נתניה 8.10.21

בעיר, אין לי בעיה לעלות על שמלה ולהשאיר את בגדי הע ־ בודה מאחוריי", היא צוחקת, "אבל משמעותו של היום יום שלי הוא לדאוג לשמורה בהיבטים של ניהול כוח אדם, ניהול פיננסי, ניהול תוכנית מתנדבים, ניהול המלון בשמורה עצמה שהוקמו כדי לממן חלק מהפעילות שלנו. ייזום אירועים כמו אירוע יוגה ערבי ג'אז בשמורה וטיולים בתחום התיירותי, זה מה שהכניס אותי לטקוגמה. לא הגעתי דרך שימפנזים, אני יותר מכיוון הפיתוח תיירות. יש לנו למשל מיזם של דולר בשנה ומקבלים עדכונים 60 'אמץ שימפנזה' שתורמים שוטפים על מצבו והתפתחותו, יחד עם תמונות שלו, יש כל מיני מיזמים". אחרי ששהתה בחופשת מולדת קצרה, היא צפויה בקרוב לחזור לסיירה לאון והפעם בתפקיד מנהלת תיירות אקולו ־ גית, תפקיד שמשמעותו גם המשך הפעילות הקיימת בשמורה וגם יצירת אירועים נוספים וחדשים. "יש כעת כוונה לפתח יחד עם הקהילות שאנחנו עובדים איתן, מעין טיול מעגלי ברחבי סיירה ליאון שמורכב מה ־ קהילות השונות והאטרקציות שיש לכל קהילה להציע, מה שיכול למשוך תיירים. כלומר מעין חבילה כזו שכוללת טיול במדינה כשהרווחים יחולקו עם הקהילות". בתוך כל הרומנטיקה של ההתחברות לטבע ולחי, אין גע ־ גוע לארץ? למנעמי המערב? "הקשר עם הארץ מאוד חסר, המשפחה, החברים, במיוחד בקורונה במהלכה לא הגעתי לארץ תקופה ממושכת. עברו בי מחשבות שאם קורה משהו בארץ, אני תקועה פה. מאוד הדאיג אותי להיות רחוקה בתקופה הזו. אין כאן הרבה ישראלים, כרגע יש עוד אחת, יש עוד כמה יהודים בקהילה עצמה. חסר לי לדבר עברית לפעמים וחסרה תחושת הקהילתיות. כן יצ ־ רתי קהילה אחרת, אבל ברור שהלב נמצא בישראל". ההשראה של ג'יין מה המשפחה חושבת על ההרפתקנות שלך? "זה משתנה מאדם לאדם, אבא שלי למשל שהוא דמות מר ־ כזית מאוד עבורי, תומך במה שאני עושה. אבל יש דיבור כזה כללי בסביבה של 'מתי יעבור לך?' זה יעבור או אולי לא, זה אורח חיים. אני כן מרגישה שהייתי רוצה להישאר באפרי ־ קה ולראות את התוצאות של מה שאני מפתחת. סיירה ליאון הפכה להיות בית עבורי, אני לא יודעת אם יש לי כוח להקים בית חדש במדינה אחרת שהיא לא ישראל או סיירה ליאון, ימים יגידו". יש בך גם תחושתשליחות? אי אפשר שלא לחשוב על ד"ר ג'יין גודול, האנתרופולוגית הבריטית והמומחית העולמית לשימפנזים שבמשך חמישים שנה חקרה אותם ושהתה לצידם בטנזניה שאפריקה. "הייתי אומרת 'שליחות מפוקחת'. זה התחיל כמשהו מאוד אידיאולוגי־רומנטי, במובן של לדמיין את עצמי בכפר קטן באפריקה, ואז גיליתי את המציאות, היום אני רואה את זה כמשהו שגם לי יש רווחים גדולים ממנו. אני חיה במדינה יפהפיה, בכל יום חופש אני בחופיה המרהיבים, אני יכולה להרשות לעצמי אורח חיים שכנראה לא יכולתי להרשות לע ־ שנה, 26 צמי בארץ. ואפרופו ג'יין גודול, טאקוגמה הוקם לפני בביקורה הראשון בסיירה ליאון כשפגשה את המייסד, שהיה מציל ומשקם שימפנזים בביתו. היא אמרה לו שהוא מפספס כאן את הייעוד שלו ושכנעה אותו להקים מקלט. כשהגיעה לביקור בפעם השנייה, משרד התיירות בסיירה ליאון הכריז על שימפנזים כחיה הלאומית כאן. ג'יין היא חברה טובה של הארגון ותומכת נלהבת בו". מה הכי חסר לך כשאת כאן? "יש קהילה לבנונית מאד גדולה, אז אוכל מהבית דווקא קל למצוא, כמו חומוס טחינה, אבל כן חסר משהו בדוגריות הישראלית, שלפעמים מאוד קשה לי איתה, אבל בחו"ל אני מתגעגעת אליה. חסרה המשפחה, החברים, לדבר עברית, לא חשבתי שיהיה לי כל כך חסר לדבר את העולם הרגשי שלי בצורה אותנטית. השפה הרשמית בסיירה היא אנגלית, השפה המקומית היא 'קריו' שמושתתת על האנגלית ונורא קל לה ־ בינה. אני מדברת כמה משפטים בה בעיקר סלנג, וברכות". זאבו אמנם חיה בשמורה, אבל חצי שעה של נסיעה, מקר ־ בים אותה לאזורים אורבניים, ולשירותים חיוניים. "בעיר יש מסעדות, סופרמרקטים, בר, את המינימום שכל מערבי צריך בשביל לחיות. החיים שלי בשמורה הם אולי צעד אחד אחורה, למשל אין לי מקרר בבית או מזגן. חשבתי שיהיה קשה אבל גיליתי שהיער קריר והמקום נמצא על הר אז אין בעיה. אני מרגישה שמצאתי את הדבר הזה שמחזיק בתוכו את כל העו ־ למות שמעניינים אותי ובנוסף, כן, התחברתי לשימפנזים". ¿

זאבו. "אני כן מרגישה שהייתי רוצה להישאר באפריקה ולראות את התוצאות צילום: יאיר שגיא | " של מה שאני מפתחת

כל מה שרציתם לדעת על "טקוגמה" - המקלט להצלת שימפנזים

.) giving day for apes נה לקופי העל ( הקמפיין הינו תחרות גיוס כספים עולמית בין המק ־ לטים לקופי על באמריקה, אסיה ואפריקה. לתרומות: https :// givingdayforapes . mightycause . com / story / isxoif csr אפשר גם לתרום באמצעות הצטרפות לתוכנית של טקוגמה בתרומה של ציוד, טכנולוגיה, בתחומי החקלאות, אנרגיות מתחדשות, מים סניט ־ ציה והגיינה, או במימון פרויקט או חלק ממנו לעבודה מתמשכת וברת קיימא עם קהילות שחיות במצבי עוני לצד שימפנזים. אפשר לאמץ שי ־

שימפנזים מוחזקים במקלט שנמצא בסיירה 106 לאון שבמערב אפריקה. הם חולצו מתנאי שבי קשים, לרוב כפעוטות, לאחר שנצודו למטרת מכירת בשר למאכל ולמסחר. "טקוגמה" לא רק מטפלת באותם שימפנזים אלא גם מנסה לטפל בבעיה עצמה באמצעות העלאת המודעות של שמירה על יערות הגשם בהם השימפנזים חיים, תוך עזרה לאותן קהילות שחולקים את אותה סבי ־ בה עם הקופים, כדי לייצור הכנסה אלט ־ רנטיבית. במהלך החודש הקרוב נפתח מבצע תרומות לתמיכה בשימפנזים השוהים בטקוגמה כדי לסייע לארגון לזכות

מפנז בעלות דולרים 60 של בשנה.

בכספים נוספים באמצעות קמ ־ פיין יום הנתי ־

בסיירה לאון. "הפכה להיות בית צילום: אלבום פרטי | " עבורי

29

ידיעות נתניה, חדרה ˆ 8.10.2021