נגב 3.12.21

יש עם מי לדבר החברים בבית הספר לעגו לו וצחקו עליו • עם המורים הוא התקשה לדבר • ונרתע לא אחת ליצור קשר זוגי • ד"ר עידן ) רופא פסיכיאטר צעיר מנתיבותשסובל מגמגום 28( גולדברג מאז היה ילד, לא נתן למגבלה לנצח אותו • הוא מגשים חלום אחר חלום • מתמחה במרכז לבריאות הנפש בבאר־שבע • נישא באחרונה לאשתו • ומהווה כתובת למטופלים שסובלים ממצבי רוח, דיכאונות ומצבים פסיכוטיים בעקבות הקורונה • המסר הכי חשוב שלו: לקבל את השונה

עודד בר־מאיר / / צילום: הרצל י וסף

היא דרכו של ד"ר לא קלה עידן גולדברג, רופא פסיכיאטר צעיר, תושב נתיבות, כשהוא משוחח עם מטו ־ פליו במרכז לבריאות הנפש בבאר־ שבע. אמנם הוא רופא צעיר, בסך הכל בן וגם נשוי טרי, אך העובדה שהוא גם 28 נושא עמו מאז ילדותו את הליקוי בדי ־ בור ("זה גמגום לכל דבר", הוא מאבחן את עצמו), הופכת את עיסוקו הרפואי לסיפור בפני עצמו, כאשר תחום הפסי ־ כיאטריה, כידוע, מבוסס רובו ככולו על שיחות ודיבורים עם המטופלים הסוב ־ לים מהפרעות נפשיות, וכשהפסיכיאטר המטפל בך מתקשה בדיבורו ומגמגם, הרי שהטיפול הוא יוצא דופן מסוגו. ד"ר גולדברג לא מוותר. למרות הכל, הוא נחוש להגשים את חלומו להיות רופא, גם כשכושר הדיבור שלו הוא לא במיטבו. קושי להתחבר ד"ר עידן גולדברג גדל ביישוב שוהם שבאזור חבל מודיעין למשפחה דתית. "היתה לי בסך הכל ילדות רגילה", הוא מספר, "אבל מאז שהתחלתי ללמוד בבית הספר היסודי, סבלתי מגמגום. זה היה גמגום ברמה קשה מאוד. ההורים שלי לקחו אותי לקלינאית תקשורת וזה לא הלך. ניסו אתי כל מיני שיטות לריפוי הגמגום או לפחות להקל עליי

את הגמגום, אבל זה לא הצליח ככל שמדובר בטווח הארוך. הגמגום תמיד היה ותמיד נשאר". איך זה בא לידי ביטוי בחיי היום יום בילדותך, בנעוריך? "היה לי קושי לדבר עם מורים, עם חברים, עם המוכרים בחנויות. יצרתי גם פחות קשר עם אנשים שאני לא מכיר. שמרתי על קשר רק עם החברים הקרובים שלי והיה לי קושי להתחבר עם חברים חדשים. היו גם מקרים שי ־ לדים היו נרתעים ממני בגלל הליקוי שלי בדיבור. היו גם כאלה שצחקו עליי וגם חיקו אותי". איך מתמודדים במציאות כזו? "קיבלתי את זה מאוד קשה. יודעים שעולם היל ־ דים הוא מאוד אכזר וקשה מאוד לקבל את השונה. בסופו של דבר מתרגלים לחיות עם זה בידיעה שזה לא יעבור כל כך מהר. הבנ ־ תי שזו מציאות שאני צריך לעכל אותה, לחיות איתה, וכ ־ מובן גם להתמודד איתה". להציל חיים ד"ר גולדברג, כבר אמרנו, הוא לא קשה להתמודד עם סי ־ טואציה כזו. אנחנו

מאלה שיוותרו על האתגרים שהם מציבים לעצמם. עוד בהיותו תלמיד בבית הספר התיכון, סמוך למועד גיוסו לצה"ל כמש"ק שלישות, הוא כבר רקם לעצמו חלום ללמוד רפואה, וזאת לאחר שאמו חלתה בסרטן השד. "זו היתה החלטה", הוא מספר, "שקי ־ בלתי לאחר שאמי אובחנה כחולה בס ־ רטן השד. ההחלטה הזו שלי התבשלה אצלי הרבה זמן, אבל החלטתי שאני לא נותן לגמגום לעצור אותי. הצבתי לעצמי מטרה ואתגר כדי שאוכל גם לעמוד בזה. זו היתה מטרה שאליה אני כיוונתי. היתה לי בזה תחושה של שלי ־ חות לטפל באנשים ולהציל חיים. ברור לי שזו היתה החלטה נו ־

סבבשל התמחות ברפואה פנימית באחד מבתי החולים והיה לי קושי לתקשר עם מנהלי מחלקות ולהציג בפניהם מקרים של מטופלים. גם היה לי קושי להתק ־ שר לרופאים מומחים בתחומים שונים ולקבל את חוות דעתם לגבי מטופל כזה או אחר. היו גם מקרים שבשיחות טלפון עם רופאים מומחים הייתי נכנס ללחץ, ואז הגמגום היה מחריף ולא היה שום סיכוי לתקשר עם הצד השני". הוא נזכר בתחושות שליוו אותו באותם ימים. "זו היתה תחושה קשה, שאני לא במהרה אצליח להגשים את החלום שלי להיות רופא. בסופו של דבר, אתה רוצה להגיד את מה שיש לך לומר ואתה פשוט מוגבל בדיבור. זה תסכול עצום, שאתה לא מצליח לבטא את מה שאתה רוצה לומר. למרות הת ־

עזת, אבל לא ויתרתי למ ־ רות כל הקושי שבדבר. במהלך לימודי הר ־ פואה, רוב המבחנים היו בעצם בעל פה. היה לי קושי עצום להתמודד עם המב ־ חנים הללו. החלטתי אז לחפש פתרון, למצוא איזו שהיא דרך להיפטר מהגמגום או לפחות להקל על

הליקוי שבדיבור. הגמגום הפריע לי גם מבחינת הלימודים וגם מבחינה חבר ־ תית, כולל קושי להכיר בנות זוג". מאוד מתסכל? "נכון. בשלב לימודי הרפואה עשיתי

3.12.2021 ˆ ידיעות הנגב 54