נתניה 30.08.24

התלמיד שנזרק מבית הספר ושינה את חייו

יומיים לפתיחת הלימודים

חופית כהן אולאי // צילום: קובי קואנקס לא חוכמה להשקיע בתלמידים שבספסל הקדמי

נשאר דרור שגב 13 בגיל כבר העיפו אותו מבית 14 כיתה, בגיל הספר ולאף מורה לא הייתה הרבה תקווה לגביו. היום כשהוא מנכ"ל חברה, מנהל עשרות עובדים, סופר ומלמד בעצמו סד־ נאות כתיבה, הוא מקפיד לפנות זמן גם להרצאות לתלמידים בבתי ספר, אך לא שוכח לפנות גם למורים: "אל תהיה מורה מנותק, מורה טוב יכול להציל חיים של בן אדם ואם אתה לא כזה, חפש מקצוע אחר". הנשירה מבית הספר "נזרקתי ממקום למקום" , תושב שוהם, נשוי ללימור 58 שגב בן ואב לשניים, משמש כמנכ"ל של חברת קיסריה לאריזות ובזמנו הפנוי מוציא לאור ספרים שכתב בהשראת חייו ונוף ילדותו. "גדלתי בשכונת ברנדס בחדרה, בשכונה של פעם עם פרדסים ושדות וכ־ מובן הים של חדרה. כל הבתים היו פתו־ חים זו הייתה שכונה מעורבת של עולים, כל יום אכלנו צהרים בבית של מישהו אחר, פעם בבית מרוקאי, פעם בבית עי־ רקי, פעם בבית תימני ולפעמים גם בבית הפולני. היו לי המון חברים והייתי מאוד מחובר למשפחה, ביליתי הרבה אצל סבא וסבתא שגרו באולגה ואת כל הזיכרונות האלו כתבתי בספר הראשון שלי, "חוצה", מאז כל ספר שכתבתי היה בהשראת אירועים מחיי". אך הילדות הפסטורלית לא נמשכה זמן רב, והמעבר מילד של פעם ברחובות חדרה לתיכון עם דרישות ולימודים אינ־ טנסיביים גבה מחיר. "עד כיתה ח' הייתי כמו כולם, ילד מקובל ושמח. לא למדתי כי הנחתי שכמו תמיד, דברים יסתדרו לבד, אבל טעיתי. בסיום השנה הודיעו לי שאני לא עולה כיתה וזה שינה הכל. כילד חשבתי שכל העולם שייך לי, זה תפס אותי בהפתעה מוחלטת וריסק את הביטחון העצמי שלי. תוך זמן קצר הלכתי לאיבוד ואחרי כמה חודשים העיפו אותי מבית הספר. זה גרם להורים שלי להמון דאגה. זו הייתה תקופה קשה, הייתי בלי חברים, כי החברים שלי המשיכו בתיכון ומי בכלל יישאר חבר של ילד שנשר? נדבקת אליך סטיגמה שאתה כישלון. נז־ רקתי ממקום למקום, הייתי בעיקר עסוק במחשבות שלי. בשלב מסוים מצאתי עבודה בחנות תקליטים, זה הציל את חיי כי המוזיקה תמיד שמרה עליי. בלי חברים מצאתי את עצמי כותב הרבה במחברות שלי, זה היה עוגן עבורי, כך למעשה שמ־ רתי על עצמי".

"גם מבית הספר

שהעיף אותי קיבלתי פנייה להרצות בפני התלמידים. היה מדהים להרצות במקום שלא רצה בי. אמא שלי ישבה בקהל מלאת גאווה"

הבלבול אחרי הצבא "הייתי אבוד ומיואש" שגב התגייס לצבא וניצל את 18 בגיל ההזדמנות להתחלה חדשה. "הייתי לוחם ביחידת חי"ר בלבנון. הגעתי למקום חדש ותפסתי את ההזדמנות בידיים. הובלתי והשתלבתי טוב, החברים שהכרתי שם הפכו למשפחה ועד היום הם מלווים אותי. אחרי הצבא טסתי למזרח וכשחזרתי כולם התחילו ללמוד, אבל אני לא למדתי ולא התפתחתי, היום אני קורא לזה 'ייאוש סמוי', במקום להשלים בגרויות ולהמשיך לתואר כמו כולם, הלכתי להיות ברמן. "היה לי 'בלוק' מלימודים, בלי שום תעודה הרגשתי שהדרך היחידה שבה אני יכול ללמוד זה דרך למידה עצמית. הייתי מנותק לחלוטים מהקונספט הזה, כאלו לימודים זה משהו שלא הצלחתי לפצח. בשלב מסוים דודה שלי ביקשה לדבר איתי, אמרה לי שאני מאוד מוכ־ שר אבל גם מאוד אבוד, שיש בכל הגוף שלי ייאוש ואני צריך לטפל בעצמי. כעסתי מאוד שהיא מתערבת לי בחיים, אבל אחרי שבוע מצאתי את עצמי אצל פסיכולוג. התחלתי טיפול של ששינה את חיי. אבל זה לא היה כל כך קל, בפגי־ שה הראשונה דיברתי הרבה, הייתי מלא בעצמי, והפסיכולוג קלט אותי ואמר לי שאין לו מקום פנוי עבורי. הוא ביקש

בכיתה ח' דרור שגב מחדרה נשר מבית הספר אחרי שהוגדר בפי המערכת כ"כישלון" הביטחון העצמי שלו התרסק, הוא נותר ‰ שנה 40 ‰ ללא חברים ושקע בייאוש עמוק אחרי הוא איש עסקים מצליח, סופר שסיפור חייו הפך להשראה ומרצה בבתי ספר. כן, גם ערב פתיחת שנת ‰ בבית הספר שממנו נזרק הלימודים הוא לא חוסך ביקורת מהמורים: "אל תהיו מנותקים. אם אתם לא יכולים להציל חיים של ילד, חפשו מקצוע אחר"

שגב מרצה בפני תלמידים ׀ צילום: ליאור רונן

20

30.8.2024 ˆ ידיעות נתניה, חדרה