נגב 16.08.24

ההרס בקיבוצים בשבעה באוקטובר. נלחמו עד הרגע צילום: גדי קבלו | האחרון

אליה בן שימול: "אנחנו לא יכולים לחיות במציאות של הכלת הטרור מצד ארגוני הטרור מהעבר השני של הגדר. צריך להחליט על הכרעה ולא על הכלה"

"לדאוג לעצמנו" בבוקר השביעי באוקטובר שהה הראל אורן, הרבש"צ של קיבוץ רעים, בביתו שבקיבוץ. דבר לא הכין אותו לקראת הבאות. "התעוררנו לבוקר של שיגורים ואזעקות", הוא נזכר, "ומהר מאוד הבנתי שהפעם, בני־ גוד לסבבי לחימה קודמים בעשרים השנים הקודמות, מדובר במצב עוצמתי, במשהו אחר. היה אז בוקר רועש ביותר. כיתת כוננות הוק־ פצה, התמקמנו במספר זירות ברחבי הקיבוץ. ניהלנו קרב הגנה על הקיבוץ בעזרת מספר שוטרים, ובהמשך, הגיע גם כוח של חיילים, ולקראת אחר הצהריים הושגה שליטה על הקיבוץ לאחר שעשרות מחבלים נכנסו לקי־ חיילים 12 בוץ ונוהלו מולם קרבות, בהם נפלו ושוטרים. נרצחו לנו חמישה מתושבי הקיבוץ ושני תאילנדים וגם נחטפו חמישה תאילנדים ונער מהקיבוץ". למחרת היום התפנו אנשי קיבוץ רעים לאילת, שם הם שהו כחודשיים, ומאוחר יותר הם עברו להתגורר זמנית בתל־אביב. "אחת התובנות שלי לאחר עשרה חודשים",

), שמונה שנים בתפקידו 54 מציין הראל אורן ( כרבש"צ הקיבוץ, "היא שמה שלא נעשה עבור עצמנו, יגיע מאוחר יותר. עלינו לדאוג לעצמנו, אחרת זה לא יגע בזמן הנכון". איך זה מרגיש עשרה חודשים אחרי השביעי באוקטובר?

יש באמת כוונה לחזור לקיבוץ? "אנחנו מוכנים להיות סבלניים כל עוד יש מטרה באופק. מעשית, כל עוד יש לחימה בר־ פיח, בפרט, וברצועת עזה, בכלל, אנחנו לא יכולים לחזור הביתה מסיבות ביטחוניות". המציאות היא מאוד מורכבת", חוזר ומדגיש בן שימול, "התחושה הכללית היא תחושת תסכול, תחושה שאנחנו שקופים. אני מר־ גיש שיש לחזק את הרבש"צים ואת כיתות הכוננות. התחושה שהרבש"צ הוא האחרון בשרשרת המזון. יש המון תסכול כלפי המ־ ערכות. מישהו במדינה צריך להחליף דיסקט ולדאוג שהרבש"צ יקבל את התנאים והיחס ההולמים לתפקידו. לא כך צריך להיות מצב שאנחנו ניפול בין הכיסאות. הפכנו לסוג של יצור כלאיים. יש לשנות את המציאות הזו. מבחינתי, מקבלי ההחלטות במדינה צריכים להכיר בכך שהיישוב הוא הנכס החיוני ולנו כרבש"צים יש משקל משמעותי לא פחות ואולי אפילו יותר מזה של קצין שאחראי על הגזרה. אנחנו משתדלים להרים את הראש מעל פני המים, לחלום על מציאות טובה יותר, ולצאת מהמשבר".

"התחושה הכללית היא שיש משבר אמון מסוים כלפי הצבא תוך ציפייה לשיפור המצב ולהגנה טובה יותר. יש אכזבה מהמדינה, שלאחר עשרה חודשים אתה צריך לנהל משאים ומ־ תנים כדי להשיב לנו את האמון ואת הביטחון. לא הולכים לקראתך, ואתה

צריך לדרוש כדי להשתקם. אני מצפה לשינוי הלך הרוח. היה פה אירוע מחדלי. המוגלה הזו פרצה בשביעי באוקטובר, לאחר שלאורך הש־ נים הכלנו את המציאות הזו. למעשה, עוד לפני שנים איבדנו את האחיזה על הגדר". כבר שנים מתנהל מאבק של הרבש"צים מול המדינה לשיפור תנאי העסקתם. בתחי־ לת המלחמה הוכחה נחיצותם של הרבש"צים ככוח המגן הראשון של יישובי עוטף עזה. יש שינוי בגישת המדינה כלפיכם?

בן שימול עם השלט של כרם שלום. "התחושה היא גם לא נוחה וגם לא טובה"

9

ידיעות הנגב ˆ 16.8.2024