נגב 25.04.25

הרופא שיש פצועים. הצעקה השנייה היא של אמנון. זאת צעקה שנשמעת שונה, לא צעקה רגילה. הצעקה הזאת הצילה לי את החיים. כי מרגע שאני שומע את הצעקה הזאת, אני מבין שיש פצועים, ואני מבין שאני צריך לצאת לחלץ אותם. קיבלתי כוחות מטורפים, אני לא יודע להסביר. אני פצוע כולי, אבל מבין שעכשיו המשימה שלי היא לחלץ את הפצועים". "אירוע לא טוב" "ברגע שאמנון צעק, כולם הבינו שיש פה אירוע לא טוב", משחזר בן שטרית. "לי ברמה האישית זה הציל את החיים. התאפסתי על עצמי. הבנתי שהמיקום שלי בין שתי אכזריות ממש לא טוב כי אם יורים לכיווני אש כבדה, הכל מתפוצץ, ואם רוצים לחלץ אותי, עשויים לדרוס אותי. אמרתי שאכנס לתוך בית ואחבוש את עצמי. זחלתי לתוך בית, נראה לא בדיוק משהו ופ־ חדתי שהכוח שהיה שם יחשוב שאני מחבל. צעקתי 'צה"ל, צה"ל, לא לי־ רות'. היה שם צוות של סיירת צנחנים. רצו אליי עם נשק שלוף. עכשיו כבר הייתי בטוח שאני מסיים את החיים שלי. צעקתי את המילה 'אלכסנדרוני'. המפקד של החייל קלט את זה והעיף אותו אחורה. סירבתי להתפנות לטי־ פול אצל רופא למרות שכולי דיממתי, אבל הבהירו לי שאין ברירה". בשלב הזה התפנו בן שטרית וחיילים נוספים לפנות את מאיר שספג פצי־ עה כשהוא נמצא על האכזרית. "אנ־ חנו מכניסים אותו לתוך הבית והדבר הראשון שהדביל הזה עושה (שניהם צוחקים) כשכולו מדמם זה לקחת קר־ טון ולהניח מתחתיו. שאלתי אותו מה הוא עושה, והוא ענה לי: 'הרצפה מלו־ כלכת'. אנחנו צועקים מספרי ברזל. המנחת למזלנו היה ממש צמוד, מחכים למסוקים. אמנון עולה למסוק הראשון ביחד עם שני פצועים נוספים. אני מפונה במסוק השלישי". מאיר: "בזמן שישראל רואה את האר.פי.ג'י, הטיל פגע למרגלותיי. לא ראיתי אותו מגיע, פתאום הרג־ שתי משהו שפוגע שפוגע בי ותחושת צריבה בכל הגוף. בדיעבד, אלה היו כל הרסיסים שספגתי. אני נופל הצידה ונותן צעקה של כאב. זאת הצעקה שי־ שראל דיבר עליה". בן שטרית: "הצעקה הזאת הולכת איתי כל החיים. אם לא הצעקה אני לא יודע איפה הייתי. אולי היו דור־ סים אותי. הגשמתי חלום והייתי בלוס אנג'לס, ראיתי את לברון ג'יימס, אני צועק לו מקרוב כי אני בתוך החוויה, ובמקביל אני שומע את הצעקה של אמנון. אני הולך לישון, שומע את הצ־ עקה. נכנס להתקלח, שומע את הצ־ עקה". מאיר: "את הירי פספסתי כי כל הפיצוץ היה לי באוזניים. הורידו אותי מגג האכזרית. כל כך כאב לי ובגלל זה חיפשתי משהו שירכך את הכאב,

), נשוי ואב 39 ישראל בן שטרית ( לחמישה ילדים, הוא תושב ירוחם, עובד בפיתוח עסקי ומגייס השקעות 8 לסטראטאפים. בן שטרית גויס בצו בשבעה באוקטובר ולא הכיר לפני כן את אמנון מאיר. ), נשוי ואב לארבעה ילדים, 35 מאיר ( הוא תושב עותניאל שבדרום הר חב־ רון. בעיסוקו הפרטי הוא אח במחלקת טיפול נמרץ ילדים בבית החולים "סו־ רוקה". יומיים לפני האירוע שבו השניים נפצעו, התרחשה בשטח היתקלות לא פשוטה עליה כבר פורסם בהרח־ פצועים 16 בה בכלי תקשורת שונים. ושני הרוגים היו באותו אירוע, בו בן שטרית היה בשטח. מאיר הגיע לאחר מכן כשאנשי הצוות הרפואי בשטח הוחלפו. "בחור סנוב כזה", צוחק בן שיטרית, "הגיע עם ספר". בין שתי אכזריות יום ראשון של השבוע היה חם במיוחד. אנחנו חוזרים קצת יותר משנה אחורה, ובן שטרית משחזר: "יום ראשון יום מעפן. אנחנו מנסים להחליף זחל באכזרית ולא מצליחים. החלפתי מאה פעמים זחל, הפעם לא הצלחתי. הזעתי כמו חמור. קראנו למישהו מהשריון שיעזור לנו. סיימנו את ההחלפה, אכלנו צהריים. הרגשתי שאני חייב לנוח". מאיר: "אחרי שנ"צ קצר עשינו תד־ ריך לקראת איתור קרוב יותר ליחידה שהיינו איתה. ירדנו עם הציוד להתא־ רגנות לוגיסטית. עליתי על הגג של האכזרית לפני שהתחיל הבלגן". בן שטרית: "אני בינתיים עושה תד־ ריך ליד האכזרית. הכנסתי תיק לתו־ כה, ואיך שאני מרים את הראש, אני רואה בפנים שלי טיל אר.פי.ג'י עם הראש קרב, עם הלהבה. אומר לעצ־ מי שנגמר הסיפור. אני מבין שאני לא הולך לצאת מזה. עפתי מהפגיעה שמאלה. מרגיש שקיבלתי מכה רצי־ נית בצד ימין. ואז אני אומר לעצמי 'אני חי, לא ברור איך, אבל אני חי'. ואיך שאני אומר לעצמי את המשפט הזה בראש, אני מתחיל לקבל יריות מדויקות של קלצ'ניקוב לכיווני. ואז אני אומר לעצמי שהפעם באמת הסי־ פור נגמר". "בהתחלה חשבתי שזה אש כוחו־ תינו", מוסיף בן שטרית. "אבל אחרי ששמעתי את היריות של הקלצ'ניקוב, הבנתי שמנסים לזמבר אותי. אז אמר־ תי, פה בטוח אני מת. יש חייל בצוות שעשה משהו מאוד חכם, הוא קולט שבכל פעם שהוא מנסה לחלץ אותי הוא לא מצליח לצאת לשטח כי יורים עליו. הוא לוקח שני רימוני עשן וזו־ רק אותם לכיוון שלי. בחסות העשן אני זוחל מהר מאוד, ומבין שהמחסה היחיד שיש לי זה האכזריות. אני מגיע לשם ומאבד את ההכרה. אני מתעו־ רר משתי צעקות. צעקה אחת היא של

בן שטרית: "אני נראה טוב אם רואים אותי, אבל אף אחד לא יודע תסתכלו לאנשים בעיניים. אנחנו לא רואים לתוך הנפש של האדם. אף אחד לא יודע שהלילה לא ישנתי" מה עובר על פצוע.

מאיר : "אני יכול לשבת

ולהסביר לך מה קרה, על איך זה מרגיש לחטוף טיל, אבל בסוף מי שנפצע, אתה זורק לו מילה אחת ולא צריך להוסיף יותר מדי. יש הבנה בסיסית בינינו"

ידיעות הנגב ˆ 25.4.2025 49