נתניה 30.08.24

אלה רוזן: "כשהיינו בארה"ב למדתי בסביבה חדשה והצלחתי למצוא חברות תוך זמן קצר. אם הצלחתי להתמודד שם עם השפה והתרבות, אני מאמינה שאסתדר גם כאן"

ברינר. "השנה אכיר עוד חברים חדשים" צילום פרטי |

מנתיב העשרה לניצנים: "אני קצת מבואסת אבל אסתדר"

בוכריס. "ירושלים חיכתה צילום פרטי | " לנו

י � ) ממושב נתיב העשרה תתחיל את ל 10( אלה רוזן מודיה בכיתה ו' בבית ספר ניצן בקיבוץ ניצנים. "אני קצת מבואסת אבל לפחות אהיה עם החברה הכי טובה שלי", היא אומרת. לפני פרוץ המלחמה למדה רוזן בבית הספר האזורי חופים בקיבוץ יד מרדכי. אחרי שעשרות מחבלים מ � תושבים, היא פונתה ל 20 חדרו למושב ורצחו כ לון "מעלה החמישה" יחד עם הוריה עדי ואביב ושני ) ונועם בן החמש. בהמשך גויס אביה 13 אחיה, יואב ( למילואים והאם נסעה עם שלושת הילדים לאטלנטה בארצות הברית. במשך שלושה חודשים למדו אלה ואחיה בבית ספר של הקהילה היהודית. בחודש אפ־ ריל נכנסה המשפחה לביתה החדש בגן יבנה יחד עם עשרות משפחות מהקהילה. אלה המשיכה ללמוד במ־ סגרת החלופית שנפתחה עבור תלמידי בית ספר חו־ פים במושב בת הדר. לקראת שנת הלימודים החדשה הוחלט לשבץ את תלמידי 'חופים' בבית ספר ניצנים הסמוך לאשקלון. "אני לא מכירה את בית הספר ולא בטוחה שיהיה לי כיף שם", אומרת אלה. "אני מקווה שהדברים יסתדרו ושההתאקלמות תהיה קלה". את חוששת שלא יקבלו אותך? "לא, אני מקווה שיהיה בסדר ומאמינה שיהיה טוב. כשהיינו בארצות הברית למדתי בסביבה חדשה והצ־ לחתי למצוא חברות וחברים תוך זמן קצר. אם הצל־ חתי להתמודד שם עם השפה והתרבות, אני מאמינה שאסתדר בבית ספר ניצן". מה הציפיות לקראת השנה החדשה? "שתהיה לי מורה טובה ושאתחבר לחברים ולחברות שלי לכיתה". אלי לוי

משלומי לירושלים: "מתגעגעת לצפון אבל אנו לא לבד"

שיעור בהסתגלות

שילת בוכריס: "אני ישנה בסלון, אין לי חדר, אין לי פרטיות ואני לא יכולה להזמין חברים כמו בשלומי, אבל למזלנו קיבלנו חדר עם מטבח שממש מרגיש בית" לבית הספר בוכריס פחות מתגעגעת, וגם מצלי־ חה לראות יתרונות במצב. "לא אהבתי את בית הספר והיום החיים הרבה יותר טובים. יש לי חב־ רים, צחוקים, קהילה, ובסוף זאת חוויה. אנחנו לא לבד, ויש משהו מאוד כיפי בזה שכל היום אני עם חברים, וזה העיקר: שכולנו ביחד". מירב שלמה-מלמד תתחיל בעוד יומיים את לימודיה שילת בוכריס בכיתה ח' בירושלים. לפני כעשרה חודשים פונתה מביתה בשלומי שעל גבול הלבנון למלון דן בו־ טיק בבירה, ואת מקום אולפנת הראל בנהריה תפס אורט גבעת רם. "לפני הפינוי שרתי בלהקת 'קו־ לות נהריה', ועכשיו הוריי בודקים אפשרות לה־ כניס אותי לבית הספר לאמנויות בירושלים כדי שאמשיך להתפתח ולצמוח בתחום השירה", היא מספרת. "גם נרשמתי ללהקת 'הצוללת הצהובה' ובתחילת השנה אתחיל בעזרת השם". במלון, מספרת בוכריס, דואגים לאורך כל החוד־ שים הללו לכל צרכי המפונים, וכך גם לגבי יל־ קוטים וכל הציוד הדרוש לפתיחת שנת הלימודים. בשנה הקרובה ילמדו איתה תלמידים נוספים מש־ לומי, שאת חלקם הכירה בירושלים אחרי הפינוי, וכמובן הירושלמים שאליהם התחברה. "אני מר־ גישה שירושלים חיכתה לנו", היא מספרת. "אנחנו מאוד אוהבים את ירושלים ומצאנו פה את מקומנו, כל אחד בתחומו. יש פה אנשים חמים עם אהבת ישראל אמיתית, קהילות מדהימות שלא נותנות לנו לרגע להרגיש לבד וגם עיריית ירושלים דואגת לנו ולכל המפונים". מתגעגעת הביתה? "אני מאוד מתגעגעת לצפון ולחברים שלי ורוצה לחזור למיטה שלי, לחדר שלי, לבית הגדול והיפה שלנו, למכון הכושר של שלומי, אבל הוריי לימדו אותי שהיכן שארגיש שלווה ובטוחה, שם זה הבית. אמנם במלון אני ישנה בסלון, אין לי חדר, אין לי פרטיות ואני לא יכולה להזמין חברים כמו שיכו־ לתי בשלומי, אבל למזלנו קיבלנו חדר עם מטבח שממש מרגיש בית".

מאשקלון לפתח תקוה: "אני קצת דואג כי הפסדתי שנה" "כשהייתי קטן הוריי עלו מאוקראינה, עכשיו זה מרגיש 10 ), שפונה ב־ 14( רון ברינר כמו עלייה שנייה", אומר באוקטובר מביתו באשקלון לפתח תקוה. "רקטה פגעה פגי־ עה ישירה בבניין שלנו ונשארנו בלי בית ובלי כלום, הכל נהרס", הוא מספר. "אמא שלי פרסמה פוסט בפייסבוק ובי־ קשה מקום זמני לגור בו. לא ידענו ששבועיים בפתח תקוה יהפכו לכמעט שנה. שכרנו דירה, נרשמנו לשנת הלימודים הקרובה והחלטנו להישאר כאן. מרגע שעברנו קיבלנו כל עזרה אפשרית מהחמ"ל של פתח תקוה ומעמותה שמסייעת למפונים – מציוד לבית ועד למחברות וקלמרים". לפני המלחמה ברינר למד במקיף ד' ובעוד יומיים יתחיל ללמוד בכיתה ח' בבית ספר רבין בפתח תקוה בכיתת תלמי־ דים מתבגרים עם אוטיזם בתפקוד גבוה. "אני בעל מוגבלות והייתי צריך לחכות לוועדה כדי להירשם לבית הספר", הוא אומר. "עכשיו אני כבר ממש מוכן ויש לי הכל, כולל ילקוט וספרים. זה מרגש, כי זה שינוי של ממש". ברינר הכיר כאן את ולד וכריסטינה, אף הם מפונים מאש־ קלון, ומשוכנע שבקרוב יכיר חברים חדשים מהעיר. "אני שומר על קשר עם חברים מאשקלון, הם באו לבקר פה בחו־ פש. נכנסתי למערכת החינוך בעיר רק לקראת סוף שנת הלימודים, כי לא ידענו שהמלחמה תהיה כל כך ארוכה, כך שלא ממש הספקתי להכיר חברים חדשים, אבל אני לא דואג, בשנת הלימודים הבאה זה יקרה. אני ממש מתרגש - דירה חדשה, בית ספר חדש, התחלה חדשה, הכל חדש. לפעמים אני רוצה לחזור לכיתה הקודמת, אבל אני בפתח תקוה כבר הרבה זמן, והתרגלתי. אני קצת דואג בגלל שהפסדתי שנה בלימודים, אבל אני יודע שאשלים את החומר". למה אתה מתגעגע? "לחברים, לשכונה, לזה שכולם מכירים את כולם, אבל גם בפתח תקוה יש יתרונות. בילינו כאן בחופש הגדול, טיילנו וראינו סרטים. עכשיו מתחילה שנה חדשה ואני בטוח שיהיה בסדר". נטאלי סילבר רון ברינר: "רקטה פגעה פגיעה ישירה בבניין שלנו ונשארנו בלי כלום, הכל נהרס. אמא שלי פרסמה פוסט בפייסבוק וביקשה מקום זמני לגור בו"

רוזן. "מקווה שתהיה לי מורה טובה" צילום: גדי | קבלו

10

30.8.2024 ˆ ידיעות נתניה, חדרה