נגב 20.06.25

מה אומרים לילדים כשיש מתיחות ביטחונית? השירות הפסיכולוגי חינוכי של עיריית באר–שבע מעניק כלים להורים בשעת חירום מה אומרים לילדים? ‰ "ישראל מגנה על עצמה. לפעמים, כדי לשמור עלינו, צריך לפעול לפני שקורה משהו שעלול לסכן אותנו. לכן בימים אלו יש לנהוג בזהירות. אם נשמעת אזעקה - זה סימן שאומר לנו: 'הגיע הזמן להיכנס למקום שמגן עלינו'. המרחב המוגן הוא כמו קונכייה, אולי קצת צפוף, אבל הוא שומר עלינו. אפשר לשיר, לשחק, לצייר או פשוט לנשום יחד, כל דבר שעוזר ללב להירגע". המלצות להורים: ‰ "תנו לילדים תפקידים קטנים ומשמעותיים כמו בדיקת תיק חי־ רום, עזרה לאח צעיר, תזכורת לשתייה - תפקיד יוצר שליטה, ושליטה יוצרת חוסן. שמרו על שגרה ככל האפשר, זום, משחק עם חברים (גם מרחוק), שעות שינה מסודרות, שגרה מייצרת ביט־ חון. שדרו ביטחון לצד זהירות, הילדים אולי לא מבינים כל מילה, אבל הם מרגישים כל טון. כשאתם רגועים, הם רגועים. חפשו רג־ עים של חיבור ותקווה, גם בלב הקושי - יש צחוק, קשר, וחוזק משפחתי. מצאו אותם יחד". זקוקים להתייעצות ‰ או תמיכה? השירות הפסיכולוגי־ חינוכי (שפ"ח) בשביל־ דרך 08-6419239 : כם הצוות החינוכי או מוקד .106 עירוני

ישי דונחין. רק | רצה לישון צילום פרטי

ערן נווה. מאמין | שיהיה שקט צילום פרטי

אור של תקווה וחצי, תלמיד כיתה ז', בית 12 ערן נווה, בן ספר "נגב סיני", רמת הנגב, תושב מרחב עם "כבר כמה ימים שגם כאן במקום בו אני גר מרגישים מלחמה. האזעקות קוטעות בעיקר את הלילה. כל פעם שאני שומע את הצופרים, הלב שלי קופץ, אבל אני נושם עמוק. אני מזכיר לעצמי שאני יודע מה לעשות ואני לא לבד. אנחנו ישנים כולנו ביחד, צפופים, אבל מרגישים קרובים. השהייה בממ"ד לרוב כייפית ומהנה. אנחנו בזמן משותף שלא תמיד זוכים לו. אנחנו משחקים, רואים סרטים, אני מרגיש שביחד אנחנו חזקים יותר. יש רגעים שקשה. אני מתגעגע לשגרה, לחברים, לכיתה, אבל בתוך כל זה, אני שומר בפנים אור קטן של תקווה שיום אחד יהיה פה שקט אמיתי, בלי פחדים, בלי מלחמות. ובלי אזעקות. ואני מאמין שזה יקרה. אני מאמין בהשגחה של הקב"ה, בכוח של העם שלנו, של צבא הגיבורים שלנו, ובהבטחה שקיבלנו עוד בדורות הקודמים 'הן עם לבדד ישכון...'". "יש רגעים שקשה. אני מתגעגע לשגרה, לחברים, לכיתה, אבל בתוך כל זה, אני שומר בפנים אור קטן של תקווה שיום אחד יהיה פה שקט אמיתי, בלי פחדים, בלי מלחמות. ובלי אזעקות"

"מקווה שיהיה כאן טוב יותר" וחצי, תלמיד 11 ישי דונחין, בן כיתה ו', בית הספר הדו–לשוני, שבע – באר "אני גר בשכונה ב' בבאר־שבע, בערב שלפני האזעקות הכל היה בסדר, חזרתי מאימון בקיר טיפוס, היית עייף מאוד וכל מה שרציתי זה לישון טוב, אבל ברור שזה לא מה שקרה. בשעה לפנות בוקר התחילו האזעקות. כל המשפחה הייתה בבית 3:00 חוץ מהאח הגדול שלי שהיה בבילוי בתל־אביב עם החברים שלו. כל המשפחה שלי וגם הכלבה נכנסו לממ"ד שהוא גם החדר שלי. אחותי ואני לא הצלחנו לישון, אז ישבנו לראות סרט כייפי. אח שלי חזר רק בבוקר וכולנו מאוד דאגנו לו. מצד אחד, כיף להיות בבית ולהתבטל, ומצד שני, אני שומע שיש לכודים, פצועים והרוגים, וזה מפחיד ועצוב. אני מודאג מזה שעוד יש חטופים בעזה ושיש בעזה ילדים רעבים. מרתק אותי לשמוע על הפעילות המתוחכמת של הצבא, המוסד וחיל האוויר. זה נותן הרגשה שהם מדויקים במטרות שלהם. המלחמה הזאת נמשכת כבר מאז שהתחלתי כיתה ה', זה הרבה זמן. אני מקווה שיהיה כאן שינוי ושיהיה כאן יותר טוב". "אני שומע שיש לכודים, פצועים והרוגים, וזה מפחיד ועצוב. אני מודאג מזה שעוד יש חטופים בעזה ושיש בעזה ילדים רעבים"

ידיעות הנגב ˆ 20.6.2025 19