פתח תקווה 04.11.22

מימין: עומר, קורל ושנהב. "להאמין לילדים שלנו, להיות בשבילם ומאחוריהם במאה אחוז"

שלו כשהוא חווה דברים קשים, גם תפקיד ההורים של הילד מהצד המנדה להתערב, לקחת אחריות ולעשות עבו ו דה כי אחרת הדבר הזה ימשיך להתג ו לגל. כמה שלא יהיו הורים מדהימים ותומכים בצד המוחרם - זה לא ימגר את התופעה". קורל, שסיפורה התפרסם בעבר ובאתרים שונים, מופתעת 13 בערוץ מהדברים של עומר. לדבריה, שום דבר לא הכין אותה ליום שאחרי השידור בטלוויזיה לטלפון שקיבלה מהסוכן של מירי מסיקה. "היא צילמה לי סרטון שבו הזמינה אותי לבוא להופעה שלה יחד עם כל המשפחה, ממש שמחתי", משחזרת קורל. "היא הציעה לי לשיר איתה על הבמה יחד עם מיקה משה את השיר 'יש לך אותך'. זה השיר שאני הכי אוהבת, התחברתי אליו מאוד. משמעות השיר הוא שאם תתקלי בסיטואציה לא נעימה, תמיד יהיה מי שיעזור אבל קודם כל יש לך אותך ואת עם עצמך. מירי מסיקה מאוד עזרה לי". "לשתף ולספר" אז מה התובנות שלהן לגבי תופעת החרמות ומה צריך לעשות במקרה כזה? "השיחה הזאת מסבירה לי מדוע גם אני ו � נקשרתי לעומר", א מרת שנהב. "מע ו לם לא חשפתי את זה, אבל גם אני בתור ילדה חוויתי חרמות. הייתי מנגנת מוזיקה קלאסית וילדים טירפדו לי את הנגינה, אז הפסקתי הכל. לכן כשזה קרה לקורל מאוד נלחצתי. אחר כך הבנתי שזה החזיר אותי לילדות שלי, לקחתי את זה מאוד קשה. "לילד או ילדה שחווים חרם אני יכולה להציע לשתף, לספר, למצוא את החוזקות ואולי לעשות תיקון במקום אחר. המקום של קורל עם עומר זה מתנה ותיקון, מעבר להגשמת חלום. המון אנשים, בעיקר בת ו עשייה, מספרים שהם חוו בילדות חרם או קנאה, ואז מספרים איך מהמקום הכי נמוך הגיעו למה שהם היום. לאמא של ילד שעובר חרם אני רוצה לומר: תמיד להאמין לילדים שלנו, להיות בשבילם ומאחוריהם במאה אחוז. להקשיב לרגש האימהי, לת ו חושות בטן, תמיד לבדוק איתם מה קורה". עומר פונה לשנהב ואומרת: "מרגש ומשמח לשמוע שיש לקורל מקום עוטף ומעצים. אמא שלי הייתה אומרת לי שה ו תיכון זו תקופה, שנדמה כי כל עניין המי מקובל ומי לא - הרה גורל. התקופה הזאת הרי תסתיים וחשוב להעשיר את העולם שלך בינתיים. זה בדיוק מה שקורל עושה כרגע. תמשיכי ללכת לחוגים, לטפח כשרונות, תלמדי להיות חברה טובה של עצמך לפני הכל ובבוא העת תראי שזה ישתלם לך. ילדים יכולים להיות מאוד אכזריים, אבל זה לא אומר שנגזר עלייך להיות מוחרמת ומנודה לאורך כל חייך. זה רק אומר שעוד לא מצאת את המקום שבו תרגישי שייכת, אהובה ורצויה". קורל מסכמת: "אם זה לא היה קורה לי, לא הייתי כאן היום, מדברת ונותנת את האומץ לילדים אחרים שעוברים את זה לשתף כי לא הייתי יודעת בעצמי איך הם מרגישים. תמיד תדעי שזה לטובה וזה מחשל אותך, זה יעבור, זה עובר. לא תישארי בחרם לנצח".

עומר: "ילדים יכולים להיות מאוד אכזריים, אבל זה לא אומר שנגזר עליך להיות מוחרם ומנודה לאורך כל חייך. זה רק אומר שעוד לא מצאת את המקום שבו קורל: "הרבה ילדים בכיתה הסתכלו עליי באופן שונה. כשניסיתי להסביר להם מה קורה לי בבית, הם לא הקשיבו. כשניסיתי להסביר מה זה סרטן, תרגישי שייכת, אהובה ורצויה"

"צמיחה והתפתחות" קורל נדדה מבית ספר אחד לאחר, ומ ו קום המפלט שלה לאורך התקופה היה השירה. היא העלתה סרטון שלה לרשת, אבל התגובות שברו אותה. היא מחקה אותו והפסיקה לשיר למשך תקופה ארוכה. שנהב הבינה שכדי לשמור על הילדה היא צריכה למצוא את המקום שטוב לה, שיעצים אותה, וכך הגיעה לרימון, שמהווה בין היתר מעין תיקון עבורה לחוויית הלימודים הקשה שעברה. "עומר נותנת לי ביטחון", אומרת קורל. "אני יכולה להביא את עצמי ולהיות אמיתית אצלה. היא לא תשפוט אותי כמו שכולם עושים. אני מרגישה שאני עוברת אצלה תהליך". עומר - זמרת, יוצרת, מלמדת מוזיקה באופן פרטי וב ו עצמה בוגרת רימון - מתרגשת ומסבירה: "את קורל פגשתי לראשונה לפני שנה בשלוחה של רימון לנוער במסלול בי ו צוע מחזות זמר. חוויתי אותה בתור נערה מהממת ומוכשרת, מלאת מוטיבציה לע ו בוד. לאורך השנה לא הכרתי את הסיפור שלה". שנהב מבהירה אף היא: "התאהבנו בעומר מהרגע הראשון של הקורס, קשה להסביר איך ולמה. היא עושה לקורל

ממש טוב". קורל, מה שונה השלוחה של רימון מבתי ספר אחרים? "שלכולנו כאן יש מכנה משותף. החוויה שלי מבתי הספר היא לימודים, להיות לבד בהפסקות וללכת הביתה. פה בה ו פסקות אנחנו יחד עם עומר, מתאמנים על מה שעשינו בשיעור. ככה יוצא לי לדבר עם שאר התלמידים וזה מוביל לדברים אחרים, הרבה יותר קל ככה". עומר מוסיפה כי "מדובר בחוויה מעצימה שהיא שער לצמיחה ולהת ו פתחות. זה מדהים שאמא שלה זיהתה את המוזיקה בתור נקודת חוזקה והבי ו נה שזה המפתח להתמודדות ולצמיחה שלה". בשלב זה פונה עומר לקורל ואומרת לה: "מעולם לא דיברנו על זה. בשנות הנעורים גם אני חוויתי נידוי. הלב שלי יוצא אלייך כי אני ממש יודעת איך זה מרגיש, איזו תחושה קשה זאת שפשוט בועטים אותך החוצה בלי שום סיבה לגיטימית. גם אני הייתי חוזרת הבי ו תה ואומרת לאמא שלי: 'אני חברותית, למה הדבר הזה מגיע לי?'. "לפני הכל זו אחריות הורית. בדיוק כמו שתפקידו של הורה להגן על הילד

עברה, היה ילד שקפץ אל מותו. פחדתי פחד מוות. אמרתי לאנשי חינוך: 'אתם מבינים שאני מפחדת על הילדה שלי?'". למי פנית? "למורה, למנהל, ליועצת. כולם ידעו. גרנו בקומה שלישית בלי מעלית והייתי בלי כוחות אחרי טיפול קשה. ביקשתי מההורים שמישהו יעביר אותה את הכ ו ביש, אבל אף אחד לא רצה לעזור. אז ביקשתי ממורה שתעביר אותה כי מר ו ביצים לה, היא אמרה: 'לא, מה פתאום. זה לא התפקיד שלי'. התחננתי, אבל היא לא הסכימה. זו היתה הפעם הרא ו שונה והיחידה שאי פעם ביקשתי עזרה ממישהו. התעלמו מכולנו". למי את מפנה אצבע מאשימה? "גם להורים, שלא מסבירים לילד שס ו רטן זה לא מדבק, הייתה פה בורות מאוד גדולה. אני זוכרת שקורל שאלה 'אמא, למה זה מגיע לי? מה עשיתי? אני ילדה כמו כולם'. אשמה נוספת היא על המע ו רכת. במקום שיעטפו אותה, רק הגבירו את הנזק. לא היה במערכת החינוך מי ו שהו שידע לתת את המעטפת. המקומות היחידים ששמרו עליה בתקופה הזאת היו דווקא מסגרות בלתי פורמליות וע ו מותות שליוו אותנו כמו עזר מציון".

אמרו לי 'מה? זה מדבק?' למרות שאמרתי שלא, הם עשו מזה צחוק"

25

ידיעות פתח תקוה, בקעת אונו ˆ 4.11.2022