נגב 17.06.22

מעוררת השראה

הנא אבו באדר בהרצאה בפני משפחות עם ילדים בעלי | צרכים מיוחדים צילום פרטי

הנא אבו באדר. "אני לא מפסיקה לחלום"

מעוררת השראה הנא אבו באדר אינה מסתירה את העובדה שגם היום יש בחברה הבדואית משפחות שעדיין מתביישות בילד עם הצרכים המיוחדים שנולד להן. לעי ־ תים, היא מציינת, אותן משפחות אף מונעות מילדיהם לצאת מהבית ולה ־ שתתף בכל מיני פעילויות ואירועים, כמו אירועים משפחתיים למשל. "ברור לי שלאותן משפחות עם יל ־ דים עם צרכים מיוחדים המציאות היא קשה", אומרת אבו באדר. "יש גם בחב ־ רה הבדואית אמונה טפלה שלפיה מדו ־ בר במחלה תורשתית. יש גם מי שקושר זאת בנישואי קרובים שמתקיימים בח ־ ברה הבדואית. אני מציגה בפניהם את הסיפור האישי שלי, ובמקרים רבים הם משנים את דעתם. אני מדריכה אותם ומכוונת אותם. אני בתחושה שאני נו ־ תנת להם השראה". במסגרת פעילותה כרכזת פעילות עמותת "קשר" בחברה הערבית בד ־ רום ובנגב אבו באדר מעבירה הרצאות והדרכות למשפחות לילדים עם צר ־ כים מיוחדים בחברה הבדואית. כמו כן היא פוקדת בתי ספר לחינוך מיוחד ומתנ"סים כדי להגביר את המודעות לנושא הטיפול והליווי של משפחות של ילדים עם צרכים מיוחדים. "הכי חשוב זה לקבל את הילד או את הילדה עם הצרכים המיוחדים. נכון זה קשה, אבל בסופו של דבר זה הילד שלך", מדגישה אבו באדר. "יש מקרים בחברה שלנו, כאשר הילד נולד עם צרכים מיוחדים, אז האשמה מוטלת על האישה ולא אחת האב נושא אישה נו ־ ספת ויש גם מקרים שהדבר גם מוביל לגירושים. זה קורה לצערנו". מה המסר שלך לאותן משפחות? "כמי שיש לה נכות קשה, אני אומרת שצריך תמיד לחלום. השמיים הם הג ־ בול. ברגע שאתה נושם, אתה צריך לח ־ לום ולשאוף לממש את החלומות שלך. תמיד צריך להתגבר על הקשיים ועל האתגרים. זה לא סוף העולם. כשאני נתקלת במדרגה בדרך לאן שהוא, אני עוצרת לשנייה, חושבת כיצד לעלות את אותה מדרגה ולעבור אותה בשלום. כך זה גם בחיים האישיים שלי". יש גם איזה חלום? "אני לא מפסיקה לחלום. אין לי כרגע משהו ספציפי. עד עכשיו הגשמתי כל חלום שהיה לי. לגבי העתיד - אלוהים גדול".

משפחה תומכת, זה נותן לך פוש לא לוותר ולהמשיך קדימה. אני מרגישה שהנכות שלי היא ברכה. אם הייתי בריאה לא הייתי מגיעה לאן שהגעתי היום. ברגע שאתה מרגיש שמשהו חסר לך, אתה נלחם להשיג שלמות ואני הצ ־ לחתי בכך. בילדותי ובנעוריי הרגשתי חוסר התחשבות מצד הסביבה כלפיי. היום זה כבר מאחוריי ואני גם לא מר ־ גישה בזה. וגם אם יש פה ושם גילויים של חוסר התחשבות, אני לא מתרגשת מזה".

מספרת להם על התמיכה שלה זכי ־ תי מהמשפחה שלי. אני מכוונת אותם להאמין בילדים שלהם כמו שהמשפחה שלי האמינה בי. אני מרגישה שאני ממש עוזרת להם לקבל את המציאות. אני מדגישה בפניהם שזה לא סוף העו ־ לם". ואיך נראים החיים שלך? "זו מציאות לא פשוטה. כשאני בבית אני לא מרגישה שונה, אבל כשאני יוצאת מחוץ לבית זה שונה. בחוץ אתה כבר חריג ונזקק לעזרה. ברגע שיש לך

אחרי שנת חופש שלקחה לעצמה, התחילה אבו באדר ללמוד לתואר רא ־ שון בהנדסת תעשייה וניהול במכללה האקדמית סמי שמעון בבאר־שבע. "אז, בתום הלימודים התוודעתי לחיים האמיתיים", היא מספרת. "שנתיים חי ־ פשתי עבודה ללא הצלחה. בכל פעם מחדש ראו את המוגבלות שלי ולא את היכולות שלי. הגשתי מועמדות ללא מעט מקומות עבודה ונדחיתי מתוך הסיבה שאני נכה". איך מתמודדים עם מציאות מתסכ ־ לת כזאת? "לא ויתרתי. יום אחד החלטתי לע ־ שות מעשה והחלטתי להתנדב בעמותת 'ידיד' ברהט, עמותה הפועלת למען מיצוי זכויותיו של האזרח מול משרדי ממשלה וגורמים ממשלתיים וציבו ־ ריים שונים. במשך שנתיים התנדבתי שם ורכשתי ניסיון של עבודה בתחום הסיוע לאזרח". לפני כארבע שנים נחשפה ביום הנכה הבינלאומי לפעילותה של עמותת "קשר" הפועלת למען משפחות לילדים ובוגרים עם צרכים מיוחדים בחברה הישראלית, וגם בחברה הבדואית בנגב ובצפון. "החיבור עם העמותה הזו הביא לכך שהחלטתי להתנדב לפעילות בעמו ־ תה", היא מספרת. "במשך כשנתיים פעלתי בעמותה בהתנדבות ואז, כש ־ פתחו את סניף העמותה בבאר־שבע, הוצע לי לעבוד בסניף החדש כאחראית על מרכז המידע וכיועצת למשפחות בחברה הבדואית שיש להן ילדים עם צרכים מיוחדים. באותה תקופה כל נושא הטיפול במשפחות עם צרכים מיוחדים לא היה במודעות בחברה הב ־ דואית ולמעשה הייתי צריכה להתחיל מהבסיס". מה זה אומר? "כאשר נולד אצלנו בחברה הבדואית ילד עם צרכים מיוחדים, עולמה של אותה משפחה חרב עליה. זה לא פשוט כלל וכלל. אני זו שצריכה לעזור לאותה משפחה למצות את זכויותיה, אני זו שמלווה את אותה משפחה בה ־ תמודדותה עם המציאות הקשה שלה, ואפילו לסייע לאב או לאם במציאת תעסוקה כדי לעזור במימון הטיפו ־ לים שלהם נזקק הילד בעל הצרכים המיוחדים. למשפחה כזו שפונה אליי, אני נוהגת לספר על ההתמודדות שלי עם מציאות של צרכים מיוחדים. אני

בית למשפחות מיוחדות עמותת "קשר" שמפעילה מרכזי סיוע ומיצוי זכויות, הדרכות וליווי הורים, נותנת מענה למשפחות לילדים ובוגרים עם כל סוגי המוגבלות ומכל רובדי האוכלוסייה עמותת "קשר - הבית של המשפחות המיוחדות" פועלת למען משפחות לילדים עם צרכים מיוחדים מתוך אמונה שהורים ומשפחות מועצמות ומ ־ עורבות הם מקור הכוח והתקווה עבור ילדיהם. העמותה פועלת בכל רחבי הארץ ונותנת מענה למשפחות לילדים ובוג ־ רים עם כל סוגי המוגבלויות מכל רובדי האוכלוסייה. בין השאר מפעילה העמותה מרכזי סיוע ומיצוי זכויות, מעבירה הדרכות הורים ומעניקה ליווי אישי להורים לילדים עם צרכים מיוחדים. לפי נתוני רשות ההגירה והאוכלוסין, נכון לחודש ינואר האחרון, מונה אלף נפש, מחציתם הם ילדים ובני נוער 300 אוכלוסיית הבדואים בנגב כ־ . ההערכה היא שכתשעה אחוזים מהילדים ובני הנוער בחברה 18 מתחת ל־ אלף ילדים, הם ילדים עם מוגבלות כלשהי, אך רק 13 הבדואית, קרי כ־ כשליש מהם זוכים למענה. ח � שפרסם מכון "ברוקדייל" על אוכלוסיות מיוחדות ב 2021 מחקר משנת ברה הבדואית מצא ששיעור האיתור של ילדים עם מוגבלות באוכלוסייה הבדואית בנגב הוא נמוך בהשוואה לאוכלוסייה היהודית ולאוכלוסייה הע ־ רבית וכי היקף המענים לילדים עם מוגבלות באוכלוסייה הבדואית בנגב מצומצם לעומת היקפם באוכלוסייה. מנתוני התוכנית הלאומית לילדים ונוער בסיכון, המתבססים על נתוני , עולה 2020 ופורסמו בחודש דצמבר 2016–2008 מיפוי שנאספו בשנים ילדים מהחברה הבדואית בנגב מקבלים מענים כלשהם במסגרת 4,394 כי ילדים) לוקים במוגבלות כלשהי 483 אחוז מהם ( 11 אותה תוכנית לאומית, ילדים) הם עם מוגבלות מאובחנת. לשם השוואה, 281 ורק שישה אחוזים ( בקרב האוכלוסייה היהודית שיעור הילדים עם מוגבלות כלשהי המקבלים מענה כלשהו במסגרת התוכנית הלאומית לילדים ונוער בסיכון עומד על אחוז. 20 אחוז ושיעור הילדים עם מוגבלות מאובחנת עומד על 33 הממצאים מלמדים שבחברה הבדואית רק מיעוט מהילדים עם מוגבלויות מאובחן ומטופל בגלל מחסור באנשי מקצוע דוברי ערבית ובעלי ידע מק ־ צועי, זמינות נמוכה של שירותים וקשיים בנגישות מבחינה גיאוגרפית, תחבורתית, תרבותית וכלכלית, וכן בשל מודעות נמוכה לאבחון מוגבלות, חשש מתיוג שלילי ודעות קדומות הנוגעות למוגבלויות שונות.

"למשפחה שפונה אליי, אני נוהגת לספר על ההתמודדות שלי עם מציאות של צרכים מיוחדים. אני מספרת להם על התמיכה שלה זכיתי מהמשפחה שלי. אני מכוונת אותם להאמין בילדים שלהם כמו שהמשפחה שלי האמינה בי. אני מרגישה שאני ממש עוזרת להם לקבל את המציאות"

17.6.2022 ˆ ידיעות הנגב 52