נגב 16.05.25

גם אני! אמא אחות? משפחות שבהן הסיעוד עובר בגנים: פגשנו שש אמהות ובנות שבחרו באותו המקצוע- אחות. בין זיכרונות ילדות לרגעים של גאווה, הן מספרות איך "החיידק" עבר מדור לדור, ולמה הן לא היו מחליפות את זה בשום דבר אחר - בשיתוף כללית מחוז דרום -

"יש ביננו הבנה עמוקה כי אנחנו מדברות באותה שפה" דניז אבוטבול אחות במרפאת כללית דימונה א', בעלת וותק שנים), 5( שנה בכללית, בתה רויטל אליאס, אחות 41 של מ"מ מנהלת אחיות בכללית דימונה ב'

"רינת תמיד התרגשה להיות איתי במרפאה"

סוזי מרציאנו, מנהלת האחיות של היחידה להמשך טיפול, כללית שנים, בתה, רינת מרציאנו, אחות 39- מחוז דרום, עובדת בכללית כ במרפאת כללית בשכונת נווה זאב באר שבע

אחר וצעירה יותר, יחד עם זאת חשוב לה מאוד לפתח את דרכה המקצועית, היא עצמאית ויודעת היטב מה מטרתה". אילו הבדלים את רואה בין העבודה שלך בתחילת הדרך לבין הדרך של הבת שלך? "הטכנולוגיות מתקדמות יותר, האפשרויות להתמקצעות התרחבה והתעצמה מאוד, אבל הבסיס הוא אותו בסיס, לראות את המטופל במקום הראשון. כדי להיות אחות את צריכה

אילו הבדלים את רואה בין העבודה שלך בתחילת הדרך לבין הדרך "העולם המקצועי של הבת שלך? השתנה מאוד- הטכנולוגיה, שיטת העבודה ואפילו הגישה למטופל. אבל הערכים הבסיסיים- חמלה, מקצועיות, הקשבה נשארים אותו דבר".

האם היו רגעים שהרתיעו אותך מהמחשבה שהבת שלך תלך "המקצוע שלנו לא בעקבותייך? פשוט, יש ימים קשים, עומס רגשי, שחיקה. כן, היו לי חששות אבל ידעתי שאם היא בחרה בזה בלב שלם היא תמצא את הכוחות. אני גאה בה מאוד!". אילו ערכים את מקווה שהיא תיקח איתה ממך "היא כבר לוקחת. יש לה נשמה ענקית, למקצוע? מלאת חמלה, סבלנות ויכולת אמיתית להקשיב. אני מתמוגגת מגאווה שאנשים עוצרים אותי ברחוב ומספרים איזו אחות מדהימה היא, כמה רגישות ואכפתיות יש בה". רויטל, מתי ידעת שאת רוצה ללכת בעקבותיה של "מאז שהייתי נערה רציתי אמא ולהיות אחות? להיות אחות, כשראיתי את אמא שלי בעבודה, המסירות שלה, הדרך שבה היא טיפלה באנשים, בכבוד ובסבלנות. החיים לקחו אותי לכיוונים אחרים, אבל הרצון נשאר. בעקבות העצה של אימי, עשיתי הסבה לסיעוד ומאז אני אחות. זו תחושת סיפוק אדירה לדעת שהגשמתי חלום והלכתי בעקבות אמא. מעבר למקצוע, זו שליחות".

רינת מרציאנו

דניז אבוטבול

רויטל אליאס

סוזי מרציאנו

להיות קודם כל אנושית, קשובה". האם היו רגעים שהרתיעו אותך מהמחשבה שהבת שלך תלך בעקבותייך? "כן בהחלט. העומסים בעבודה היום יותר גדולים, עלול להיות תסכול שהאחות אינה ממצה את תפקידה". אילו ערכים את מקווה שהיא תיקח איתה ממך למקצוע? "היא כבר לקחה ותמשיך לקחת את הנתינה, הזכות להיות מטפלת, להיות קשובה, רגישה והכי מקצועית בעולם". רינת, מתי ידעת שאת רוצה ללכת בעקבותיה "ההחלטה הסופית של אמא ולהיות אחות? התגבשה לאחר שנתיים של שירות לאומי במד"א, אבל כל ילדותי קיבלתי בעצם את הבסיס ואת ההכנה לקראת הבחירה במקצוע." למטופלים יותר הוליסטית, אבל הערכים הבסיסיים נשארו זהים". אילו ערכים את מקווה שהיא תיקח איתה ממך למקצוע? "אמפתיה, מקצועיות, סבלנות, אוזן קשבת – ותחושת שליחות אמיתית". עמית, מתי ידעת שאת רוצה ללכת בעקבותיה של אמא ולהיות אחות? "מאז שאני זוכרת את עצמי, ראיתי את אמא שלי חוזרת מהעבודה עם תחושת שליחות, גם אחרי ימים קשים. שמעתי ממנה סיפורים על טיפול באנשים, על חמלה, על רגעים של תקווה וגם של אתגר. החיבור בין הנתינה לאנשים לבין העניין המדעי והמקצועי הוא מה שמשך אותי בסופו של דבר לבחור בסיעוד. ההחלטה להפוך לאחות התבשלה אצלי לאורך השנים, עד שהבנתי שזה לא רק מקצוע שמתאים לי - זו באמת הדרך שבה אני רוצה לחיות ולתרום לעולם".

סוזי, ספרי מה משך אותך למקצוע הסיעוד? "שרתתי כבת שירות לאומי במשך שנתיים בבית חולים 'ביקור חולים' בירושלים ושם "נדבקתי בחיידק הסיעוד". התאהבתי במקצוע, המסירות הנתינה ההקשבה החמלה, אין מקצוע יותר מספק ובפרט בקהילה". איך הרגשת כששמעת שהבת שלך רינת, "התרגשות רוצה גם היא להיות אחות? גדולה, הרגשתי שהצלחתי להעביר את הערכים החשובים במקצוע בו בחרתי. רינת תמיד התרגשה להיות איתי במרפאה וגם מחוץ למרפאה כשראתה את המפגשים עם המטופלים, מההערכה, מההרגשה שסומכים על אמא שלה". האם אתן מדברות על העבודה שלכן זו עם "כמובן, גם במהלך הלימודים וגם ברגעים זו? מאתגרים, אני גם לומדת ממנה, היא מדור

"תמיד הייתה דניז מה משך אותך למקצוע הסיעוד? בי תחושת שליחות ורצון לעזור לאחרים. הסיפוק שאני מרגישה כשאני מצליחה להקל, להדריך או לתמוך מניע אותי להמשיך יום אחרי יום". ספרי כיצד הרגשת כששמעת שהבת שלך רויטל גם "זה ריגש אותי מאוד. מאז היא רוצה להיות אחות? שהיא הייתה נערה היה לה חיבור חזק לרעיון של סיעוד, אבל החיים לקחו אותה למסלול אחר. הצעתי לה לשקול הסבה לסיעוד וכך עשתה כשהייתה בחודש התשיעי להריונה- שזה לא מובן מאליו כלל. הצעתי לה לעבור לסיעוד כי ידעתי כמה זה מתאים לה, וצדקתי. אני רואה כמה היא פורחת במקצוע, ואני חושבת שהמטופלים שלה זכו". האם אתן מדברות על העבודה שלכן זו עם זו? "בוודאי. אנחנו מדברות הרבה, משתפות, מתייעצות. יש ביננו הבנה עמוקה כי אנחנו מדברות באותה שפה. זה מחזק את שתינו".

"ראיתי את אמא שלי חוזרת מהעבודה עם תחושת שליחות" סילביה שוקרון, אחות במחלקת עור, מרכז סאלד לרפואה שנים בכללית, בתה, עמית 38 - יועצת כללית, בעלת ותק של כ שנים) במחלקת המטואונקולוגיה ילדים 5( שוקרון, אחות והשתלות מח עצם בבית חולים 'דנה'

שבחרתי במקצוע עם ערך אמיתי". "בהחלט, האם אתן מדברות על העבודה שלכן זו עם זו? אנחנו משתפות זו את זו בחוויות מהעבודה, מתייעצות ולומדות אחת מהשנייה". אילו הבדלים את רואה בין העבודה שלך בתחילת "היום יש הדרך לבין הדרך של הבת שלך? יותר טכנולוגיה, נהלים משתנים והגישה

"כבר סילביה, ספרי מה משך אותך למקצוע הסיעוד? בילדותי הייתי מעין "אחות ללא תעודה", היה לי מאוד קשה שטיפלנו בו במסירות בבית, CP אח עם כבר אז היתה בי את המסירות והרצון לעזור". כיצד הרגשת כששמעת שהבת שלך עמית רוצה גם "התרגשתי מאוד ואני גאה היא להיות אחות? בהחלטה שלה. זה חיזק בי את התחושה

סילביה ועמית שוקרון

18

16.5.2025 ˆ ידיעות הנגב