונספט שלהם, ועם כל הכבוד לכלל האוכלו ־ סייה בבאר־שבע הם לא מתאימים את

14.1.2022 ˆ ידיעות הנגב 48