נגב 17.06.22

מעוררת השראה

עולמן של משפחות לילדים עם צרכים )40( מיוחדים אינו זר להנא אבו באדר מלקיה שחלתה בניוון שרירים כשהייתה בשל נכותה היא התמודדה ‰ בת שנה עם לא מעט קשיים, בהם שיקום ארוך, הצקות בבית ספר וקושי למצוא עבודה אבל היא לא ויתרה, ובזכות נחישותה ‰ והתמיכה שקיבלה ממשפחתה, מצאה את ייעודה והיום היא משתמשת בניסיון שלה כדי לעזור למשפחות עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים בחברה הבדואית

עודד בר־מאיר / / צילום: הרצל י וסף

לא הייתה בבית הספר נגישות לילדה נכה כמוני. הנכות שלי לא אפשרה לי להתנייד בבית הספר, הייתי עם סדים על הרגליים וכל הזמן נפלתי. חוסר ההת ־ חשבות בצרכים שלי פגע ביכולת שלי ללמוד, אבל אבא שלי נלחם על הזכויות שלי בבית הספר. זו הייתה ממש מלחמה על הנגשת הכיתות והנגשת המ ־

ופגיעות קשות. כשהייתה בת שש והגיע זמנה לעלות לכיתה א', המליצו אנשי החינוך והרווחה להוריה שהפתרון המתאים ביותר עבור בתם הוא מסגרת של החינוך המיוחד. "הבעיות שלי היו פיזיות, לא הייתה לי כל בעיה קוגניטיבית", מציינת אבו באדר. "אבא שלי סירב בכל תוקף דואית לא היו באותם ימים מודעים לצרכים של ילדים מיוחדים, תמיד התייחסו אליי כאל ילדה חריגה. בסופו של דבר, אבא שלי ניצח ושובצתי בבית ספר יסודי רגיל בלקיה". איך מסתדרים עם נכות כמו שלך בכיתה רגילה? "זה לא היה פשוט, בלשון המעטה. לא רק שהילדים בבית הספר לעגו לי, גם לקבל את הגזרה הזו ונלחם כדי לשלב אותי בבית ספר רגיל בלקיה. למרות שבחברה הב ־

מאית וכיף לי. אני משלימה עם המציאות הזו. מה שנכתב לי מלמעלה, אני מקבלת. הפסקתי לחשוב על הנושא הזה". סיפור חייה של אבו באדר אינו פשוט. בהיותה בת שנה לקתה בניוון שרירים שהשאיר אותה עם נכות לכל החיים. "זה התבטא בחולשה בכל הגוף ונזקקתי לכיסא גלגלים ולמכשירים שונים כדי להתנייד", היא מספרת. "הקושי המשפ ־ חתי היה עצום. אבא ואמא לא ידעו קרוא וכתוב. אמא הייתה עקרת בית ורק אבא יצא לעבוד לפרנסת הבית. למרות הק ־ שיים של ההתמודדות עם המחלה הקשה הזו, ההורים שלי תמיד עמדו בגבורה בכל הטיפולים והצרכים שלי. הסיעו אותי לטיפולים ודאגו שאקבל כל מה שהייתי זקוקה לו". עד שהייתה בת חמש העבירה אבו באדר חלק נכבד מחייה בשיקום בבית החולים "אלין" בירושלים, מוסד שיקו ־ מי לילדים ובני נוער הסובלים מנכויות

רחבים הציבוריים. הוא דרש יחס שווה והוגן מצד המורים ודאג שאקבל את התנאים המתאימים לי כדי ללמוד כמו כל תלמיד אחר בבית הספר".

"אני מרגישה שהנכות שלי היא ברכה. אם הייתי בריאה לא הייתי מגיעה לאן שהגעתי היום. ברגע שאתה מרגיש שמשהו חסר לך, אתה נלחם להשיג שלמות ואני הצלחתי בכך"

לא ויתרה מאבקו של האב הצליח. אבו באדר סיימה בהצלחה את לימודיה, גם בבית הספר היסודי וגם בתיכון, וציוני תעודת . 90 הבגרות שלה מעל

ידיעות הנגב ˆ 17.6.2022 51