נגב 5.4.23

מאוד רעה ואנשים שהיו בסביבתי לא יוכלו לעמוד מנגד נוכח מצבי באותם 17 ימים. הייתה לי תחושה של נער בן שלאיש לא אכפת ממנו. תקופה לא קלה מבחינה רגשית, כלכלית וחבר ־ תית. תחושה שאני כאילו לבד בעו ־ לם". משרת ומתנדב בתקופת הסגר השני, ובגלל הג ־ בלות הקורונה, שיינין הגיע כמעט לפת לחם. "לא היה לי מה לאכול", הוא נזכר, "יצרתי קשר עם משה לוי, שהיה אחראי עליי ב'איחוד הצלה' והוא דאג לי. יחסית חזרתי אז למס ־ לול ולתלם. אני יכול לומר ש'איחוד הצלה' נתנו לי את החיים בחז ־ רה. בפעילות שלי שם, כמו למשל החייאה מוצלחת שביצעתי, היה לי המון סיפוק. הם נתנו לי כיוון לה ־ סתכל על בני אדם בצורה אחרת, בדיוק כמו שאנשים הסתכלו עליי. אני לא אעזוב מישהו שזקוק לטיפול שלי עד שאראה שהוא מסודר". עם גיוסו לצה"ל הוצב שיינין לשמש עוזר לשלישה במרכז התובלה בבסיס משמר הנגב, שם הוא שירת כשנה וחודשיים. בהמשך שירותו הוא הוע ־ בר לבסיס פיקוד דרום כדי לשמש נהג באגף טכנולוגיה ואחזקה (טנ"א), תפקיד שהוא משרת בו כבר שנה. הוא צפוי להשתחרר מהשירות הצבאי בעוד כעשרה חודשים. במקביל לשירותו הצבאי, סמל גב ־ ריאל שיינין ממשיך להתנדב באיחוד הצלה ובמסגרת פעילות זו הוא סייע למשל לנפגעי הפיגוע הרצחני בס ־ מוך למתחם "מבנה" בבאר־שבע שהיה לפני שנה בדיוק ושבו רצח מחבל תושב חורה ארבעה אזרחים. בעת הפי ־ גוע שיינין היה בסמוך למרכז הקניות "ביג" והוזעק לטפל בנפגעים. הוא השתתף בניסיונות ההחייאה של אחת הנפגעות, אבל למרבה הצער, הניסיונות לא צלחו, והצוות הרפואי במקום נאלץ לקבוע את מותה. לפני ארבעה חודשים היה שיינין מה ־ ראשונים שנזעקו לטפל בתלמיד בית הספר הטכני של חיל האוויר בבאר־ שבע שנפגע בפיגוע דריסה שעשה תושב רהט לא הרחק מבית הספר. "הייתי אז בדרך לבסיס ונחשפתי מיד לאירוע הדריסה", הוא משחזר. "רצתי מהר לעבר התלמיד הפצוע, הנחתי לו חוסם עורקים וטיפלתי בו עד שצוות של מד"א הגיע למקום ופינה אותו לבית החולים". לפני כמה חודשים הוא הוזעק במס ־ גרת פעילותו ב"איחוד הצלה" לטפל בחסר בית שנמצא שוכב באחד מרחו ־ בות באר־שבע בלילה קר, בשעת לילה מאוחרת, כשהוא רועד מקור. "לא יכולתי להתעלם מאותו אדם שהוא חסר בית ונמצא במצב כזה", מציין שיינין, "זה הזכיר לי את מצבי לפני יותר משלוש שנים כשאני הס ־ תובבתי ברחובות ולא היה לי היכן להניח את הראש ולישון כמו בן אדם. כשאני מגיע ומטפל באנשים כאלה, זה הסיפוק שלי". שיינין משמש גם אחראי נעדרים בארגון "גבריאל", ארגון לחילו ־ צי שטח ואיתור נעדרים בבאר־שבע והסביבה, ואחת לשבועיים הוא מתנ ־ דב לתורנות במיזם "משמר השכונה"

בשכונה ד', שכונת מגוריו. במסלול הנכון מאז עזב את הבית הקשר עם משפחתו רופף. "זה לא קשר נורמלי", הוא מג ־ דיר את הקשר עם משפחתו, "פה ושם יש שיחות טלפון עם ההורים. אני בטוח שיום יבוא והקשר הנורמלי עוד יחזור, כי משפחה זו משפחה. הכל אפשר לע ־ שות. אני בטוח שאגיע להצלחה ולמ ־ קום טוב יותר, חרף המציאות שנקלע ־ תי אליה לאחר שיצאתי בשאלה". איך נראים החיים שלך היום? אתה מאושר? "המציאות העכשווית מבחינתי היא ממש יפה ומדהימה. אני בטוח בעצמי ויודע מה אני רוצה לעשות. מבחינתי, החיים זורמים במסלול הנכון. אני גאה בסיפור החיים שלי. עברתי משוכה גבוהה. אני בטוח בעזרת השם שאע ־ בור משוכות גבוהות עוד יותר. יציאה בשאלה זה לא סוף העולם, נהפוך הוא, זו בעצם התחלת העולם". עד כדי כך? "אני לא רואה פסול בדרך החרדית. אני אפילו שומר לא מעט על הלקסי ־ קון החרדי כשאני משוחח עם אנשים. משהו עוד נשאר לי מהעולם ההוא. אני מאושר וחי את החיים שלי. המוטו שלי בחיים הוא שכל אחד יחיה לפי אמונ ־ תו. מבחינתי אני מקבל כל אחד על פי בחירתו ודרכו". מה תרצה לעשות כשתהיה גדול? "יש לי כמה חלומות. אני רוצה לה ־ קים משפחה, להיות רופא, ולעשות טוב לאנשים. בינתיים אני רווק, לא נמצא בזוגיות, אבל אני רגוע לגמרי. החיים זורמים וכשזה יגיע, אז זה יגיע. כבר הייתי בפינות אפלות, אבל תודה לאל הצלחתי לשקם את חיי ולהיות כיום במקום חיובי". אתה מתגעגע לפרק החרדי בחייך? "אני מאושר בדרך שבה בחרתי. אני שלם עם הצעד שעשיתי. אין לי כוונה לחזור לעולם החרדי". באווירת חג הפסח הקרב ובא - יציאתך בשאלה היא מעין יציאת מצרים מבחינתך? "לא הייתי יכול לקרוא לזה יציאת מצרים משום שלהערכתי לא הגעתי ממקום של עבדות ויצאתי לחירות. כן הייתי אומר שעשיתי בחירה מאוד קשה לעזוב את הכל ולעשות לי את דרכי הפרטית. אולי יותר כמו פרשת 'לך לך' בספר בראשית כשאלוהים אומר לאברהם - 'לך לך מארצך וממולדתך, מבית אביך אל הארץ אשר אראך'". על תקופת קורונה: "כשפרצה מגפת הקורונה יצאתי לחופשה ללא תשלום. כסף כבר לא היה לי ומצאתי עצמי ללא מקום מגורים. הסתובבתי במתחם התחנה המרכזית בירושלים, ישנתי בכל מיני מעברים במתחם התחנה. הייתי סוג של הומלס"

צילום פרטי | גבריאל שיינין מטפל בתלמיד שנפצע בפיגוע הדריסה בבאר־שבע

החיים החדשים של גבריאל

גבריאל שיינין בשכונה ד'. "הייתי ילד רחוב"

ראשסניף "איחוד הצלה" במרחב באר־שבע, אליה טובול, מספר על הדרך שגבריאל שיניין עבר מאז החל להתנדב בארגון "קיבלנו את גבריאל לפני כשלוש שנים, כשהוא הוא היה מועמד להת ־ גייס לצה"ל", מספר ראש סניף "איחוד הצלה" במרחב באר־שבע, אליה טובול. "במקביל להליך גיוסו, הוא גם ביקש להתנדב אצלנו. התוודענו לסיפור חייו, כשהוא עשה תפנית חדה, יצא בשאלה ועזב את הבית הח ־ רדי שבו הוא גדל והתחנך בילדותו ובנעוריו. בפגישה הראשונה איתו ראיתי שלבחור הצעיר הזה יש אש בעיניים ומוטיבציה לנתינה מטורפת. גבריאל התחבר לכולם והשתלב מהר מאוד עם המתנדבים שלנו, תוך שאנחנו מודעים לכל מה שהוא עבר בטרם הוא הגיע לבאר־שבע, בכלל, ואלינו, בפרט". איך מתבטאת ההשתלבות הזו? "אנחנו ראינו ורואים שיש בו בגרות וייחודיות. הוא מתנדב שעות על גבי שעות ונותן מעצמו נתינה אמיתית. הוא בא מעולם של נתינה. בתקו ־ פת הקורונה עסקנו לא רק בפעילויות של הצלת חיים, אלא גם במשימות של סיוע לאנשים חולים. גבריאל היה חוד החנית של הפעילות הזו. אנחנו מעריכים את הפעילות שלו למען האחרים. הוא חרת על דגלו את ערכי הנתינה והסיוע לאחר. הוא עבר דרך לא קלה לאחר שיצא בשאלה ובחר לו דרך משלו. אנחנו משתדלים להקל עליו". "יש לו אש בעיניים"

5.4.2023 ˆ ידיעות הנגב 70