נגב 15.03.24

הנתונים המטפלים, המטופלים והמפגשים מספר מטופלים במרכזי החוסן בעוטף עזה - 10,000 למעלה מ– מספר מטופלים בחודשי המלחמה טיפוליים בממוצע בחודש עד השביעי באוקטובר במרכז חוסן אשכול - 960 כ– מספר מפגשים טיפוליים בממוצע בחודש בתקופת המלחמה במרכז חוסן אשכול - 5,500 כ– מספר מטופלים במרכז חוסן אמ"ן - 6.10– עד ה 130 כ– מספר מטופלים במרכז חוסן אמ"ן 650 כיום - כ– מספר מטפלים במרכז חוסן אשכול 23 - 6.10– עד ה מספר מטפלים במרכז חוסן אשכול 250 כיום - כ– מספר המטפלים במרכזי החוסן בעוטף עזה - 950 כ– מחסור במטפלים הראשונים - 18,000 כ– מספר מפגשים

התקופה הזו הופכת לסוג של חדר כושר לטיפוח שרירי הגמישות". יש הבדל בין טיפול באוכלוסייה מבוגרת לאוכלוסייה הצעירה יותר? "בוודאי. צריך לזכור שהדור הצעיר הת־ מודד עד לפני שנתיים עם מגפת הקורונה, שעצרה להם את החיים ושיבשה להם את הלימודים ואת התוכניות השונות. עכשיו המלחמה עצרה להם שוב את החיים לתקו־ פה ארוכה, והם קרועים כיום בין התחושה לתרום לקהילה שלהם לבין הרצון להתחיל את חייהם הבוגרים. לעומתם, הדור הוותיק, דור המייסדים, שהקים את כל אותם יישו־ בים בעוטף, חווה במו עיניו את הזוועות של אותה שבת שחורה, כשחברים רבים שלהם נרצחו, בתים נהרסו ונשרפו. הם אלה ששרדו את התופת בשואה הקימו את היישובים לפני עשרות שנים ולפני חמי־ שה חודשים הם ראו איך מפעל חייהם עולה באש ונחרב. סיטואציה לא פשוטה. תפקידנו הוא לחזק גם אותם וגם את הצעירים, ולתת להם תקווה שהכל עוד יחזור ויפרח. רבים מאיתנו הם תושבי העוטף, וגם אנחנו חווינו באופן אישי חוויות קשות. עכשיו גם הגיע הזמן לטפל בעצמנו". ליטוף וחיבוק בשונה מיישובי המועצה האזורית אשכול, שחלקם פונו באופן יזום עם פרוץ המלח־ מה, חלקם באופן עצמאי, הרי שבנתיבות ובמועצות האזוריות בני שמעון ומרחבים, התושבים התפנו באופן עצמאי כשהם אחוזי חרדות ופחדים. "בימים הראשונים של המלחמה", מספ־ ), נשואה ואם לחמישה 44 רת נעמה שחם ( ילדים, תושבת קיבוץ כרמים, המנהלת את היחידה הקלינית של מרכז החוסן האזורי של נתיבות והמועצות האזוריות בני שמעון ומ־ רחבים, "היתה עוד סכנה של חדירות מחב־ לים ליישובי האזור. כך זה גם היה בחודשים הראשונים של המלחמה. לאחרונה החלו תושבים לחזור הביתה, אבל זה במינון נמוך. יש קושי להחזיר חיי שגרה ליישובים". כיצד זה בא לידי ביטוי בפעילות שלכם? "התושבים חוזרים לאט לאט הביתה ואז מתגלים תסמינים של פחד וחרדה. מפחיד לחזור ליישוב שלא כל התושבים חזרו אליו. הם עזבו את הבית בסערה, וזה לא פשוט לחזור לאותו מקום לאחר מספר חודשים". איך זה משפיע על הטיפול שלכם במי שנזקק לחיזוק החוסן? "בעוד שבעבר היינו בסיטואציה של הגי־ רה, עכשיו יש תופעה של חזרה, כביכול, לשגרה. יש קושי של הילדים לחזור לבית הספר, חשש מאזעקות ומהסלמה ביטחו־ נית, ומתרחיש אימה של חדירות מחבלים. יחד עם זאת, יש רצון לתת מעטפת וחיזוק לתושבים, לתת להם כלים לתחושת ביטחון, למרות שעדיין אין תחושה כזו". "אנחנו במציאות לא פשוטה בכלל", מציינת נעמה שחם, "למרות שמדברים על חזרה לשגרה, אנחנו פוגשים מטופ־ לים, שמעידים על כך שברגע שהם רואים טנדר לבן הם נכנסים לחרדה ולבהלה, והם נרגעים רק כשמתנוסס עליו דגל ישראל. החזרה לשגרה מלווה לא אחת בזיכרונות מאותה שבת שחורה". מתקשים לחזור לשגרה שלא כמו במרכז החוסן באשכול, במרכז החוסן אמ"ן (אזור מערב הנגב - נתיבות, בני שמעון ומרחבים), הפעילות עם המטו־ פלים התנהלה ומתנהלת ביישובים עצמם. "קיימנו התערבות טיפולית ממוקדת בתוך

צילום: טל שחר | אחד הבתים שנהרס והוצת במתקפת המחבלים

היישובים", מציינת נעמה שחם, "תוך היע־ רכות לתת מענה בערוץ החירום וגם בערוץ הקליני הקבוע לפרק זמן ארוך כדי לצלוח את התקופה הזו. מציאות מאוד מורכבת". נעמה שחם יודעת לספר על אישה מבו־ לחייה, תושבת העוטף, 60 גרת בשנות ה־ שמרבית חייה עבדה בגן ילדים, ומאז פרוץ המלחמה היא לא הצליחה לחזור לשגרת חייה. "לקח לה, לאותה אישה, זמן לחזור לעצ־ מה", מספרת שחם, "והיא פנתה אלינו לסיוע. היא התקשתה לצאת מהבית. זה החל בשיחה טלפונית תוך שהיא הרגישה אשם מצידה שהיא בכלל פונה אלינו לעזרה. הרגעתי אותה שזה יכול לקרות לכל אחד מאיתנו. עם הזמן היא חזרה לעצמה, ואחרי השיחה השלישית, היא כבר קמה ויצאה מביתה לק־ ניות במכולת השכונתית. היציאה הזו מה־ בית היתה עבורה תפנית מופלאה. נרמלנו את הסיטואציה וחיברנו אותה לכוחות שלה להתגבר על הסיטואציה". מקרה נוסף בו נתקלה שחם במסגרת טי־ פוליה היה אותו מקרה בו התקשרה אליה אם לילד בן תשע, שהתמלא פחדים עם תחילת המלחמה עד כדי כך שהוא קפא על מקומו ולא הסכים לאכול מחוץ לממ"ד. "הצלחנו להוציא את אותו ילד לסלון הבית, ובביקור נוסף בבית המשפחה גם שכנענו אותם לה־ רים את תריסי הבית שהיו עד אז מוגפים מחשש לפגיעת מחבלים בביתם". הילדים פוחדים 6 הנתונים מצביעים על כך שעד ה־ באוקטובר טופלו במרכז החוסן האזורי אמ"ן מטופלים בזמן נתון. בשיא המלחמה 130 איש, וכיום עומד מספר 3,000 טופלו כ־ , פי חמישה ממספרם 650 המטופלים על כ־ ערב המלחמה. 16 גידול גם נרשם במספר המטפלים. מ־ מטפלים ערב המלחמה עומד כיום מספרם , כמעט פי שלושה, ועדיין חסרים 43 על באותו מרכז חוסן כעשרה אנשי מקצוע. בימים האחרונים, עם התגברות הלחימה בגזרת חאן יונס, המלווה בהרעשות כבדות של הארטילריה הצה"לית ובהפצצות חיל האוויר, נראה כי שידור המסרים, הן מצד "איך אפשר תושב העוטף: לחזור כשעדיין צרובות לך בראש תמונות של החברים שלך בקיבוץ שנרצחו באותה מתקפת מחבלים או שהם נחטפו ובתיהם נשרפו ונבזזו"

מקבלי ההחלטות במדינה והן מצד גורמים ביטחוניים, לפיהם ניתן לחזור ליישובי העוטף, לא מתכתבים עם המציאות בשטח. "אומרים לנו בתקופה האחרונה", מספר אחד מתושבי העוטף, שחזר לפני כשבועיים לביתו, "שאין בעיה לחזור הביתה לאחר שהיינו מספר חודשים באילת, אבל על איזו שגרה מדברים כאן. אזעקות והרעשות תכו־ פות. כל זה נותן את אותותיו אצלנו. הילדים פוחדים. קשה לשכנע אותם שכל ה'בומים' האלה הם של צה"ל ולא של המחבלים. מב־ חינתם, 'בום' זה 'בום' וזה מפחיד. מבחינתנו, אנחנו עדיין בטראומת השביעי באוקטובר, וכל 'בום' כזה מחזיר אותנו לאותה שבת שחורה". המציאות הזו", מציינת נעמה שחם, "מקשה " מאוד על המטופלים. אנחנו נתקלים במקרים של הורים מודאגים כיצד ניתן לגדל ילדים באווירה כזו. מצד שני, רבים שמחים לחזור הביתה ולא לנדוד ממקום למקום. יש מטו־ פלים שמגיעים אלינו, גם צעירים וגם מבו־ גרים, שלא מצליחים לחזור לשגרה. מדובר ." בחרדה מתמשכת. אנחנו איתם מענה קליני "מרכזי החוסן לצד הרשויות המקומיות", מציינת קרין קביטקה, מנהלת מרכזי החו־ סן בעוטף עזה, "מתאימים עצמם בכל עת לצרכים ולמצב. לאור כך, בימים אלה עם החזרה הביתה של חלק מהתושבים לצד הישארותם של תושבים במרחבי הפינוי, בוצעו התאמות במענים שניתנים". כמו למשל? "הורחבו השירותים במרכזי החוסן במקו־ מות הקבע. אותרו מטפלים חדשים, מט־ פלים שנקלטו בחודשים האחרונים החלו להגיע לא רק למרחבי הפינוי, אלא גם לר־ שויות עצמן. הרחבת המענה הקליני במר־ כזי החוסן ובמרחבי הפינוי ממשיכה בע־ צימות גבוהה לצד עלייה במספר הפניות שממשיך לעלות כל העת. הצורך בהתאמה הוא מאתגר מאוד, ואת המערך הקליני של מרכזי החוסן הוא מותח לכל הכיוונים". נכון להיום, מספר המטופלים בעוטף עזה 10,000 עומד, על פי הנתונים, על יותר מ־ איש. לדברי קרין קביטקה, "אנו רואים בפניות למרכזי 7 עלייה בממוצע של פי החוסן מהימים של לפני המלחמה. המחסור במטפלים קיים. אנחנו רואים את הקושי בהגעת מטפלים לאזורנו. מטפלים שנת־ נו מענים במרכז הארץ או במרכזי הפינוי במהלך חודשי המלחמה הראשונים, היום הם מתקשים להגיע לאזורנו להמשיך ולתת מענה. בכך נאלץ מרכז החוסן להמשיך ול־ בצע תהליך של איתור וגיוס מטפלים חד־ שים כל העת, על מנת להמשיך ולתת מענה ולצמצם את זמני ההמתנה למרכזי החוסן".

רואים טנדר לבן, נכנסים לחרדה

במרכזי החוסן בעוטף עזה - 150 כ–

15.3.2024 ˆ ידיעות הנגב 12