נגב 14.01.22

שזו העבודה הכי קשה, אבל גם הכי מספקת". אחרי ברלין נסעה עמר להקים עבור אדו ־ ני את מסעדת "סמנה" בקייב ואת מסעדת "סילאן" בברצלונה שנפתחה בסמוך לת ־ חילת משבר הקורונה ולא שרדה אותו. איך בן זוגך התמודד עם הנסיעות הת ־ כופות שלך? "שניר בעלי הוא במקור מפתח תקווה, אבל הוא נשאר בבאר־שבע כשעזבתי לתל־אביב. הוא הכי פרגן ורצה שאדחוף את עצמי למקומות הכי גבוהים שאני יכו ־ לה". שפה משותפת בעיניה של עמר, אוכל הוא השפה האולטי ־ מטיבית והוא יכול לחבר בין אנשים ולגבור על קשיי שפה. "אחת האידיאולוגיות שלי שקשורות לאוכל היא שלא משנה אם אתה זה שאוכל או זה שמכין, האוכל מחבר בין אנשים", היא אומרת. "לצורך העניין, בקייב נסעתי לעזור בהקמה והייתי שם שלושה חודשים, הרמנו את המטבח מאפס וע ־ בדו איתי טבחים שלא יודעים מילה באנגלית. היה לי טבח בשם ולדימיר שמינינו אותו לטבח הכנות שזאת אחריות גדולה. עבדתי איתו במשך שלושה חודשים בלי שהוא יודע מילה באנגלית ואני לא יודעת מילה באוקראינית, ובכל זאת הוא היה בין הטבחים הכי טובים שלי. היינו מדברים בפנטומי ־ מה, היה לי לוח שהייתי עושה לו ציורים ורשימות, וכשהיו שיחות עמוקות, היינו פותחים גוגל תרגום ושנינו היינו צוחקים מהתרגום הגרוע. אני וול ־ דימיר שומרים על קשר עד היום, הוא שולח לי הודעות מתורגמות ואני שולחת לו. האוכל לגמרי חיבר בינינו". איך הדינמיקה עם מאיר אדוני? "לקח לי זמן עד שהכרתי את מאיר, וכשהכרתי אותו כבר היינו בסזרינה ומערכת היחסים שלנו התחילה באמת כשהייתי בניו־יורק. פשוט עבדנו יחד הרבה מאוד זמן והרבה מאוד שעות. הוא אחד האנשים שהכי מרגשים אותי בעולם. אני עובדת איתו איזה שש שנים בערך ולא סיימתי לקחת ממנו את כל הכלים, אני לא מפסיקה ללמוד ממנו. אני עדיין עובדת איתו במקביל לסטודיו, כשבא לי טבחים ובא לי רעש, אז אני מצטרפת אליו לכל מיני פרויקטים. הוא קודם כל חבר ולאחר מכן הוא שף. מדובר באדם עם המון תשוקה לאוכל". איך מאיר אדוני מצליח לרגש אותך? "ברמה שהוא מדבר על אוכל. כשיוצרים מנה והוא מתאר את התהליך עם כל התשוקה שלו, ואת עומדת מהצד ואומרת 'וואו, כמה שנים הוא בתחום והוא עדיין מחדש ועדיין מתרגש מכל דבר שהוא עושה'. זה לא מובן מאליו בכלל להתרגש מהמק ־ צוע שלך. זאת פסגת השאיפות שלי". חוזרת למקורות באחרונה החליטה עמר לשוב לבאר־שבע ולפ ־ תוח בעיר סטודיו אוכל. הסטודיו שלה, שזכה לשם פ � , שוכן בסמטה צדדית של רחוב טרומ LiAmorr לדור בעיר העתיקה בבאר־שבע. "מאיר אדוני הוא אחד האנשים שהכי מרגשים אותי בעולם. אני עובדת איתו איזה שש שנים בערך ולא סיימתי לקחת ממנו את כל הכלים, אני לא מפסיקה ללמוד ממנו. אני עדיין עובדת איתו במקביל לסטודיו"

המנות של לימור עמר. "מטבח ישראלי־ערבי עם | " שינויים שלי צילומים פרטיים

להיות מהמם כי אני מרוויחה הכול במכה אחת - אני מביאה איתי משהו חדש שאין בבאר־ שבע וגם אני אתן פתח לאנשים אחרים שעד עכשיו חשבו שקונספט כזה או אחר אולי לא מתאים לבאר־ שבע כי יש סטיגמות על האוכלוסייה בבאר־שבע שהן לא בהכרח נכונות, כמו שבבאר־שבע לא יאכלו ככה וככה, וש ־ בבאר־שבע לא ישלמו ככה וככה". מעבר לים את קריירת הבישול שלה מעבר לים החלה עמר י � אחרי שפתחה עם אדוני את מסעדת "סזרינה" בק סריה. "חזרתי לתל־אביב עד שמאיר הציע לי את העבודה הראשונה בחו"ל שזה היה בניו־יורק", היא מספרת. "הצטרפתי למטבח במסעדת "נור" ואחרי חודשיים שם מצאתי את עצמי מנהלת את הע ־ ניינים, הכי לא צפוי בעולם, אבל זה קרה. הייתי בניו־יורק שנה וחזרתי לארץ". אבל עמר לא עצרה בארצות הברית והמשיכה לבשל בעוד מקומות לצידו של אדוני. "מאיר הציע לי לפתוח את המסעדה 'ליילה' בברלין ולעשות את ההקמה", היא מספרת. "נסעתי עם עוד שני סו־שפים מהארץ וגם שם הייתי כמעט שנה, עד שבשלב מסוים המרחק מבן זוגי ומהמשפחה הפך לקשה מדי, והחלטתי שאני לוקחת פרויקטים לת ־ קופות קצרות יותר, בעיקר הקמות של מסעדות, "אני לא חושבת שבתל־אביב מישהו היה פונה אל העסק הכי קטן בעיר ומציע לו עזרה. אני מרגישה את החמימות שיש פה. אין את זה במקום אחר, יש את זה בבאר־שבע"

בבאר־שבע, בילדותה בשכונה ג' כשלמדה מסבתה את רזי המטבח העיראקי, לימור מ � ) לא חשבה שיבוא יום והבישול יהפוך ל 33 עמר ) ,22 קצוע. ואולם, דבר הוביל לדבר, וכשהייתה בת ואחרי שהשלימה קורס של חצי שנה בבית הספר "בישולים" בתל־אביב, הבינה שמדובר בייעוד שלה. מאז הספיקה לבשל אצל טובי השפים, כולל במ ־ סעדת "בינדלה" בניצוחו של רועי סופר ובמסעדת "טאיזו" בניצוחו של יובל בן נריה עד שהגיעה אל מסעדת "כתית" של מאיר אדוני, ומאז היא מבשלת לצידו, בארץ ובעולם. העבודה המשותפת עם אדוני הובילה אותה לבשל במסעדות יוקרתיות בניו־יורק, ברלין, קייב ובר ־ צלונה. אבל אחרי שבישלה בכל העולם, החליטה עמר שהגיע הזמן לשוב הביתה, לבאר־שבע החמי ־ מה, וליצור משהו משלה. אחת המטרות של עמר, כך היא מסבירה השבוע בראיון ל"ידיעות הנגב", היא להמשיך את השינוי הקולינרי שמתרחש בשנים האחרונות בבאר־שבע, בפרט, ובנגב, בכלל. "באר־שבע היא המקוםשבאתי ממנו, זה הביתשלי והכי נוח לי פה, אם זה השוק וכל מה שמסביב, אלה דברים שאני מכירה מאז ומתמיד", היא מדגישה. "חשבתי שאם אני מוצאת את הלוקיישן שאני רוצה, ואני אוכל לעשות פה את הקונספט הזה, אז זה יכול

ידיעות הנגב ˆ 14.1.2022 47