נגב 22.09.23

מאיר // צילום: הרצל יוסף – עודד בר

בבוקרו של אותה שבת של באוקטובר 6 יום הכיפורים, , היה שמעון אזולאי, 1973 אז נשוי טרי שאשתו בה־ ריון מתקדם, בבית הכנסת בשכונת מגוריו, שכונה ד' בבאר־שבע. "תוך כדי התפילה כשאני בבית הכנ־ סת, אני שומע צרחות ורעשים והמולה ברחוב", הוא נזכר. "אני לא אדם דתי, אבל אני אדם מאמין ומסורתי. יצאתי מבית הכנסת כשאני עטוף בטלית ואת בתמונה שראיתי בחוץ אני לא יכול לש־ כוח עד היום. מכוניות נוסעות ברחוב, אנשים רצים מבוהלים הביתה. מישהו פתח רדיו ואני שומע את סיסמת הגיוס של היחידה שלי. הבנתי שפרצה מלח־ מה, הבנתי שמקפיצים את היחידה שלי לשעת החירום הזו. רצתי מהר הביתה, לבשתי מדים, לקחתי את הרכב הפרטי שלי לאזור שטחי הכינוס במשמר הנגב, תוך שאני אוסף בדרך חיילים נוספים שביקשו להגיע ליחידותיהם. כשהגע־ תי לשטח הכינוס של היחידה שלי כבר הבנתי את חומרת המצב ושהמצרים כבר חצו את התעלה ושמתנהלים קרבות כב־ דים על גדות התעלה ובחצי האי סיני". תחושה של חורבן עוד באותו לילה של מוצאי יום הכי־ פורים, שעות אחדות אחרי פרוץ הקר־ בות, נשלח אזולאי לבסיס השייטת בחי־ פה כדי להביא סירות קומנדו ועוד ציוד. התוכנית הייתה להקים גשרי גלילים על תעלת סואץ כדי לאפשר לכוחות צה"ל לצלוח אותה ולהעביר את שדה הקרב לצד השני של התעלה ובכך להכ־ ריע את הצבא המצרי. "הכבישים היו פקוקים ועמוסים מאוד", משחזר אזולאי כשהוא חושף לראשו־ נה את סיפורו ממלחמת יום הכיפורים. "שכחנו על המצב כיום: שהתאספנו מכל הגלויות, עברנו את השואה, ובנינו כאן מדינה לתפארת והיום רומסים והורסים את הכל. התחושה שלי היא שכולם נמצאים במרדף אחרי הנאות, וכי איבדנו את הימים היפים של מנהיגות שרואה את טובת המדינה לפני הכל"

שמעון אזולאי. קיבל חופש של שעות 48 כשבתו נולדה

22.9.2023 ˆ ידיעות הנגב 10