נגב 29.04.22

אנה־סוזט פייפר. מסר של עתיד משותף

יום הזיכרון לשואה ולגבורה

"אנשים עם מוגבלויות סבלו יתר על המידה בעקבות מגפת הקורונה, היו הרבה מקרים של מוות לצערי, אז בשבילי זה היה מדהים לדעת שאני יכולה לעזור להמון אנשים שצריכים את עזרתי"

הראשונה באושוויץ עם אמא שלי, ורק אז הבנתי את גודל הזוועה ואת האכזריות שהייתה שם, ושסבא רבא שלי היה אח ־

היו גרמנים רגילים אלא היו רוצחים, אנסים וגנבים. אז ההורים שלי עשו את המחקר שורשים הזה, ואחרי שסיימתי

ראי עליה. כשהוא חזר מהמלחמה הוא התגרש, שינה את השם שלו ונעלם, וזאת הייתה הפעם האחרונה שסבא שלי ראה אותו, כשהוא היה ילד בן שמונה. היה קשה מאוד למצוא עליו דברים, ועד היום אמא שלי מנסה לחקור ולמצוא פרטים נוספים". קשה לך לספר את הדברים הללו. "קשה לי מאוד לדבר על זה, כמו שא ־ מרתי, אני לא מרגישה אשמה כי נולדתי וגדלתי לדור אחר, אבל באותה 2002 ב־ נשימה לדעת שזאת המשפחה שלך, אלו הדברים הנוראיים שהם עשו ושהם תמכו בכל המוות הנוראי שקרה שם, זה פשוט מזעזע". והיא ממשיכה: "הרבה גרמנים אומרים 'הכריחו אותם לעשות את זה' שזה רעיון שהתבסס אחרי המלחמה ויש מקרים שזה נכון אבל כשאתה רואה את הת ־ מונות, את הגאווה, את הצורה שבה הם דיברו וחשבו אחרי המלחמה, זה מראה שלא רק הכריחו אותם. לדוגמה, סבא רבא שלי שבא כל הדרך מרומניה לג ־ רמניה כדי להיות חלק מהפשעים האלה מראה שהוא תמך בזה והיה גאה בזה, וזה נורא בשבילי לחשוב שאני צא ־ צאית של רוצחים כאלה ואנשים כאלו נוראים. ההורים שלי לימדו אותי שזה צריך להוות עבורי מוטיבציה כדי לחיות אחרת, אם הם לקחו חיים, אז אני אע ־ זור להציל אותם. אם הם גנבו ערך, אני רוצה לתת ערך לאנשים. פשוט לעשות כל דבר הפוך מהם, ואני חושבת ש'עדי נגב' זה מקום נהדר שמראה שלכל אדם יש ערך". סגירת מעגל ק � הו MARCH OF LIFE תנועת ר � ומלבד המחקרים שע 2007 מה בשנת כה פתחה ביוזמה לערוך צעדה שתורכב מצאצאים של נאצים, המכירים במע ־ שים הנוראים של אבותיהם, לצד ניצולי שואה והצאצאים שלהם. אחת הצעדות נערכה בעיירה גראפנק, המרוחקת כשעת נסיעה ממקום מגוריה של פייפר. "בעיר הזאת היה מקום ששימש במשך שנים כבית שיקום לאנשים עם מוגב ־ לויות פיזיות ושכליות. כשהנאצים עלו לשלטון הם סגרו את המקום הזה והם פיתחו שם את מתקן הגז הראשון עוד לפני שהיו בכלל מחנות ריכוז בכלל, 10,000 והם רצחו בשנה אחת יותר מ־ בעלי מוגבלויות, כולל אוטיסטים וס ־ כיזופרנים שהובאו אליו מכל האזור. הנאצים אמרו שלאנשים עם מוגבלויות לא מגיע לחיות, והם בזבוז לכסף שלהם שיכול לשמש לנשק או דברים אחרים". בצעדה ההיא נוצר החיבור בין התנועה לכפר השיקומי "עדי נגב - נחלת ערן. "הייתי בצעדה הזאת", פייפר נזכרת, "היום זה שוב מקום טיפולי לאנשים עם מוגבלויות אז זו ממש סגירת מעגל.

לקרוא את הספר הם התחילו לספר לי מה קרה עם המשפחה שלי, צעד אחר צעד. הם תמיד הדגישו בפניי דבר שהיה חשוב עבורם ועבורי וזה שלא אחיה עם אשמה לא נכונה. הם תמיד אמרו לי 'את לא יכולה לבטל את הזוועות שקרו ואת הרצח של שישה מיליון יהודים, ולא משנה מה תעשי, אבל את חייבת לקחת אחריות על ההווה ועל העתיד בשביל הדור הבא'". היסטוריה מורכבת לאחר מכן סיפרו לה הוריה על המעו ־ רבות של סבם בשואה. "נתחיל בצד של אבא שלי", היא אומרת, "אחד מהסבים שלו היה קצין בוורמאכט והכין מקומות שנכבשו עבור הצבא הגרמני ואישי צי ־ בור. הוא נלחם באוקראינה, צרפת רו ־ סיה, ועוד. ארנסט האמאן, הסבא השני של אבא שלי, נולד ברומניה, אבל הוא היה גרמני, וכשהוא שמע על מה שקו ־ רה בגרמניה, הוא החליט לעשות את כל הדרך לשם כדי להתנדב לאס.אס. כפי שידוע, ה־אס.אס היו החלק הכי אכ ־ זרי בצבא הגרמני והוא לא היה שונה. האידיאולוגיה הזו של מי עליון על מי ולמי מגיע לחיות הייתה חלק מהותי מהזהות שלו. הוא היה צלף והוא היה מעורב בירי בפרטיזינים וביהודים בכל רחבי אירופה. הוא היה אחראי לירי ורצח ביהודים בהולנד. מאוחר יותר הוא היה מעורב במבצע שנקרא 'בחזרה לרייך', כאשר בעצם יהודים ופולנים שנשל ־ חו למחנות ריכוז השאירו בתים נטו ־ שים, והוא שיכן גרמנים בבתים הללו כי הייתה אידיאולוגיה שה'אימפריה הגרמנית' צריכה לגדול. אז הם בעצם גנבו את הבתים האלה. אבא שלי סיפר לי שכשהייתה ארוחה משפחתית, סבא שלו תמיד היה אנטישמי וגזען, ועד סוף חייו הוא שמר על הערכים האלה והאידיאולוגיה הזו. הוא גם הסתכל מל ־ מעלה על אנשים עם מוגבלויות וחול ־ שות". קשה לסאטי מאוד עם המעשים של הסבא־רבא במשפחתה, וזה בא לידי ביטוי באופן שוטף בשיחה. היא נושמת עמוק וממשיכה לצד השני של המשפ ־ חה. "מהצד של אמא שלי אנחנו יודעים שאחד הסבים שלה היה מפקח במפעל טנקים שאנחנו חושבים שהיו שם אנשים יהודים שהוכרחו לעבוד בו. שמעתי סי ־ פורים שהוא היה אדם אלים, יש לו תמו ־ נה במדי אס.אס למרות שהוא בכלל לא היה חלק מהיחידה, אבל אפשר לראות שזאת הייתה הגאווה שלו. הרמן ברנה ־ רט, סבא נוסף של אמא שלי, היה מהנדס, אז שלחו אותו לעזור לתכנן ולבנות את מחנה אושוויץ, בדגש על גדרות החש ־ מל ואת תאי הגזים, איפה שנרצחו כל הייתי בפעם 14 כך הרבה אנשים. בגיל

צילומים | הרמן ברנהרט באדיבות אנה סוזט־פייפר

ארנסט האמאן. מי יחיה?

"העבודה שלי היא ללוות אותם בטיפול וביום־יום שלהם, להכין אותם לארוחת בוקר ולשינה, אני כמו גננת צמודה. אני ממש נהנית מהעבודה שלי איתם, זה מצריך הרבה סבלנות"

כי חלק גדול מתושבי העיר הינם צא ־ צאים של פושעים בצבא הנאצי אשר היו אחראים לרצח של המוני יהודים. הוריה של פייפר הצטרפו למחקר, וכך גילו שסביהם גם הם היו חלק מהצבא הנאצי. "אני גרמניה משני הצדדים", היא מס ־ פרת. "גדלתי בצורה נורמלית והיה לנו את הנושא הזה בבית ספר, אבל גיליתי שאני מאוד מתעניינת בעבר בגלל שזה לא רק היסטוריה כללית אלא משהו שקשור לאומה שלי ולמשפחה שלי. אמא שלי נתנה 12 כשהייתי בערך בת לי ספר בדיוני על ילדה יהודיה שגדלה בברלין ושסיפר על איך היא חוותה את המלחמה, שנועד להסביר לאנשים צעי ־ רים ולבני נוער על הרעיון של השואה ולהבין איך זה קרה. קראתי אותו, והס ־ פר היווה עבורי את כל הטריגר לנושא הזה". בהמשך הגיע הגילוי שהרעיד את משפחתה. "ההורים שלי הם בעצם חלק , MARCH FOR LIFE מהתנועה עוד מההקמה. האנשים שהקימו את הארגון התחילו לעשות מחקר על המ ־ שפחות שלהם וההורים שלי ביצעו גם מחקר כזה. הם גילו שהסבים שלהם לא

כאן הגיע החיבור של פייפר עם בעלי מוגבלויות. "אנשים עם מוגבלויות סבלו יתר על המידה בעקבות המגי ־ פה, היו הרבה מקרים של מוות לצערי, אז בשבילי זה היה מדהים לדעת שאני יכולה לעזור להמון אנשים שצריכים את עזרתי. למה דווקא פה? אני חלק MARCH FOR מתנועה שנקראת ' ' שיש לה שיתוף פעולה מיוחד LIFE במשך שנים רבות עם 'עדי נגב - נחלת ערן'", היא מספרת על השתלשלות האירועים שהובילה אותה לנגב. ילדות רגילה . ארבע שנים אחריה 2002 היא נולדה ב־ ו � ). לאביה ק 15 נולדה אחותה יורדנה ) ) והם 50 ) ולאמה בארבל ( 51 ראים פרנק ( מתגוררים בעיירה טיבינגן שממוקמת בדרום גרמניה, מרחק שעתיים נסיעה משוויץ. החלו שניים מתושבי טיבינגן, 2007 ב־ ג'ובסט ושרלוט ביטנר, לחקור עם כמה מחבריהם את עברה של העיר. למרבה התדהמה, השניים גילו במהלך מחקרם

ידיעות הנגב ˆ 29.4.2022 47