נגב 15.03.24

מדינה במלחמה מעגל הטראומה מתרחב

בתים שנהרסו כליל בקיבוץ בארי. טראומה צילום: הרצל יוסף | שמתקשים להתמודד איתה

צילום: גדי קבלו | מרבית הבתים נשרפו ונותרו מפויחים

יחסית בעצימותה של הלחימה בהשוואה לחודשים הראשונים של הקרבות, הרי שמבחינתם של המטפלים במרכז החוסן, המלחמה על חוסנם הנפשי של תושבי העוטף רק הולכת ומתגברת ככל שחולף הזמן. "האירוע המלחמתי לא הסתיים", ), תושבת קיבוץ 56 מציינת נעמי כמין ( מגן, עובדת סוציאלית ופסיכותרפיס־ טית, אמא לשלושה ילדים, אשר בעשר השנים האחרונות מנהלת את היחי־ דה הקלינית של מרכז החוסן באשכול, "ואנחנו בעצם נמצאים באירוע מתג־ לגל. מספר המטופלים אצלנו לא פחת, גם לא מספר המטפלים. אם עד השישי באוקטובר עמד מספר המטפלים אצלנו , 250 , היום הוא כבר עומד על כ־ 23 על כולל גם אלה שמטפלים בתושבים שלנו שעדיין נמצאים במוקדי הפינוי באילת, בערבה, בים המלח, במצפה רמון, ברמת הנגב ובירושלים. עד השביעי באוקטובר מפגשים טיפוליים 960 היו לנו בממוצע בחודש. בחודשים שאחרי, הגענו בממוצע מפגשים טיפוליים, פי חמישה, 5,500־ לכ וההערכה היא שהמספר הזה לא יפחת עם שובם של התושבים לבתיהם". כיצד בעצם מתבטא הטיפול עם שובם של התושבים לעומת זה שהיה בחודשים הראשונים של המלחמה? "בעוד שבחודשים הראשונים של המלחמה התמקדנו במערך הטיפולי במוקדי הפינוי, הרי שכיום אנחנו מקי־ מים בחזרה את שלוחת החוסן באשכול. מטפלים המגיעים מכל 50 יש לנו כבר רחבי הארץ כדי לטפל במטופלים שבח־ רו לשוב לבתיהם. חשובה לנו הרציפות הטיפולית". כיצד זה בא לידי ביטוי בפועל? "העיקרון שלנו הוא מתן טיפול מקצו־ עי וזמין ורציפות טיפולית. אנחנו מלווים את המטופלים ממוקדי

קדי הפינוי לבין זה הניתן למי שבחר לחזור לביתו, גם אם הלחימה עדיין נמשכת? "זה נכון. כל סוגיית השיבה הביתה נתונה במציאות של אי ודאות. זו סי־ טואציה מאוד מורכבת. הכוונה היא שכל מטופל יקבל את הטיפול במקום שהוא בחר להיות בו. אנחנו משתדלים להגיע לכל מטופל באשר הוא נמצא. בהתח־ לה היה צורך להתארגן במוקדי הפינוי. היתה תחושה של הישרדות. בהדרגה הושפע הטיפול מהחוויות של התושבים שנפגעו נפשית מהטראומה של אותה שבת. היה צורך לטפל בתחושות של שבר, של אובדן, של אובדן תחושת הבי־ טחון. היום זו כבר מציאות של העתיד הלוט בערפל כיצד ייראו החיים לאחר

עיבוד אותן טראומות".

קרין קביטקה: "הרחבת המענה הקליני במרכזי החוסן ובמרחבי הפינוי ממשיכה בעצימות גבוהה לצד עלייה במספר הפניות שממשיך לעלות כל העת. הצורך בהתאמה הוא מאתגר מאוד, ואת המערך הקליני של מרכזי החוסן הוא מותח לכל הכיוונים"

נעמה שחם: "התושבים חוזרים לאט לאט הביתה ואז מתגלים תסמינים של פחד וחרדה. מפחיד לחזור ליישוב שלא כל התושבים חזרו אליו. הם עזבו את הבית בסערה, וזה לא פשוט לחזור לאותו מקום לאחר מספר חודשים"

מציאות חדשה "כל תושב, כל משפחה", מציינת נעמי כמין, "הם סיפור בפני עצמו. אנחנו מנ־ סים לתת למטופלים את הכוחות להמ־ שיך הלאה ולהסתגל למציאות החדשה עם כל הקושי בכך. אנחנו נוטעים בהם את הכוחות ואת האמונה בעצמם. חלק מהעיסוק הוא ההסתגלות מחדש. תמיד אמרנו, שמאוד חשוב לחזק את שריר הג־ מישות בחיים. מי שמתגמש חי טוב יותר. האירוע שעברנו בשביעי באוקטובר הוא אקסטרים לכולנו. כולנו צריכים לה־ תגמש ולהתאים את החיים למציאות.

הפינוי ועד לחזרתם הביתה מבחינה טיפולית כשהמט־ פלים חוזרים יחד איתם. הטיפול מתבצע הן בצורה פרונטלית

והן באמצעות ה'זום'. אנחנו עושים הכל כדי שתהיה המשכיות לטי־ פול". בכל זאת, יש הבדל באופי הטיפול כש־ מדובר במו־

ידיעות הנגב ˆ 15.3.2024 11