נתניה 30.08.24

משפחת זנטי. "קבלת פנים וקליטה מוצלחת" צילום: אלעד | גרשגורן

מקריית שמונה להרצליה: "אני חושש מבחינה לימודית"

) למד עד לתחילת המלחמה בתיכון דנציגר בקריית 16( דביר יעקב־כהן בספטמבר יתחיל את 1 שמונה. הוא פונה עם משפחתו למלון בהרצליה, וב שנת הלימודים בתיכון ראשונים בעיר. "יש איתנו מפונים נוספים וכבר הפכנו למשפחה אחת גדולה", הוא אומר. "אמנם זה לא הבית אבל התחלנו להתמקם ולמצוא דרכים כדי שזה ירגיש קצת כמו הבית". בתחילה למד דביר בבית הספר של המפונים בתל אביב. "אחרי שבועיים הבנתי שזה לא בשבילי ועברתי לתיכון ראשונים במרכז הרצליה. בהתחלה לא היו לי חברים, הייתי התלמיד המפונה היחיד בכיתה והרגשתי מאחור חברתית ולימות דית, לא שייך. עברתי תהליך ארוך, ניסיתי למצוא את הסביבה שלי ולהתקדם בחומר, וזה היה כמו מרוץ. רק לקראת סוף השנה הצלחתי למצוא את המקום שלי. החברים התנהגו אליי יפה והזמינו אותי לשבת ביחד. הרגשתי חלק מהם וזה עבד מצוין. יש לי עכשיו הרבה חברים בהרצליה והסביבה ואני לא מרגיש לבד". בשנה הקרובה הוא ילמד עם החברים שהספיק להכיר ואין לו ספק שהשנה הזאת תהיה הרבה יותר טובה. "יהיה לי יותר ביטחון עצמי, יש שלושה מפות נים שמצטרפים אליי ואני בטוח שיהיה יותר טוב. מבחינה לימודית אני מאוד חושש. עדיין לא סיימתי להשלים את כל החומר ואני צריך לסדר את הזמן ולהשקיע. יש פה חבר'ה מפונים שהרבה יותר קשה להם ממני, ואני אומר תודה על זה שאני פה ושהצלחתי להתמקם". על ההבדל בין שתי הערים אומר דביר: "קריית שמונה זו עיר שקטה וקטנה. כולם מכירים את כולם וכולם אוהבים את כולם. אתה יכול ללכת חמש דקות ברגל ולהיפגש עם כל החברים שלך. פה זו עיר ממש גדולה, לקח לי זמן להתרגל לזה. אמנם יש פה יותר נגישות לדברים שלא היו לי בצפון, אבל יש הבדל גדול". רוצה לחזור לכיתה הקודמת? "לא רע לי עכשיו בכלל אבל הייתי רוצה לחזור. אני מתגעגע למפגשים עם החברים, לצעידות, ליציאות. אמנם יש יתרונות - אני גר ליד הים, הכל זמין דקות ממני ויש 20 ונגיש, יש המון אפשרויות חדשות, הערים הגדולות במרחק לי פה כל מה שאני צריך, אבל אני עדיין לא מרגיש בבית". דניאל דדון

מהגליל המערבי לחדרה: "אנחנו כאן ולא כאן"

באוקטובר מהיישוב מנות 8 ושלושת ילדיהם התפנו ב- אידית וליאור זנטי ק”מ מגבול לבנון, אל בית אחיה של אידית 4.7 שבגליל המערבי, הממוקם בחדרה, ומאז נשארו בעיר. השבוע, על רקע פגיעה ישירה ביישוב, שוקלים ההורים להעתיק את מגוריהם לאזור באופן קבוע. "מנות היא עדיין שטח אש ובתים ביישוב נפגעו", אומרת אידית. "המגורים בחדרה, במקום שקט ללא אזעקות וללא חשש תמידי, מחזק את התחושה שהופקרנו. הבעיה היא שלא פשוט למכור או להשכיר בית ביישוב בתקופה כזו". ת � ), נסגרו. "בה 7 ) ועומר ( 8.5 ), עידו ( 11 בתי הספר של ילדי המשפחה, אופק ( חלה מחסומים וטנקים הגיעו לצפון והמושב הפך לבסיס צבאי, מספרת אידית. "אין לנו במושב סופרמרקט או שירותים אחרים, את הכל צרכנו בנהריה ובת מעלות, ולא הייתה אפשרות להתניידות. תלמידי היישוב חזרו ללמוד רק בית נואר במקלט, כשכיתות א'-ג' וכיתות ד'-ו' למדו ביחד בכיתה אחת. בנובמבר הילדים התחילו ללמוד בבית ספר 'ניצנים' בחדרה. קיבלו אותם בחום, הנחיתה הייתה רכה והם השתלבו נהדר בחיי החברה. היום הם קצת קרועים – מצד אחד מרגישים געגוע גדול לחברים במושב שאיתם גדלו מגיל אפס ויש רצון לחזור, ומצד שני, פתאום יש להם חברים מחדרה, שגם אותם הם לא רוצים לעזוב". "לבת שלי יש חברה ממנות בנתניה, לבן הגדול היה חבר מפונה מחניתה בחדרה אבל אף אחד לא לומד איתם בבית הספר", אומרת אידית. "מדי פעם עושים לנו מפגש קהילתי של היישוב ואני מקפידה לקחת אותם לפגוש את החברים. כבר נפגשנו בבריכה בעפולה, בחי פארק במוצקין ובאקו פארק בחדרה, מה שקצת "אני לא רואה סיכוי שנחזור בשנה הקרובה. פתחו בתי ספר בשומרת ובעין המפרץ, שזה רחוק לנו מאוד. בנוסף, מנות היא עדיין שטח אש, אז לאן בדיוק נחזור?". למרות שהם סוגרים בקרוב שנה בחדרה, ועל אף קבלת הפנים החמה והקליטה המוצלחת, המשפחה עדיין מתקשה לראות בחדרה בית. "זה לא הבית שלנו ולא הפינה שאליה אנחנו רגילים, ויש געגוע לשגרה ולמוכר. אני גדלתי בחדרה אבל שנים שאני לא כאן, וזו תחושה שונה לא להיות בבית שלך", אומרת אידית. "בצפון הילדים עולים להסעות לבית הספר, כאן צריך להסיע. במושב היו הרבה פעילויות בקיץ ובחגים, כאן אולי יש גם, אבל אנחנו לא מכירים. גם הווייב שונה בין המושב לעיר. התחושה היא שאנחנו כאן ולא כאן. הכל כל כך שונה, שאפילו לא נערכנו עדיין עם קניות לבית הספר. נהגנו לעשות את הקניות בעכו, כאן אני עדיין לא כל כך מכירה". לצד הקשיים, יש גם רגעים של נחת ואופטימיות: "במושב עידו ועומר למדו בבית ספר אחד ואופק בבית ספר שני. בחדרה הם כולם ביחד, וזה נחמד. גם רמת הלימודים יותר גבוהה כאן, וזה משמח אותנו. התרגלנו גם שהכל קרוב. אצלנו כל נסיעה לסופר לוקחת רבע שעה לעיר סמוכה. אז הנה, יש גם יתרונות". מירית גולן מקל על הגעגוע שלהם". מתכננים לחזור הביתה?

דביר יעקב כהן: "יש פה חבר'ה מפונים שהרבה יותר קשה להם ממני, ואני אומר תודה על זה שאני פה ושהצלחתי להתמקם"

אידית זנטי: "הילדים קצת קרועים, מצד אחד מרגישים געגוע לחברים במושב שאיתם גדלו מגיל אפס, ומצד שני, פתאום יש להם חברים מחדרה, שגם אותם הם לא רוצים לעזוב"

יעקב־כהן. "עדיין לא סיימתי להשלים את | " כל החומר צילום: ריאן

ידיעות תקשורת בע"מ מו"ל: ליאת שרון / מנכ"לית: גיא בן יהושע עורך ראשי: דפוס ידיעות אחרונות בע"מ הדפסה: michtavim@yedtik.co.il ראשון לציון 1 נח מוזס "ידיעות נתניה":

אין להעתיק, להפיץ, לשכפל, לצלם, לתרגם, לאחסן במאגרי מידע, לשדר בדרך כלשהי (בכתב, © בדפוס או במדיה אחרת)–ובכל אמצעי אלקטרוני, אופטי, מכני או אחר–חלק כלשהו של העיתון (לרבות טקסט, איורים, צילומים, תמונות, מפות, גרפיקה), הן בגירסה טקסטואלית והן בדפים מעוצבים, לרבות באמצעות הקלטה והקלדה, ללא אישור מפורש בכתב מהמוציאה לאור, ידיעות תקשורת בע"מ

09-8625550 טל' מודעות ומנהלה: 6343234־04 פקס מודעות ומנהלה: 03-6898430 טלפון מערכת:

9

ידיעות נתניה, חדרה ˆ 30.8.2024