נגב 15.03.24

עם תמונת בנה יהונתן ז"ל על השולחן. "זה ילד עם חיוך גדול ששובה כל לב שמסתכל עליו"

בודתה. "מיד לאחר השבעה, בא אליי מנהל בית הספר, צוריאל רובינס, ובמלוא הרגישות אמר לי 'תיקחי את הזמן שאת צריכה', ואני הרגשתי שהכי נכון זה לחזור בזמן ולא למשוך את זה, לא למתוח את זה. החזרה והחיבור לת־ למידים ולמורים יביאו איתם את המ־ רפא, את הנחמה, ואת המשך העשייה שהיא בעצם מקור נחמתי". בסוף חופשת חנוכה חזרה רונית לבית הספר, ושם ציפתה לה קבלת פנים של מאות תלמידים וצוות המורים, בכניסה לשער המוסד החינוכי, עם שירי נשמה והימנון התקווה, דגלים וחיבוקים. "החיבוק החם הזה ריגש אותי מאוד. אני כאן המון שנים, למדתי גם פעם בבית הספר הזה שהיה מקיף ה', אז הד־ ברים ככה שלובים והקשרים הם מאוד עמוקים, וזה היה מעמד מאוד מרגש". ההודעה על הטרגדיה "קרה אסון גדול" ביום שבנה יוני ז"ל נפל בקרבות, רונית מלכא היתה בטיול במצדה עם שכבה י"ב. שם דיברו על סיפור הג־ בורה היהודית לפני חנוכה. "גבורה יהודית אז וגבורה יהודית היום. עלינו למצדה, העברנו את השיעור הזה, וזה

עליה גדל ועל ברכיה התחנך. "הוא באמת היה ילד מיוחד", מספרת רונית, שלמרות הכאב היא מוצאת נקודות נחמה במסלול שבנה בחר. "אם יש נקו־ דות שנותנות לי כוח ונחמה מסוימת, זה לדעת שהוא היה במקומות שהוא כל כך שמח בהם, והגיע אליהם בשמחה. היה לו קשר יוצא מן הכלל עם החברים, עם הרבנים, עם צוות המורים, זה היה עולם ומלואו, לפעמים תלמיד מחכה מתי הוא מסיים את המסגרת, אבל כאן היו חיבורים שאין דברים כאלה". כיצד הוא הסתדר בצבא עם הרקע הדתי? "יוני היה עם פתיחות אין סופית, הוא לא היה מתייג, הוא היה נגד זה, לא מודדים לפי כיפה כזו או אחרת. הרוב המוחלט של החברים שלו בשריון לא באים מרקע דתי, וזה לא היה לו קל. בתחילת הדרך זה היה לו אתגר כי הוא ילד שלמד בחממות של הישיבות והוא לא רצה ללכת לישיבת ההסדר, הוא לא רצה חצי שירות, הוא רצה שירות מלא, רצה כמו כולם שירות משמעו־ תי. הוא הלך לגדוד כי שם ידע שהוא יוכל להתחבר, שהוא יוכל לקרב את אלה מהחברה שהוא פחות מכיר אותה. החברים שלו סיפרו שאין בצוות הטנק כאלה שמתפללים, יוני היה עולה על הטנק ומתפלל עטור בתפילין ובטלית,

על ההתמודדות עם השכול: "אני נכנסת לנעליים שלו ושואלת את עצמי מה הוא היה אומר לי ברגעים האלה, מה אני צריכה לעשות, מה הצו הפנימי שלו או הצו הפנימי שלי, איך אני ממשיכה מכאן?"

צילום פרטי | יוני עם אחיו. היה יהונתן הקטן

נפילתו של יוני ז"ל, הפך היריד לזכרו, כאשר התלמידים נוטלים על עצמם את המשימה לכבד את זכרו ולהעלות קווים לדמותו. התגובות מאוד מרגשות את רונית, וכשזה מגיע מצד התלמידים שעושים את זה מכל הלב והנשמה, זה מחזק אותה, ולמרות הצער והכאב, נותנים לה המון כוח להמשיך ולהנציח בכל הזדמנות את זכרו של בנה האהוב. "זה היה מאוד מרגש", מספרת רונית על החיבוק החם של התלמידים, ומ־ דברת באותה נשימה על חזרתה לע־

כאילו ממקום של חיבור ואהבה".

המנהלים והמורים עוטפים בחום ואהבה כמנהלת, מחנכת ומורה ותיקה, היא מתרגשת מהחום והאהבה שמעניקים ועוטפים אותה התלמידים והנהלת בית הספר. התלמידים תכננו יריד למכירת תו־ צרת חקלאית משדות עוטף עזה שכל הכנסותיו לתושביו, אולם בעקבות

ידיעות הנגב ˆ 15.3.2024 37