נגב 28.07.23

דבורה בן־דיין פונטני. "כאמא היה לי אך טבעי ליצור מיזם כזה עבור ילדים"

חינוך לכולם תוכנית "טוטי אדיוקיישן" שיזמה דבורה בן־דיין פונטני משלבת בין בינה מלאכותית, פודטק, צילום ומעבדה פורנזית וטכנולוגית התוכנית החינוכית החדשנית "טוטי אדיוקיישן", שהושקה השנה בבאר־שבע, היא פרי שיתוף פעולה של סטארט־אפ בשם זה וענף מחקר ופיתוח במשרד החינוך. "המיזם הזה מחבר בין מגוון דיסציפלינות והיום יש בו טכנו־ לוגיות של בינה מלאכותית, פודטק, צילום ומעבדה פורנזית וטכנולוגית", מציינת דבורה בן־דיין פונטני שהגתה את המיזם. ) Tutti שמו של המיזם מורכב מהמילה האיטלקית "טוטי" ( ) Education שפירושה כולם והמילה האנגלית "אדיוקיישן" ( שפירושה חינוך. לדברי בן־דיין פונטני, "המיזם החינוכי הזה הוא לכולם. זו מטרת המיזם, שמשלב את מטרות־העל לפיתוח ."2030 בר־קיימא שבלב אג'נדת האו"ם לשנת בימים אלה הסתיימה השנה הראשונה להרצת הפרויקט הבינ־ לאומי בבית הספר היסודי הדו־לשוני "דגניה" בבאר־שבע, ובש־ נה הבאה הוא יופעל גם בבית הספר היסודי "יצחק נבון" בשכונת נווה זאב בבאר־שבע. מוזיקה, טכנולוגיה, מיינדפולנס ופודטק הם רק חלק מהתכ־ נים שהתלמידים המשתתפים בפרויקט נחשפים אליהם במטרה להקנות להם מידע חדשני ולצייד אותם בכלים המכינים אותם לשוק העבודה העתידי. את המיזם מובילה בן־דיין פונטני ושותפות לה גולי לוי, שגית בכר ודניאלה מילר־ברן, והוא מתפתח במקביל באיטליה ובארץ, כחלק ממיזמי "ארץעיר" - קהילות יוזמות ושינוי ובחסות ענף מחקר ופיתוח לחדשנות של משרד החינוך. התוכנית מיישמת מטרות־העל האוניברסליות שפיתח 17 לראשונה בישראל את האו"ם לקידום חוסן אישי וקהילתי, שגשוג וקיימות.

בד בבד עם החלום המוזיקלי, בן־דיין פונטני לא נטשה את חלומה להיות מע־ צבת נעליים. וכשהיא חולמת, כך היא מעידה על עצמה, היא גם מגשימה. "היו לי מורות יחידות סגולה", היא מציינת, "כמו מילה קוזורוביצקי, חנה חדד ואס־ תי דבש, שהטמיעו בי את ערך הגשמת החלומות והוציאו ממני את הטוב ביותר. החלום שלי הוא להטמיע את הערך הזה הלאה". לאחר שירותה הצבאי ארזה בן־דיין פונטני תרמיל ובמקום טיול לאחר צבא היא טסה לאיטליה כדי לממש את חלו־

מה ללמוד עיצוב נעליים. "יש בכינוי של איטליה כ'ארץ המגף' סוג של סמ־ ליות שלשם יצאתי כדי ללמוד עיצוב נעליים. באותה תקופה זה נשמע הזוי, אבל בשבילי זה היה הגשמת חלום. אמא שלי קרולה תמכה בי וסייעה לי, ואת קו העיצוב הראשון של הנעליים שהוצאתי מתחת לידיים שלי הקדשתי לאמא שלי תחת השם 'דקרולה', שמקפל בתוכו את האות הראשונה בשמי הפרטי ואת שמה של אמי. יש לכך משמעות". לעצב נעליים לאיטלקים זה לא קצת כמו למכור קרח לאסקימואים? "האמת היא שמבחינה כלכלית זו לא הייתה הצלחה גדולה, אבל מבחינה מקצועית הייתה לי הצלחה אדירה. את קו הייצור הראשון מכרתי בהיקף של זוגות נעליים. נשים ברחבי 5,000־ כ העולם נעלו אז את הנעליים שעיצבתי וגם עשיתי פרויקטים של עיצוב נעליים בסין, הונג־קונג וטורקיה". לטעום את איטליה אחרי כעשר שנים שבן־דיין פונט־ ני עסקה בעיצוב נעליים היא החליטה לשנות מסלול ופנתה לתחום הקולינ־ ריה. גם במקרה הזה הדרך של בן־דיין פונטני הייתה לא שגרתית. "באחת ההזדמנויות כשהגעתי לפי־ רנצה ללמוד עיצוב נעליים, פגש אותי

מוזיקה בבית הספר מקיף ג'. עוד בטרם חלמה להיות מוזיקאית, כשהיא רק בת , רקמה בן־דיין פונטני חלום להיות 12 מעצבת נעליים. "זה התחיל מזה שבאותם ימים, כשהייתי נערה צעירה, ניקיתי את חדר המדרגות בבניין המגורים שלנו כדי לממן כסף לקניית נעליים", היא נזכרת. "היה לי אז שיגעון של נעילת נעליים בחול של באר־שבע. האמת היא שהשיגעון הזה לא עזב אותי גם בהמשך, ובסופו של דבר למדתי באיטליה עי־ צוב נעליים. היה לי קו אופנת נעליים משלי שהצליח מאוד ונמכר בפירנצה, בפריז, בלונדון וגם בתל־אביב, וכל זה ." 21 כשהייתי בת אבל עוד קודם לכן, כשהיית ילדה, בכלל רצית להיות מוזיקאית. חלום רודף חלום? "מגיל שמונה למדתי בקונסרבטוריון בבאר־שבע נגינה על מנדולינה. הגעתי לשם ונחשפתי לתזמורת המנדולינות של הקונסרבטוריון, וזה הקסים אותי. מי שהכי הרשים אותי אז היה סולן התז־ מורת שמואל אלבז שהיה אז וירטואוז צעיר. ממש הופנטתי מהנגינה שלו וח־ למתי להיות נגנית מנדולינה. החלום הזה נמשך עד השירות הצבאי שאותו עשיתי כמורה חיילת. נמשכתי למנדו־ לינה כי זה נראה לי כלי רך, מחבק וחם עם צליל עמוק".

"לא אכחיש שיש מחשבות לחזור לארץ בדגש על אזור הנגב. השורשים שלי הם כאן, בבאר־שבע. אני אוהבת את באר־שבע, באר־שבע היא בנשמתי"

ידיעות הנגב ˆ 28.7.2023 35